אוגוסט 2006, כשבוע לפני ההכרזה על הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה, נאם ראש ממשלת לבנון לשעבר פואד סניורה בפני פורום שרי החוץ הערבים שהתכנסו בביירות. הוא סיפר על הרס הכפרים בלבנון, מנה את מספר ההרוגים, וכשדיבר על הסיוע שהמדינה זקוקה לו הוא פרץ לפתע בבכי. השרים הגיבו בהלם מוחלט לפרץ הרגשות הלא־אופייני. סניורה לא הרגיש נבוך. הוא הוציא מכיסו ממחטה לבנה, מחה את דמעותיו והמשיך בנאומו.
 
מאות ק"מ משם, בבסיס מודיעין במרכז ישראל, ניגרו הדמעות גם מעיניה של סיסי, דסקאית הגזרה הפלסטינית ביחידת חצב, המתמחה באיסוף מודיעין גלוי. במסגרת תפקידה מאזינה סיסי לתחנות רדיו וטלוויזיה ערביות, מתרגמת את השידורים ואת דברי הפרשנים וכן קוראת מאמרי דעה של אישים הקוראים תיגר על קיומה של ישראל.
 
סיסי היא דמות יוצאת דופן בחמ"ל של חצב, המהווה חלק מיחידת האיסוף וההאזנות המרכזית 8200. היא בת 43 ואזרחית עובדת צה"ל הלוקה בעיוורון מוחלט. כבר 18 שנה שהיא מגיעה ליחידה כשלצדה כלב נחייה לבן, מתיישבת במקומה הקבוע הסמוך לדלת ועובדת מול שני מסכי מחשב ושתי מקלדות, אחת מהן באותיות ברייל. היא מזהה בשנייה את קולותיהם של רוב מנהיגי העולם הערבי ומפענחת מיד את הלך רוחם על פי טון דיבורם. תמיד תצרף את הערותיה ואת התרשמותה האישית למקבץ הידיעות שתרגמה, המועבר כל בוקר בצירוף חומרי מודיעין חסויים ללשכותיהם של הרמטכ"ל ושל אלופי צה"ל.
"מלחמת לבנון הייתה קשה עבורי מבחינה רגשית", אומרת סיסי בטון מעט מתנצל, "אולי בגלל שבבית המתין לי ילד קטן וחשבתי על גיוסו העתידי לצה"ל. אף שעברו כמעט עשר שנים מאז הנאום אני זוכרת כיצד ריחמתי על סניורה. היה לו קשה עם העובדה שהמלחמה נכפתה עליו ושהיה נתון להפצצות בלתי פוסקות. אני שומעת לא מעט פרשנים ודעות קיצוניות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהגבתי כך לנאום". 

וכיצד נשמעו הדיווחים של חמאס במהלך מבצע צוק איתן?
"אני זוכרת שברדיו אל־אקצה לא הפסיקו לדבר על הדר גולדין ועל אורון שאול. היה קשה להתעלם מהטון השמח ומאווירת החגיגיות שליוו את הפרשנים והשדרנים. הם אמרו שישראלים זורקים על עזה טונות של פצצות, אבל חמאס הצליח לשבור להם את המורל עם חטיפה של חייל אחד וחייל אחר שלא יודעים היכן הוא. 
 
"השדרנים כמובן הגזימו והיללו את חמאס, שכאילו יוצר בישראל חוסר ודאות, ושלאזרחים אין זמן לרוץ למקלטים כדי להתגונן מהרקטות שלהם. ככל שהתגברו ההפגזות של צה"ל ועלה מספר ההרוגים בצד הפלסטיני, כך השתנתה גם הנימה של שדרני הרדיו. אני זוכרת שהם אמרו כי מאחר שנגזר עליהם למות יום אחד, אז אין סיבה שלא יהפכו להיות שאהידים שימותו למען המולדת. בכלל, באותם ימים היו המון שירי הסתה נגד ישראל, דבר שהיה קשה לי להאזין לו באופן אישי". 
 
בתוך כל הדיווחים הקשים, שמעת גם משהו שהצחיק אותך?
"כאשר רדיו חמאס דיווח שהישראלים בהיסטריה ורועדים מפחד או כאשר התפארו במשהו שלא קרה".
 
