על כך שרוני אלשיך הוא אחד הקצינים המבריקים ביותר שצמחו בשב"כ בדור הזה – אין מחלוקת.
אבל התחושה היא שמשהו נעלם מעינינו במינוי הזה: מה גורם לאדם, שדרכו לראשות השב"כ סלולה, לקחת את ראשו הבריא למיטה החולה של המשטרה?
מאז התמנה יורם כהן לראש הארגון, הוא בנה את רוני אלשיך כממשיך דרכו, ואלשיך עלה על מורו, הן במקצועיות והן במנהיגות. אז מה שכנע אותו לוותר על המינוי שאליו חתר ושכבר היה בכיסו? האם זו הייתה רק ציונות, או שנאמר לו שלא ימונה לראש השב"כ? האם הובטח לו שימונה לראשות השב"כ אחרי קדנציה במשטרה?
איש לא יודע מה נסגר בין אלשיך לנתניהו. במסדרונות מסתובבת תיאוריה שלפיה אלשיך יעשה קדנציה לא ארוכה במשטרה, ובינתיים תוארך כהונתו של יורם כהן כך שאלשיך יוכל לחזור ולהתמודד על ראשות השב"כ. אבל זו רק תיאוריה.
אלשיך הוא איש מודיעין ומבצעים מעולה, אדם חד ונבון, בעל ניסיון ניהולי רחב. עם כל אלה הוא יכול להיות ראש שב"כ מצוין, אבל זה לא מבטיח לו הצלחה במשטרה. גם הרצל שפיר היה אחד הקצינים הטובים בצה"ל, אבל לא שרד בתפקידו כמפכ"ל. יעקב טרנר, איש הצבא השני שמונה למפכ"ל, הצליח יותר, אבל זה אחרי שעשה תפקיד כראש אגף וכמפקד מחוז במשטרה.
החולשה של אלשיך היא בכל הנוגע לעבודת המשטרה הכחולה, ומשטרה היא מקצוע. לכן יצטרך לצדו סגן מפכ"ל שהוא שוטר מנוסה וסמכותי שינהל את עבודת המשטרה השוטפת ויאפשר לו לעסוק בהנחלת נורמות לארגון ובאיוש התפקידים הבכירים באנשים ראויים.
המינוי שלו דומה במידה רבה למינוי של עמי איילון לראשות השב"כ לאחר רצח רבין. כמוהו, גם לאיילון לא היה מושג בעבודת השב"כ, אבל הוא הבין שהצורך לקחת ארגון מרוסק ולשקם אותו דורש בעיקר מנהיגות. איילון ידע גם להקיף את עצמו באנשי שירות מנוסים שיחפו על חולשותיו המקצועיות.
אישית, לאלשיך יש את הנתונים להצליח. הוא יצטרך להיפרד מרוב הגווארדיה הוותיקה של הניצבים, להקפיץ חלק מתת־הניצבים דור ואולי לגייס עוד קצינים מבחוץ. הוא יצטרך להיפרד גם מהעניבה הנצחית על החולצה הלבנה, שהפכה לסמל המסחרי שלו. ובעוד זמן לא רב, הוא יצטרך להתמודד גם עם תיק חקירה שעוסק בבית ראש הממשלה, וזה הולך להיות מסובך יותר מכל מחבל פלסטיני שעמד מולו עד היום.