העתק הדבק: הכשלים החוזרים ונשנים של רשויות האכיפה בישראל

הקורא את הדוחות בעשר השנים האחרונות נחרד לגלות שאותן בעיות ומבוכות בנושאי ליבה מהותיים חוזרות על עצמן שנה אחר שנה. התופעה המבהילה המתקבלת היא התמשכות כרונית של בעיות עמוקות עקב התעלמות רשויות האכיפה מהוראות חוק ומפסיקות בית משפט, ופעולתן בתחומים שונים ללא נהלים. ההתנהלות המשתקפת בדוחות מעלה גם בעיות ממשק מורכבות בין גורמי האכיפה השונים במשך שנים ארוכות. זאת למרות ביקורות קשות שהשמיעו בתי המשפט וחרף התרעות בדוחות הקודמים של הסנגוריה הציבורית וכן בדוחות מבקר המדינה, בבחינת מָה שֶהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה.
 

סקירת הנושאים שנכללו בדוחות הסנגוריה הציבורית בעשר השנים האחרונות בכלל ובחמש השנים האחרונות בפרט, יעניינו ודאי את שרת המשפטים איילת שקד ואת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן הנתפסים בעיני הציבור כבעלי כושר ביצוע. 
 

מהסקירה תתבהר תמונה מטרידה אך יעילה: מצד אחד יצופו מיד כשלים חמורים ואימננטיים החוזרים ונשנים, ומצד שני תעמוד בפניהם מסכת ברורה של נושאים המצריכים טיפול מהיר ונחוש. אין אלה נושאים שגרתיים העולים על סדר היום תכופות, כי אם נושאים שהם בנשמת אפה של הדמוקרטיה וזכויות האדם הבסיסיות ביותר.
 

אולי היה אפשר לחשוב שהמציאות משתנה ואילו הדוחות חוזרים על עצמם. אולם המספרים בדוחות מסגירים את האמת: בעיות מהותיות עמוקות נותרות ללא התייחסות נאותה. מחברי הדוחות בשנים האחרונות נאלצו למחזר את הדוחות בנוגע לבעיות אלה משום שלאורך השנים המציאות אינה משתנה. עבור הנזקקים לשירותי הסנגוריה הציבורית מציאות זו עלולה להיות אכזרית ולעתים קרובות תוצאותיה בלתי הפיכות. 

"מזה שנים הסנגוריה הציבורית שבה ומתריעה מפני המגמה המטרידה של הגידול העקבי במספר המעצרים", נכתב בדוח לשנת 2012, ולנושא זה הוקדש פרק נרחב גם בדוח לשנת 2013. 

הבעיות שהיו מהותיות נשארות קבועות ולעיתים אף מחמירות, בית המשפט השלום בירושלים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בשנים 2012־2014 נרשם גידול של 12,824 מעצרים עד תום ההליכים בהשוואה לשלוש השנים שקדמו להן. למרות זאת, הבעיות המהותיות נשארות קבועות ולעתים אף החמירו. 

המילים והניסוחים מדוח 2012 חזרו על עצמם גם בדוח לשנת 2014: "מזה שנים הסנגוריה הציבורית שבה ומתריעה על ריבוי המעצרים בישראל ועל המגמה המטרידה של גידול עקבי במספר המעצרים". 

מקבלי ההחלטות במשרד המשפטים ובמשרד לביטחון הפנים נקראו גם הפעם לנושא, שעליו התריע גם דוח מבקר המדינה האחרון. ושוב הובאה, שני עשורים לאחר שהושמעה, אזהרת נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, משנת 1995 בדבר הסכנה שלפיה קודם מבקשים לעצור ורק אחר כך לחקור. במציאות הישראלית המדכאת המשתקפת בדוחות הסניגוריה הציבורית, מָה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה. 

בדוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2003 נכתב כי משטרת ישראל אינה מקפידה על מילוי חובותיה לפי החוק בכל הנוגע למתן זכות ההיוועצות של עצורים בעורך דין. כך מצטיירת תמונה עגומה ביותר אשר ליישום הוראות החוק, התקנות וההנחיות. 
 

דוח שנת 2004 מתריע בפני אותה בעיה בדיוק. מדוח לשנת 2005 אתה למד כי הסנגוריה הציבורית פנתה בעניין לשרים הרלוונטיים, ליועץ המשפטי לממשלה וליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ו"לאחרונה נמסר" לה כי המשטרה לומדת את השלכות פסק הדין שבו נפסלה הודאת חייל שנמנעה ממנו זכות ההיוועצות. 
 