האחות הגדולה
 
בעידן שבו הסמארטפונים שולטים בעולם והרשתות החברתיות מנהלות אותו זוכה גם יחידת חצב לעדנה. היחידה מתמקדת במידע המגיע ממקורות גלויים, כגון אתרי אינטרנט, בלוגים, עיתונים מובילים, פובליציסטיקה, נאומי מנהיגים, וכמובן פייסבוק, טוויטר, יו־טיוב ושידורי רדיו וטלוויזיה בכל ארצות המזרח התיכון. 24 שעות ביממה פועלים בחצב מתרגמים, מאזינים ודסקאים הבקיאים בשפה הערבית, אוספים את המידע ומעבירים אותו לניתוח של גורמי המודיעין. 
 
אל החדר הגדול, שבו יושבים בעיקר לובשי מדים, הגיעה סיסי כצעירה בת 25. שבע שנים קודם לכן נחמץ לבה כשכל חבריה התגייסו לצה"ל והיא קיבלה פטור באופן אוטומטי בשל עיוורונה. "אומנם הייתי מתוסכלת, אבל לא שקעתי בדיכאון והחלטתי לצאת ללימודי ספרות אנגלית וחינוך באוניברסיטה", מספרת סיסי, "קצת אחרי שהתחתנתי הציעו לי ולבעלי לשעבר להשתתף בפרויקט משותף של השירות לעיוור ושל חיל המודיעין. ניגשנו למבדקים בהתרגשות עם עוד 150 מועמדים ונבחרנו עם עוד ארבעה מועמדים בלבד. כל כך שמחתי שניתנה לי האפשרות לשרת, ועוד בלי שמירות ותורנויות מטבח שמחויבות בטירונות, וצללתי לתוך שנה אינטנסיבית של לימודי ערבית". 
 
לא היה לך קשה עם העובדה שאינך יכולה לראות את צג המחשב?
"מיד עם כניסת המחשבים, גם אני רציתי. הטכנולוגיה פתחה בפני עולם חדש שהצליח להתגבר על העיוורון. בעבר הייתי צריכה ללכת לספריות ולקוות שיש שם הקלטות של ספרים או תרגום לברייל, אולם היום המחשב מנגיש בפני את המידע שאני מחפשת. אני לא צריכה להביט על הצג, יש לי תוכנות מיוחדות המסייעות בהקראה ומקלדת מיוחדת".
 
לתפקידה נכנסה סיסי כשהייתה בחודש השישי להריונה, אף על פי שניתנה לה אפשרות להמתין עד לאחר הלידה. "לא רציתי לחכות עוד דקה", היא אומרת וחיוך שובב נמתח על שפתיה. "אני לא מכירה הרבה גופים שמוכנים לקבל בקלות כזו מישהי בהריון, והערכתי את צה"ל על כך. רק רציתי להאזין ולהראות שלמרות העיוורון אני יכולה לספק עבודה טובה לפחות כמו הצעירים הרואים". 
 
לא חששת מהשתלבות בעבודה תובענית כל כך?
"האמת היא שהשנה הראשונה בחצב הייתה קשה מאוד. הייתי צריכה ללמוד את המקצוע וגם לשבור מחסומים. האנשים כאן לא ידעו בהתחלה איך לתקשר איתי ומה מותר להגיד לי בלי שאיעלב. אני מאמינה שהייתי בעיניהם סוג של חייזר. הבהרתי לכולם שאפשר לומר לי הכל ולהתייחס אלי בחופשיות. לפני העיוורון אני אשת מקצוע, וחשוב לי שיסמכו עלי ולא יעשו לי הנחות, כי אני לא מוותרת לעצמי".
 
אחרי כמעט שני עשורים ביחידה, את מרגישה עדיין חריגה?
"כבר לא. אני מרגישה כמו האחות הגדולה של החיילים הצעירים. הם מתייעצים איתי בנוגע לעבודה ולפעמים גם בנוגע לחיים האישיים. כשאין לי זמן, תמיד יש מישהו ששמח להוציא את כלב הנחייה שלי לסיבוב התאווררות בחוץ".
 
ערפאת, סוג של סיוט

עוד בילדותה הקפידו הוריה של סיסי שלא להקל עליה כדי לאפשר לה להיות עצמאית. היא סידרה לבד את חדרה, ניקתה אותו והכינה את שיעורי הבית בעצמה. הקושי הגדול מבחינתה היה להבין את שיעורי הגיאומטריה המלווים בצורות, מבנים ועקומות. אלא שמהרגע שקיבלה במתנה מחשב, היה ברור שמדובר באהבה ממגע ראשון. החיבה של סיסי לטכנולוגיה חוצה את כל גבולות הראייה. ידיה מקישות במהירות על מקלדת הברייל, מרפרפות בזריזות גם על האייפון המצויד בתוכנה קולית מיוחדת, המשמיעה לה את ההודעות והאי־מיילים.
 
