יום אימונים עם חיילי סיירת רימון: "לא מתרגשים מדאעש, הם כמו קופיקס"

למרות ההצלחה ממשיכים הלוחמים להתבצר בשטח. חלקם שוכבים על הקרקע, עיניהם צמודות לכוונות האופטיות של הנשק. האחרים מתקדמים למבנים האחרים בטורים בני שלושה לוחמים כדי לוודא שאין כוחות עוינים נוספים בשטח.

ללא מחשבה מקדימה או היגיון צרוף, אני מבקשת ממפקד היחידה, רס"ן עברי, להסתתר באחד המבנים הנטושים ולשמש כמחבל נוסף בתרגול. ללוחמים נדרשות שניות ספורות עד ששלושה מהם, שניים מהדלת ואחד מהחלון, מכוונים אליי במבט קר את רוביהם. "אש, אש, רימון", הם מרעימים בקולם ומותירים אותי לא מוכנה ומשותקת מאימה. לרגע אני חשה כמו בגרסה הלוחמנית והמבעיתה של הסרט "שושנת קהיר הסגולה", שבה הגיבור יוצא מהמסך אל הצופה האדוקה שיושבת בקולנוע. 

  "נבנה את המורשת ונהפוך חלק ממנה". אימון של סיירת רימון. צילום: דובר צה"ל 

השנה האחרונה של היחידה הצעירה, הפועלת תחת חטיבת גבעתי, נרשמה כמרשימה וכמבטיחה. אף שטרם התמודדו חיילי היחידה עם מתקפת טרור אזרחית בגזרה הדרומית, הם עלו לתודעה בעיקר בטבילת האש שעברו במהלך מבצע צוק איתן. הם הרגו יותר מ־50 מחבלים, איתרו והשמידו עשרות פירים של מנהרות, בהן אחת שיצאה ממסגד אל תוך שטח ישראל. לאחר שקיבלו על פועלם את צל"ש אלוף הפיקוד, זכו חיילי יחידת רימון לבשורה משמחת נוספת: היחידה תצטרף לעוד שלוש יחידות צה"ליות מיוחדות, וביחד הן יהוו את חטיבת הקומנדו החדשה, המתגבשת בימים אלו על פי המודל האמריקאי. 
 

ההחלטה לאחד את היחידה עם הסיירות הוותיקות - דובדבן, מגלן ואגוז - מעוררת גאווה בקרב אנשי המדבר. מדובר בתוכנית שנשקלה לסירוגין בשנים האחרונות במטרה לשפר את ההתמודדות של צה"ל מול ארגוני טרור וגרילה, בעיקר לאחר הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה. שני אתגרים מרכזיים יעמדו בפני החטיבה החדשה, והם פעילות צללים בין מלחמות ומענה מיידי נגד ארגוני טרור כגון דאע"ש, הפועל כיום בחצי האי סיני ובעזה. 
 

ארבע היחידות הללו, שעד כה התחרו ביניהן, יצטרכו ללמוד מעתה לשתף פעולה. "מהסינרגיה הזאת ניתן יהיה לתרום אחד לשני ולשכלל את טכניקות הלחימה בשדה הקרב", אומר רס"ן עברי. "היחידות ילמדו להכיר אחת את השנייה ויידעו כיצד לשתף פעולה בעת חירום. לקומנדו יש פוטנציאל עצום. במקום שלצה"ל תהיה אצבע פה ואצבע שם, הוא מקבל אגרוף שיוכל לתת מענה לכל תרחיש בזירת הלחימה העכשווית". 

במשך שנים נותר המרחב הדרומי של ישראל מיותם מכל כוח משמעותי המסוגל להעניק מענה מיידי למאבק בחוליות הג'יהאד העולמי. בעוד אגוז של גולני מתמחה בלחימה נגד חיזבאללה בצפון, מגלן פועלת להשמדת מטרות בעומק שטח האויב ודובדבן מתמחה בפעילות מסתערבת ובסיכולים ממוקדים באזורי אוכלוסייה פלסטינית, הרי שרימון הוקמה באוגוסט 2010 במטרה להילחם נגד פעילות עוינת המתבצעת לאורך גבול ישראל־מצרים ובעומק הנגב בתנאי מדבר. 
 

הסיירת נושאת את שם יחידת רימון, שפעלה בפיקוד דרום מ־1970 עד 2005. במסגרת פעולתה מסייעת היחידה גם לכוחות הביטחון במלחמתם נגד הברחות לא חוקיות, בהן כלי נשק, וכן בכל עבריינות פלילית העלולה לגלוש לפעילות ביטחונית. לזכותה של רימון, הממוקמת באוגדה המרחבית אדום, נזקפת הצלחה בסיכול הברחות בעזרת טכניקות ספציפיות שפותחו על ידי היחידה. 
 

