לצד המחלוקות הפוליטיות־חברתיות בנושא מתווה הגז, אותו משאב שצפוי להקפיץ את כלכלת ישראל לעתיד טוב יותר, ישנם מאות אנשים "שקופים" שעוסקים בתחום מדי יום.
אותם אנשים, שחלק גדול מהם חי בלב ים שבועיים רצופים, לא מהווים חלק בוויכוח הסוער. הם רק עושים עבודתם, בניסיון להביא את הגז מבטן האדמה אל ישראל בצורה הטובה והבטוחה ביותר.
לקראת החג, בחרנו לשוחח עם שניים מבכירי העובדים, שעוסקים בעבודה שאין לה אח ורע בישראל - מנהל האסדה הישראלי הראשון ומהנדסת הקידוחים של נובל אנרג׳י. השניים אפשרו לנו הצצה נדירה ומרתקת אל עולם הקידוחים, על המחיה בלב ים, על העבודה הייחודית ועוד.
דורון בן שטרית, בן 45, אב לילד אחד בן 6, מנהל את אסדת מרי־בי (B־Mari), הראשונה בישראל שהחלה לספק גז טבעי לישראל ב־2003. ״יש משמעויות מרחיקות לכת לעבודתי, ואני כפטריוט וציוני גאה מאוד להיות מנהל האסדה הישראלי אי פעם״, אומר בן שטרית, ״ולא פחות מזה, אני נהנה לראות איך במהלך השנים, מצוות עובדים בינלאומי הפכנו אט־אט להיות צוות ישראלי. היום כ־80% מעובדי האסדה הם ישראלים, והשאר אמריקאים או אירופים, לעומת כשהתחלתי לעבוד באסדה, אז היו 20% ישראלים והשאר בעיקר אמריקאים״.
בן שטרית סיפר כי התחיל את עבודתו בתחום לפני כ־12 שנה כעובד מן המניין. ״התחלתי את דרכי בתחום מלמטה, כמו שאר הישראלים ללא רקע בתעשייה, ואני מכיר את הציוד באסדה מצוין בזכות העובדה הזאת. יש ציוד שבתחילת דרכי הכרתי אותו כי דאגתי לתחזוקה שלו״, הוא מספר, ״לקח זמן, אבל התקדמתי עד שקיבלתי את הניהול על האסדה, והפכתי לישראלי הראשון שמנהל אסדה, ועוד בישראל. אני לא מודד את עצמי בצל הישראליות שלי, אלא אני מנסה להתמודד מול כל בן אדם בתעשייה בעולם, והשאיפה שלי להיות הטוב ביותר בתפקיד שלי, בלי קשר ללאום״, הוא אומר בגאווה.
על צורת העבודה באסדה, הנמצאת בלב ים הרחק מאדמת ישראל, הוא מספר: ״אנחנו עובדים שבועיים, ואז חוזרים הביתה לשבועיים. האסדה פועלת כמובן 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה, בשתי משמרות של 12 שעות. בשעות הפנאי יש לנו בחדרים טלוויזיה עם לוויין, יש על האסדה חדר כושר ואזור לתקשורת טלפונית, מה שמאפשר לנו לשמור על קשר עם המשפחות. אני, לדוגמה, מדבר עם הבן שלי באמצעות הסקייפ מדי יום ומעורב בחיי המשפחה עד כמה שאפשר מרחוק״.
בן שטרית. הבטיחות מעל לכל. צילום: יח"צ
איך נראה יום על האסדה?
״המשמרות מתחילות בבוקר ב־6:00 וההחלפה נעשית אחר הצהריים גם כן ב־18:00. אנשים מתעוררים כשעה וחצי־שעתיים לפני המשמרת, אוכלים משהו, הולכים לחדר כושר, מתרעננים ומתחילים את יומם. האוכל על האסדה, ״הוא מצוין״, ובכלל התנאים - כמו חדרי המגורים - הם נוחים מאוד ומאפשרים לחיות בנעימים על האסדה. יש אפילו אזור עישון מוגדר. התנאים מאפשרים לעובדים להתרכז בעבודה, יש גם צוות שמחליף את המצעים בחדרים ומנקה כדי שלא יהיה לעובדים שום הסחות״.
בן שטרית מוסיף כי ״מותר לעשות כמעט הכל על האסדה, אבל תחת הקפדה על נושאי הבטיחות ובמקומות המיועדים. גם להשתמש בטלפון זה בסדר, אבל רק במקומות שהוקמו לשם כך באסדה. שוב, הכל תחת מגבלות הבטיחות המחמירות״.