למרות זאת, גם בדוח לשנת 2006 אתה קורא כי "התוצאה היא כי רוב החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שנמסר להם כי הם זכאים להתייעץ עם סנגור טרם חקירתם". 
 

מציאות זו לא השתנתה וגם בדוח לשנים 2008־2009 נכתב כי "עד עצם היום הזה לא התאימה משטרת ישראל את ההנחיות לחוקריה בנושא יישום זכות ההיוועצות להלכה שנקבעה". 
 

גם בדוח לשנים 2010־2011 מצוין כי "עדיין נותרה הבעיה הקשה והמתמשכת לפיה מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסנגור לפני חקירתם במשטרה, כשברובם המכריע של המקרים משטרת ישראל מודיעה לסנגוריה הציבורית על דבר מעצרם לאחר שכבר נחקרו, וכשמידת האפקטיביות של מימוש זכות ההיוועצות בשלב זה נפגעת באופן ממשי". 
 

למרות ההתפתחויות המשמעותיות בפסיקה, משטרת ישראל טרם גיבשה הנחיות מתאימות שיאפשרו את מימוש זכות ההיוועצות. והנה כל אותן מילים שהצטברו לערימה במשך עשור חוזרות על עצמן גם בדוח לשנת 2014: "הסנגוריה הציבורית שבה ומתריעה כי מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסנגור לפני חקירתם במשטרה. ברובם המכריע של המקרים מודיעה משטרת ישראל לסנגוריה הציבורית על דבר מעצרם של העצורים לאחר שכבר נחקרו, כך שמידת האפקטיביות של מימוש זכות ההיוועצות בשלב זה נפגעת באופן ממשי". 
 

למרות שיפור שהסתמן בשנת 2014, נכתב בדוח האחרון כי הדרך למיצוי זכות העצור באופן מלא ולקיום הוראות החוק והפסיקה עדיין ארוכה, ונדרש המשך טיפול נחוש בתופעה עד למיגורה. 

כבר בדוח לשנים 2010־2011 הוזכרה פניית הסנגוריה הציבורית לשר המשפטים ולוועדת חוקה חוק ומשפט בבקשה כי זכות ההיוועצות בעורך דין תעוגן בחקיקה. בסוף שנת 2012 הופץ תזכיר המלצות ועדה בראשות השופטת מרים נאור (נשיאת בית המשפט העליון כיום). 

הזכויות העיקריות שהוועדה המליצה לעגן בחוק הן הזכות להימנע מהפללה עצמית, זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין. הוועדה המליצה לעגן בחוק גם את נוסח אזהרת חשוד ואת יידועו על זכויותיו בעת מעצרו. בדוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2014, הפרק תחת הכותרת "קידום תיקוני חקיקה" הועתק ככתבו וכלשונו, מהדוח לשנת 2013. 

בפרק על "הצעות חוק המצויות בשלבי חקיקה מתקדמים" בדוח לשנת 2013 קראנו כי "בימים אלה נערכים דיונים במשרד המשפטים ובוועדה בראשותה של השופטת (בדימוס) תחיה שפירא על טיבן של ההתאמות הנדרשות לחקירתם של קטינים. נוסף לכך, מתקיימים דיונים אשר לתקנות חקירת חשודים ונחקרים, שמשרד המשפטים מעוניין לפרסם במקביל לחוק האמור". 
 

באופן לא מפתיע, אותה פסקה בדיוק תימצא גם בדוח לשנת 2014, רק שבמקום המילים "בימים אלה נערכים דיונים" היא תיפתח ב"בימים אלה הושלם סבב דיונים במשרד המשפטים...". ממשיך וחוזר האמור בדוח לשנת 2013, מילה במילה, והקורא נתקף שוב התייגעות ותסכול. 
 

בקצב זה אין לדעת כמה שנים יחלפו עד שתושלם החקיקה. בינתיים היוזמות לפתרון המתוארות בדוח האחרון הן אלתורים ספורדיים ומקומיים, בבחינת סכרים רופפים. 
 

גם החזקת עצורים במעצר שווא למשך לילה שלם רק כדי להביאם בבוקר לבית המשפט לבקש שיורה על מעצרם, מתוארת בדוח לשנת 2014 כתופעה שערורייתית ובלתי נסבלת שתוארה כבר בדוח לשנים 2010־2011. שנה אחר שנה חוזרת ומופיעה, למרות עשרות החלטות ביקורתיות שניתנו בבתי המשפט נגד שיקול הדעת הלקוי שמפעילים קציני המשטרה.
 