לוחם המתגייס לרימון מתמודד עם מסלול ארוך ומורכב בן שנה וארבעה חודשים, הדורש סיבולת גבוהה וכולל התמחות בנושאים ייחודיים, כגון ניוד בשטח, לוחמה בטרור, חילוץ בני ערובה, תצפית, הסוואה ועוד. לאחר סיום ההכשרה הופכים הלוחמים למיומנים בהישרדות בסביבה המדברית הקיצונית, במילוט, בטשטוש עקבות, בגיאוגרפיה ובגיאולוגיה.

הם יודעים כיצד לאתר מקורות מים ולטהר אותם, לזהות צמחים שניתן לסחוט כדי להפיק מהם נוזלים ולהבחין בין חיות המותרות לאכילה ובין אלו האסורות. תנאי מזג האוויר שבהם פועלת רימון הנם קשים וקיצוניים. ביום המדבר לוהט ככבשן, בלילה קפוא כקרחון, והאדמה רווית מצוקים וטרשים. למרות זאת, הלוחמים אוהבים את הגזרה ויודעים להיטמע בסביבה כמו זיקיות, עד כי אפילו הגששים הבדואים מתקשים לגלותם. בהתאם לתנאי השטח משתנים גם המדים, אמצעי ההסוואה וכלי הנשק של הלוחמים. חוץ ממדי הזית הרגילים, יש להם סטים חמים ומנומרים לחורף ומדים קלילים בצבע חול, המיועדים לקיץ ועשויים מבדים מנדפי זיעה. 
 

בשבוע שעבר, ביום לוהט במיוחד, כאשר חולצות הטריקו הדקות מעיקות על הגוף, נראו הלוחמים צוננים גם בתוך השרוולים הארוכים. פחות מ־45 מעלות בצל נחשב אצלם לחורף. גם מפקד היחידה, רס"ן עברי (30), לא נראה סובל מהאקלים, אף שגדל בירושלים הקרירה, עתירת האוויר הצלול. הוא למד בפנימייה הצבאית התורנית אור עציון, ולאחריה התגייס לפלס"ר גבעתי. לרימון הוא הגיע לפני כחודש וחצי והתמקם עם הלוחמים במבנים החדשים שהוצבו במיוחד עבורם. בבסיס נמצא דרך קבע צוות ההתערבות, המיועד לתת מענה במקרה של אירוע חריג באילת. יתר הלוחמים מפוזרים בגזרה העצומה ועוסקים בפעילות מבצעית יזומה ובאיסוף מודיעין. 
 

"הוורסטיליות של הלוחמים וההבנה את המדבר. הם יכולים לצעוד ברגל לאורך מרחקים עצומים עם משקל כבד על הגב, להפוך שנייה אחר כך ליחידה מוסקת ומיד אחר כך להתנייד בעזרת כלי רכב ייעודיים. לוחמי רימון יודעים לשנות צורה מרגע לרגע ומסוגלים לעבור בתוך פרק זמן קצר מפעילות כפלגה לכוחות קטנים מאוד ועצמאיים". 
 

"קיים שיתוף פעולה הדוק עם השלטון המצרי, וזה מורגש בשטח. בלי להיכנס לחומר מודיעיני חסוי, אני יכול להבטיח לתושבי אילת שהמצב נמצא תחת שליטה ובמעקב של צה"ל. אין סיבה לדאגה, ואני לא אומר את זה כדי לייצר שקט תעשייתי. לטעמי, הנושא יצא מכלל פרופורציה. דאע"ש רחוקים מלטפס כאן על הגדרות". 
 

בגזרה שבה פועלת יחידת רימון כרגע אין כמעט סימני חיים. האדמה צחיחה, העצים יבשים. השטח יפהפה אמנם, אבל עייף, אטי ומנומנם. אלא שהחיצוניות מטעה והמציאות שונה לחלוטין. הגבול עם מצרים, המשתרע על פני כ־250 קילומטר, משמש כבר שנים ככר להברחת סמים, ולעתים מסלולי ההובלה הקבועים משני הצדדים עוברים מאב לבן. קו הגבול, ששימש בעבר להכנסת נשים למטרות זנות, הפך גם ליעד של פליטים המגיעים מאריתריאה וסודן. לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות החלו לחצות את הגדר החכמה והמשוכללת גם מחבלים שניסו לבצע פיגועים בישראל או לשנע דרך הגדר אמצעי לחימה לרצועת עזה. 
 

לכל אירוע העשוי להתברר כפח"ע מגיעים הלוחמים על "חתולי הבר", ג'יפים מסוג סופה שעברו שלל שדרוגים שפותחו במיוחד עבור היחידה. להקפצות אלו יגיעו תמיד במדי הזית הרגילים ולא בבגדי ההסוואה, וייטמעו היטב בין שאר החיילים בשטח. אם יתברר כי האירוע הנו פלילי בלבד, יפרשו לוחמי רימון בשקט מהמקום ויחזרו לאימונים השוטפים. 
 

למרות ממדיה הקטנים של היחידה, על אף הקשיים האובייקטיביים ובזכות המוטיבציה הגבוהה, חשוב ללוחמים להוכיח כי אינם נופלים מהסיירות הוותיקות. בשנה שעברה הוכרזה יחידת רימון כמצטיינת בוחן כשירות קרבי ולפני כמה חודשים זכתה במקום השני באליפות הצלפים הצה"לית. 
 