אתם נמצאים בלב ים, חשופים לפגעי טבע ומדברים גם על אפשרות לפגועי טרור. אין חשש?
״בנושא הביטחוני, מדינת ישראל אחראית על העניין, חיל הים, ואני לא יכול להיכנס לפרטים. ככלל, כל הסיכונים נלקחים בחשבון, והביטחון והבטיחות באסדה הם מעל הכל. אנחנו מקפידים בנושאי בטיחות ברמה של אם מישהו לא עומד בדרישות, אין אפשרות שנייה. הוא מיד מוחזר ולא יוכל לעבוד במקום. בנוגע לענייני הטבע, יש לנו תרגולות, ואנחנו בוחנים אותן מעת לעת, מה לעשות בכל מקרה. יש לנו סירות מילוט, ואין אדם אחד שאין לו מקום בסירת מילוט. כל אחד יודע את תפקידו בעת חירום, ולכל אחד יש גם את הסמכות להכריז על אירוע מסוכן ואז כולם חייבים לבצע את מה שצריך כדי להגן על עצמם, כפי שתורגלו ותודרכו פעמים רבות״.
בן שטרית מוסיף כי ״על האסדה אין אף עובד מיותר, יש בדיוק את כמות האנשים שנדרשת כדי להפעיל את האסדה בשתי משמרות, על פי תפוקת העבודה הנדרשת מאיתנו״.
למי שלא מכיר את העבודה, זה נשמע כאילו אין לכם יותר מדי מה לעשות. שולחים צינור לעומק האדמה, הגז עולה, מועבר לישראל ומשם ממשיך לחברות הגז.
״העבודה היא הרבה יותר מורכבת. אומנם בגדול זה הרעיון, אבל בין לבין יש עוד המון פעולות נדרשות, מערכות בקרה וטכנולוגיות שמתקדמות כל הזמן וצריך לתפעל אותן. התפקיד שלי, מעבר לניהול האסדה היום יומי, הוא להכיר את כל הטכנולוגיות החדשות ביותר בתחום. באסדה אנחנו אומנם מקבלים את הגז משדה הגז מבארות שאנחנו קודחים לפי תוכנית הפיתוח ההנדסית של השדה, שמתבצעת על ידי מהנדסים. הגז מגיע לא נקי ויש פעולות של הפרדת הגז מנוזלים ושאריות נוספות שמגיעות בזמן ההפקה. את פעולת הסינון הראשונה, לפני העברת הגז ליבשה, אנחנו עושים כבר על האסדה. מלבד זאת, אנחנו עובדים עם מערכות בקרה כל הזמן, חייבים לוודא שהכל זורם כמו שצריך ובצורה היעילה ביותר, מתוחזק בהתאם לדרישות וכו'״.
ניבה דוקלר, נשואה בת 30, מהנדסת קידוחים, היא בוגרת תואר ראשון בהנדסה כימית ותואר שני בהנדסת גז ונפט בטכניון. מאחר שכרגע אין קידוחים, היא משמשת בחברה כמהנדסת תהליך, הקשור לתהליך הפקת הגז והבטיפול בו.
״ההכשרה שלי כללה עבודה על אסדות קידוח, זו הדרך הטובה ביותר ללמוד״, היא מספרת. ״הייתה תקופה שביליתי במפרץ מקסיקו לעשות שם קידוח. השיעור הכי טוב בתחום זה פשוט להיות בשטח. זה תהליך מאוד מורכב, ותלוי בהרבה מאוד פרמטרים, יש גיאולוגים שעובדים איתך, מהנדסים שמומחים בתחום קידוח מסוים, גיאופיזיקאים בעבודת טרום הקידוח ועוד.
״על אסדת קידוח יש המון אנשים״, היא מוסיפה, ״יש עבודה של מהנדס בטון, שהוא אחראי על כל מה שקשור לצורך לבטן את הצינורית בקרקע. יש מהנדס בוץ, כי הקידוח נעשה עם נוזלים, אותו נוזל קידוח משמש כחומרי סיכה למקדח עצמו, ויש צורך להשתמש בסוגים שונים של נוזל בתהליכי הקידוח השונים, שמתאימים ללחץ הקידוח ומונעים בריחת גז״.