שנה אחר שנה מתוארת בדוחות תופעה מחרידה של כבילת חולי נפש למיטות במחלקות פסיכיאטריות, ללא התייחסות לפגיעה החמורה בכבוד החולה ותוך התעלמות מהוראות החוק והפסיקה. זאת, למרות הנחיות ברורות של פרקליט המדינה וביקורת קשה של בתי המשפט. 
 

מהדוחות מתברר כי מתקיימות ישיבות של גורמי אכיפת החוק שלא הניבו הסכמה, ולכן לא ניתן מענה ההולם את צורכי אנשים בעלי מוגבלויות והפגיעה החמורה בכבודם ובשלומם נמשכת מימים ימימה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ... בדוח לשנת 2014 תחת הכותרת "כבילת עצורים ואסירים בבתי החולים הפסיכיאטריים" זהה לכתוב תחת אותה כותרת בדוח לשנת 2013.

גם ממצאי הדוח שפורסם לאחרונה, העוסקים ב"קשיים המוסדיים המונעים הגשת בקשות למשפט חוזר ותיקון הרשעות שווא בישראל", מצויים כבר בדוח לשנים 2010־2011, לאחר שאותם קשיים התגלו במהלך שנים קודמות. גם פה תימצא בדוח האחרון חזרה, מילה במילה, על מניעת הזכות לבצע בדיקות בראיות לצורך משפט חוזר, מניעת העברת חומרי חקירה, השמדת ראיות, ניגוד עניינים מובנה של הפרקליטות וחקיקה בלתי מספקת בתחום. 
 

מי שיקרא את הדוח לשנת 2003 ימצא גם בו אותם קשיים יסודיים שמונה הדוח לשנת 2014. המדהים הוא כי "הסנגוריה הציבורית מתריעה זה שנים כי נושא שמירת הראיות בתום משפט דורש הסדרה באופן בהול". מצד אחד אתה קורא "זה שנים", ומצד שני "באופן בהול". 
 

שנים על גבי שנים חוזרת על עצמה בדוחות גם המציאות הקשה שבה אין אפשרות מעשית לתת מענה לצרכים הטיפוליים של עבריינים מוגבלים בשכלם שאינם מוגדרים כמפגרים, אף שבית המשפט העליון הביע בעבר אי נחת מכך. השופט יורם דנציגר מתח ביקורת על התופעה והפנה לדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט משנות ה־70, שבו הובעה תקווה כי יהיה אפשר לפתור אותה.
 

"והנה", כותב השופט דנציגר, "חלפו להן כמעט 40 שנה, ומוסדות לטיפול בעבריינים מוגבלים בשכלם - אין. נותר אך לקוות כי כל הגורמים הרלוונטיים יפעלו במלוא המרץ למתן פתרון לבעיה כאובה זו". 
 

דברים עגומים אלה, קריאה זו שאין עונים עליה, מאפיינים את התרבות הציבורית בישראל המתנהלת לפי חוקיות עקומה משלה. את דוחות הסנגוריה הציבורית אפשר לקרוא בעיניים עצומות. הם מתפרסמים הלוא רק בגלל החובה החוקית לפרסמם. אין לדעת מי לומד את הכתוב בהם, מי מעצב דרכי פעולה בעקבותיהם, מי מוודא את אופן יישומם ומי מנהל את התהליך, ככל שהוא קיים. 
 

עם פרסום הדוח האחרון הביע תקווה הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, כי "הדוח יילמד היטב על ידי הגורמים המתאימים וכי יוסקו המסקנות המתאימות". כיוון שלא נעשה דבר כבר שנים רבות, השאלה הנשאלת: האם יש סיבה מיוחדת שהגורמים האחראים יחלו לעשות זאת כעת? אם כל דוח נכתב כבר בדוחות קודמים, אזי הדטרמיניזם מחייב כי לתקוות הסנגור אין כל סיכוי מעשי. 
 

המציאות המערכתית־מוסדית הנגלית מבעד לדוחות בעשור האחרון בכלל ובחמש השנים האחרונות בפרט היא חמורה ומטרידה. היא מצדיקה הקמת ועדה ציבורית שתבדוק את הממשקים, הליקויים והכשלים החוזרים ונשנים בכל סוגיות הליבה המפורטות בדוחות הסנגוריה הציבורית, תגבש המלצות ומסקנות מערכתיות ותציע דרכי פעולה מעשיות. זאת, כדי שהדוח לשנת 2016 והבאים אחריו לא יהיו גם הם העתק־הדבק של הדוחות הקודמים. 

בכוחם של שרת המשפטים והשר לביטחון הפנים לשנות ולפעול בעניין נחרצות. מותר לחלום, שהפעם תהא זו קריאה שעונים עליה.