מה הדבר שהכי חסר לך בחוסר הראייה?
"חשוב לי להבין דברים שאי אפשר לגעת בהם. בטח יפתיע אותך, אבל לא מדובר במראה של האנשים הקרובים אלי, של חברים או של בני המשפחה, מסקרן אותי לדעת למשל איך נראים ירח, כוכבים ונוף. אני מתארת אותם לעצמי בראש, יוצרת מין תמונות, אבל אין לי מושג אם הן מדויקות. סביר להניח שהתיאורים שלי שונים ממה שמכיר אדם רואה. חסרה לי גם היכולת לנהוג".
 
סיסי היא אחת מ־40 לקויי ראייה המשרתים כיום בצה"ל, ש־18 מהם התגייסו בשנה האחרונה והשתלבו ביחידות התקשוב, המודיעין והשלישות. מבחינת סיסי, שבשנה שעברה קיבלה תעודת הצטיינות על פועלה, מדובר בטיפה בים. "אסור לעיוורים לוותר", היא אומרת נחרצות, "אם הם מספיק טובים הם יישארו בכל עבודה שתוצע להם. המדינה דואגת לתקצב עבורם מחשבים מיוחדים וצגי ברייל, וצה"ל הוא גוף מתחשב מאוד".
 
מהם הקשיים בעבודה הספציפית שלך, המתעוררים כתוצאה מהעיוורון?
"כשצריך לתרגם מאמרי דעה ולהשתמש לשם כך בתוכנת הקראה בעלת קול מסונתז, אז נוצרות לפעמים בעיות. תוכנת ההקראה נוחה מאוד, אבל לא תמיד מצליחה לתרגם את ההטעמה של המילים בערבית. במקרה כזה אני נעזרת במקלדת הברייל כדי לוודא שהמעבר מהכתוב לדיבור הוא מדויק".
 
את זוכרת מנהיג שהדיבור שלו הקשה על התרגום?
"זה קרה עם הנאומים של יאסר ערפאת. הם היו סוג של סיוט. הקול שלו היה צפצפני והדיבור שלו היה לא ברור כי הוא נהג לבלוע מילים. ככה הרגשתי גם עם סדאם חוסיין, גם עליו היה קשה לעבוד. הוא נשמע כמו בסטיונר בשוק. לעומתם אהבתי מאוד להאזין לנאומים של חוסני מובארק. הדיבור שלו העיד על אדם כריזמטי. עם השנים למדתי לחבב אותו והצטערתי שהוא הודח מתפקידו. הפעם האחרונה ששמעתי אותו מדבר הייתה במהלך המשפט שלו. שמעו בקול שלו שהוא שבור ומאוכזב". 
 
מה עוד אפשר ללמוד על מנהיגים רק על פי קולם?
"אני יכולה לדעת מתי הנואם עייף, חולה או מוטרד, כי אני רגישה לטונים". 
 
איך נשמע בעינייך מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה?
"לי הוא נשמע קצת חנון למרות תדמית הטרוריסט שהוא מטפח. עלי הוא לא עושה יותר מדי רושם. בכלל, חמאס נשמעים לפעמים קצת כמו ליצנים. מי שיודע לסחוף אחריו את הקהל הוא דווקא מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. איתו יש לי קילומטראז' ארוך ואין ספק שהוא יודע להיות דרמטי וגם מבין ביחסי ציבור".  
 
ואבו מאזן?
"לפי דעתי הוא היה בעבר יותר לוחמני, והיום הוא נשמע לי עייף ומותש".
 
גם בבית את שומעת תחנות רדיו בערבית?
"חדשות הן מבחינתי עבודה, אז אני שומעת רק במהלך חופשות ארוכות כדי להיות מעודכנת. בבית אני מעדיפה לקרוא ספרים, לבשל ולהיות עם הבן הקטן שלי".
 
את מוצאת הבדלים בין התחנות הפלסטיניות השונות?
"בעזה השדרים יותר רגשיים ובגדה יותר ענייניים".
 
את מבוגרת ב־20 שנה מהחיילים הצעירים, עד מתי תרצי להמשיך בתפקיד?
"כמה שיותר. עד לפנסיה".