"צלף הוא מקצוע שלא כל אחד מבין", מצליח מ', הצלף שנעלם במהלך האימון, להפתיע, לאחר שמתברר כי הסלע שבמעלה הגבעה הוא למעשה הסוואה מוצלחת במיוחד שהקים. "לוחמים ייצאו לקורסי מפקדים וקצינים, ילמדו למשל שוב על כלי הנשק המוכרים, אבל אף אחד לא יתעסק עם הרובה הייחודי של הצלף. אני עצמאי יחסית בשטח ויודע לבחור לבד את הנקודה שבה אקים עמדת הסוואה. אני אמנם בקשר עין עם הלוחמים, אבל לא תמיד הם יידעו היכן אני נמצא". 
 

הלוחם ת' מוסיף כי אחד הדברים הקשים בלוחמה במדבר הוא מציאת מקומות מסתור. "פה זה לא גזרת הצפון הירוקה, שבה אתה יכול להסתתר מאחורי שיח", הוא מבהיר. "הניוד בדיונות הוא קשה פי כמה מאשר בקרקע שטוחה". 
 

 למרות התנאים ההתחלתיים המורכבים, מתגאה יחידת רימון במספר החיילים הבודדים הבוחרים להגיע ולשרת במדבר הרותח. שניים מהם הם א' וש', שעלו לבדם מארצות הברית ומתכננים להישאר בישראל גם לאחר שחרורם. 
 

"כחיילים בודדים אנחנו מגיע עם אקסטרה מוטיבציה", אומר א'. "הגיוס שלנו לא נעשה מתוך חובה אלא מתוך רצון עצום. לא כל אחד מוכן לעזוב את הארץ שבה הוא גדל, את המשפחה ואת החברים כדי לשרת בצבא. לכן חשוב לי לשרת במקום שבעיני הוא הטוב ביותר". 
 

א', היוצא לחופשת שחרור בעוד כשבוע, עוסק בתקופה האחרונה בפיתוח אמצעי הלחימה של רימון. הוא עובד מול גורמים צבאיים ואזרחיים במטרה להתאים ולשדרג את ביגוד היחידה ואת כלי הנשק לתנאי המדבר: "זה לא רק הבדים המיוחדים המותאמים לעומסי חום גבוהים, אלא העובדה שהחלטנו להכניס את הברכיות כחלק אינטגרלי של המדים, להתאים את סוגי הצבעים, לדאוג שכלי הנשק יהיו מוסווים בכל שטח שבו אנחנו פועלים, ואפילו להוסיף לחולצות כיסים מיוחדים המקלים על הלחימה". 
 

"באנו לבטא את עצמנו", אומר ש'. "הגעתי מתוך ציונות, וביחידה קטנה אני יכול לתרום יותר ולהשפיע על העתיד". 
 

ל' מרגיש כמו ש'. הוא אמור היה להתגייס ליחידת מחשבים, אולם ברגע האחרון התחרט והגיע לרימון. "לכל סיירת יש את המסורת שלה", הוא אומר. "ברימון אנחנו נבנה את המורשת ונהפוך להיות חלק ממנה". 
 

אין ספק שתרומתה של רימון ללחימה בצוק איתן תירשם בדברי ההיסטוריה שלה. למעט העיטור היחידתי, קיבל גם לוחם ביחידה, סמל סהר אלבז, צל"ש אישי מהרמטכ"ל, לאחר שחוליית מחבלים תקפה בעזה את הצוות שלו, ולמרות הוראת המפקד כי על החיילים להיכנס למחסה בתוך מסגד, נותר אלבז לבדו בעמדה.

הוא ירה לעבר המחבלים והרג ארבעה מהם תוך כדי תפעול מעצור בנשק. את המבצע סיימה היחידה ללא הרוגים, אבל יהודה הישראלי, אחד מחייליה, הוא מפצועי צה"ל שנפצעו באורח הקשה ביותר, לאחר שנפגע מרסיס של מרגמה ועדיין מאושפז במחלקת שיקום נפגעי ראש בתל השומר. 
 

"בסופו של דבר אפשר לומר שצוק איתן העלה את הביטחון של הלוחמים", אומר מפקד הצוות, סגן ע', אחד מוותיקי היחידה, אשר שירת בה גם כלוחם. "אנחנו מרגישים שותפים לבנייה של רימון ולצביון שילווה אותה בדורות הבאים. אם הפכנו לחלק מחטיבת הקומנדו, ביחד עם יחידות ששמן הולך לפניהן, הרי זה שכרנו". 
 

"שיהיה ברור, אנחנו לא מתרגשים מסרטונים שרצים ברשת. דאע"ש הוא כמו קופיקס, ארגון שמנסה לבנות את עצמו כמותג. אבל כמו שקפה הוא בסופו של דבר קפה, כך ארגון טרור הוא ארגון טרור ולא משנה איך יכנו אותו. אנחנו ערוכים לכולם".