שלום אני אריה אלדד ואני היום השוטר הטוב.
בערב ראש השנה נרצח בירושלים אלכסנדר לבלוביץ. עוד כשעה הוא יובא לקבורות ואני חושש שבעוד שבוע יישכח מלב. ערבי רצח יהודי באמצעות השלכת אבן על מכוניתו. אלפי מקרים כאלה כל שנה. ללבלוביץ לא היה מזל. אם יתפסו את מי שזרק את האבן ודאי יידון למאסר ממושך. אבל מי שזורק אבן ולא הורג יוצא בדרך כלל עונש סמלי. סוג של בדיחה. והרי ההבדל היחידי ביניהם אינו בכוונה אלא במידת ההצלחה.
השר לביטחון הפנים ראוי לשבחים על כי הציע לא לקדם שופטים שיקלו בעונשם של המחבלים הללו. במקום צל"ש זינקו עליו כלבי השמירה של הדמוקרטיה: איך אפשר לאיים על שופטים? הרי ברור שאם היה שופט שבאופן קבוע היה פוטר אנסים במאסר על תנאי לא היו צורחים נגד עיכוב קידומו. אבל כיון שמדובר במאבק נגד מחבלים ערבים – יש כאלו שנזכרו בהפרדת הרשויות. ולמרות כל העקומים – אנחנו ננצח. שנה טובה.
שלום אני בן כספית ואני היום השוטר הרע.
ירושלים בוערת, סיר הלחץ של הר הבית על סף פיצוץ, ישראלי נהרג מיידוי אבנים, האינתיפאדה השלישית כבר כאן. ראש הממשלה כינס כבר שני דיוני חירום שלא יצא מהם כלום בשבוע האחרון, מדברים על החמרת עונשים ועל ענישת שופטים ועל שינוי הוראות הפתיחה באש ועל הכלים שצריכה המשטרה לקבל כדי להשתלט על המצב, אבל לא מדברים על דבר אחד קטן שכבר הספקנו לשכוח, לא מדברים על זה שאין למשטרה הזו מפכ"ל.
בעיצומם של הימים הנוראים האלה אין בעל בית, אין מפקד, אין רוח מפקד. מחכים לטירקל שמחכה ליועץ שמחכה לגיאורגים או לקזחים או למישהו שיגיד משהו שיגרום לאיזה פרפר לרפרף בכנפיו ולגרום סוף סוף לגלעד ארדן לרדת מהעץ המיותר עליו טיפס ולמנות מפקח כללי למשטרת ישראל, כי כשנמצאים בלב הסערה צריך קברניט.