דוקלר ממתינה להקמת אסדת הקידוח ב״לווייתן״, אז תחזור לתפקידה המקורי. כיום, בתפקידה הנועי כמהנדסת תהליך, היא עובדת בכמה גם בים וגם ביבשה. ״יש פלטפורמת הפקה (אסדה), וכחלק מהתהליך יש חלק שנעשה בים וגם בחוף בארץ. כחלק מהתפקיד אני גם בים, כדי לראות איך הדברים מתופעלים ומתנהלים וגם באתר שנמצא על החוף באשדוד, לשם מזרימים את הגז. משם מעבירים את הגז לנתיבי הגז לישראל, שהם מפיצים אותו. מדי פעם אני נוסעת לפלטפורמת ההפקה ב״תמר״ או נמצאת באשדוד. יש כמה וכמה פרויקטים שאני מעורבת בהם היום, כחלק מתהליך ההפקה״.
כמהנדסת קידוח הייתי במפרץ מקסיקו וזה היה השיעור הטוב ביותר. כל רגע במקום הוא קריטי. לשם הייתי טסה ושוהה על האסדה למשך שבועיים־שלושה, חוזרת לארץ ושוב חוזרת לשם. כחלק מההכשרה עברתי גם קורסים מקצועיים מהצד ההנדסי של לימוד דברים שקשורים לקידוח, כמו איך לתכנן באר, על נוזלי הקידוח, תקלות אופייניות ועוד. בזמן שלא קדחו בארץ אז למדתי בחו״ל. המטרה הייתה ששם, במקום בו הכל התחיל, תהיה לי את ההכשרה המתאימה, וכך אוכל להיות בכל מה שקשור לקידוח ׳לווייתן׳״.
דוקלר. "תהליך מורכב מאוד". צילום: אבשלום ששוני
תעשיית הקידוחים נתפסת כעולם גברי מאוד.
״אני יכולה להסכים איתך שעד כה שעבדתי בתחום הקידוחים הייתי מוקפת בעיקר בגברים, וזה די מובן כי יש שם הרבה עבודה פיזית. אבל בעבודות הלא פיזיות, אין שום מניעה שתהיה מהנדסת. במפרץ מקסיקו היו בעיקר גברים על האסדה, אבל זה לא הפריע לי. בברזיל למשל יש הרבה נשים בתחום״. עוד מוסיפה דוקלר כי, ״בכל מקום התייחסו אלי בכבוד ובהערכה והרגשתי תמיד בטוחה מכל הבחינות. נהנתי. מעבר לעניין שלמדתי המון, אנשים שם מאוד פירגנו״.
למרות שדוקלר בהריון, היא לא עוצרת לרגע .״זה לא מהווה בעיה, אני ממשיכה לעבוד זה לא מפריע לי וזה חלק מהחיים. העבודה הזאת חשובה לי, ממקום של ציונות, תרומה למדינה, אני יודעת כמה הנושא חשוב ויכול לקדם את המדינה שלנו בצורה ניכרת. אני מרגישה שאני תורמת״.
בנוגע להכשרת הישראלים, דוקלר מסבירה כי למרות התפיסה שרוב העובדים הישראלים מקבלים הכשרה מצוינת. ״התחום בארץ קיים 13 שנה, אפילו טיפה יותר״, היא פירטה. ״ההכשרה של ישראלים לא נעשית מאפס כי חברת נובל אנרג׳י באה עם הרבה אנשים והם מכשירים את כוח האדם. יש גם הרבה תחומים, שאומנם מדובר בגז ונפט, אבל גם מהנדסים שלא עסקו בתחום מבינים, כמו בצנרת, נושא שכמעט כל מהנדס יכול לספק פתרונות ותשובות שקשורים לעניין. מבחינת הכשרה יש תחומים שהם יותר חדשים, כי זה תחום חדש וחלוצי בארץ, אבל בגלל שזה נעשה עם חברה אמריקאית, ששולחים אנשים שיש להם ניסיון של 30 שנה ויותר בתחום, אז אין מקום לדאגות. לאט לאט אתה רואה יותר ויותר ישראלים שמשתלבים בתחום, וזה מחמם את הלב״.
על נושא אחד מעדיפים בן שטרית וניבה לא להרחיב, והוא הוויכוח על מתווה הגז. ״אנחנו ישראלים ופטריוטים, ומה שלנו חשוב שלאזרחי ישראל יגיע גז בצורה הטובה ביותר ויושג ההסכם הנכון״, הם אומרים, ובן שטרית מוסיף כי ״פיתוח ׳לווייתן׳ יגדיל באופן ניכר את העובדים בתחום, ויוסיף מקומות עבודה רבים גם באסדה עצמה וגם בחברות הנלוות שנותנות שירותים לתעשייה, כמו אלה שנותנות שירותים, חלוקה ועוד״.