יום הגמלאים הבין לאומי: קשיש "צעיר" מטפל בקשיש "ותיק"

מדובר ברבבות ישראלים לקראת גיל פרישה ואחריו הכשירים לעבודה, מעוניינים להמשיך לעבוד ומביאים איתם ניסיון חיים וניסיון מקצועי שערכם לא יסולא בפז, אולם המשק המקומי פשוט לא יודע כיצד להשתמש בהם.
 

על פי הנתונים שפרסם הלמ"ס, שיעור התעסוקה בקרב בני 65 ומעלה בישראל היה 17.9% בלבד בשנת 2014. מדובר ב־25.9% מהגברים בשכבת הגיל הזאת וב־11.5% בלבד מהנשים. חלק לא קטן מהבלתי־מועסקים מוגדר כ"מאגר כוח אדם אדיר ומבוזבז". הדברים צורמים במיוחד לנוכח מצוקת כוח האדם שעליה מדווחים פרנסי ענף הסיעוד. לדבריהם, ישראלים רבים שעברו את גיל הפרישה וזקוקים להכנסה נוספת וכוחם במותניהם מעוניינים להירתם לעבודה בתחום הסיעוד של מבוגרים מהם. מדובר בתחום שצעירים ישראלים כמעט לא עוסקים בו, והמדינה לא מעודדת תעסוקת ישראלים בענף. 
 

נתונים אלה שהלכו וגדלו בעשור האחרון לא חמקו מעיניה של ממשלת ישראל. כבר לפני שלוש שנים, באוקטובר 2012, אישרה הממשלה את החלטה מספר 5147, שכותרתה הייתה "קידום תעסוקת מבוגרים". על פי הנוסח המקורי של ההחלטה: "במטרה לקדם את שילובה של אוכלוסיית המבוגרים בשוק העבודה בישראל, לשם מימוש הפוטנציאל לתרומתם למשק הלאומי ושיפור איכות חייהם, הוחלט להקים ועדה לשילובה של אוכלוסיית המבוגרים בשוק העבודה".
 

הממשלה קבעה אז כי בראש הוועדה יעמדו מנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים (שנקרא כיום המשרד לשוויון חברתי) והממונה על התעסוקה במשרד הכלכלה. הוועדה הייתה אמורה להגיש דיווח ראשון על התקדמות עבודתה בתוך שלושה חודשים, אבל מאז חלפו כאמור שלוש שנים – והוועדה אף לא הגיעה לשלב הצגת תוכנית פעולה כוללת. החלטת הממשלה, גם במקרה זה, נשארה על הנייר.

המציאות הזאת מקפיצה כל פעם מחדש את דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל. "94% מהקשישים בישראל מזדקנים בבתיהם ולא בבתי אבות", ממהר להבהיר רז בשיחה עם "מעריב־השבוע", "אנחנו מטפלים כיום בכ־170 אלף קשישים זכאי חוק הסיעוד בעזרת יותר מ־80 אלף עובדי סיעוד ישראלים, שהם רוב עובדי הענף, ולא הזרים. צריך להבין שרק ל־20% מהקשישים המקבלים גמלת סיעוד יש עובד סיעוד זר. רובם לא זקוקים כלל לעזרה 24 שעות אלא לסיוע בחלק משעות היממה, כדי שיוכלו להמשיך לתפקד בבית. נוסף לכך, לא כולם רוצים שהעובד יגור בביתם".

דורון רז. צילום: אלבום פרטי

רז מכיר היטב את מצוקת העובדים הישראלים בתחום וסבור שיש פתרונות למצב הזה, אם רק תפסיק המדינה לקפוא על השמרים. "כמו שאחרי מאבק שערכנו הסיר ביטוח לאומי את ההגבלה על גיל המטפלים, שהייתה אז עד גיל 70 בלבד, כך צריך לאפשר למקבלי הבטחת הכנסה להמשיך לקבל את הקצבה תוך כדי עבודה בתחום הסיעוד.

אחרי הכל, לחלק גדול מהעובדים שלנו אין פנסיה והם חיים רק מקצבת זקנה. נברך על כל ידיים ישראליות שיסכימו לעבוד עם קשישים ונעשה הכל כדי לקלוט אותם לעבודה. אנחנו גם בעד העלאת השכר של חלק מהמטפלים הישראלים, בלי שחברות הסיעוד ירוויחו מזה שקל. האינטרס שלנו, שצריך להיות גם של המדינה, הוא להטיל את הטיפול בקשישי ישראל על עובדים ישראלים, ועל כמה שפחות עובדים זרים. יש כיום מצב אבסורדי - גם מי שלא צריך עובד זר מבקש בגלל בעיית הזמינות של עובדים ישראלים".

מלבד מצוקת כוח האדם שרז מנבא לתחום בשנים הקרובות, הוא יודע לספר על היתרונות המקצועיים שיש לעובדים ישראלים מבוגרים בתחום הסיעוד. "רוב הקשישים מעדיפים שהמטפל בהם יהיה אדם מבוגר שיש להם שפה משותפת איתו על עובד זר. מנגד, יש כאמור מבוגרים רבים מעל גיל פנסיה שיכולים ורוצים לעבוד בתחום הזה, אבל אין להם תמריץ. המדינה חייבת לטפל בנקודה הזאת כי זה לא בא על חשבון אף אחד. הרי כמעט שאין צעירים בתחום הזה, כך שכולם ירוויחו".
 

רז וחבריו מפנים אותנו לקול קורא שפורסם לקראת הקמת הוועדה הממשלתית בשנת 2012, שהמילים בו מדברות בעד עצמן: "קידום תעסוקת המבוגרים צפוי להביא לגידול בתמ"ג מהכנסות המועסקים ומהגדלת יכולת הצריכה. לאלו צפויים להתווסף תועלות נוספות כמו חיסכון בהוצאות המדינה כתוצאה מקיטון בתשלום דמי אבטלה, בגמלת הבטחת הכנסה, בגמלת סיעוד ובתשלום עבור אשפוז סיעודי. שילובם של אזרחים ותיקים בשוק העבודה צפוי גם לקדם את שילובו של האזרח הוותיק בחברה".
 

גם ראשי אב"א, איגוד בתי האבות בישראל, מודאגים מהמצב. השבוע הם שלחו לשרים בממשלה מכתב ובו מחו על החלטתה לייבא רבבות עובדים זרים מסין לענף הבנייה, על רקע מה שהם מכנים "העדפה בוטה" של ענף זה.

"ענף הסיעוד נמצא כיום במשבר חמור ביותר, הפוגע בטיפול באוכלוסיית הקשישים הסיעודיים חסרי הישע", כתבו יו"ר האיגוד רוני עוזרי ומזכיר האיגוד משה טולדנו, "מעולם לא הושם דגש על מציאת פתרון מערכתי לאומי לטיפול באוכלוסייה המתבגרת. כיום יש היתרים לכ־50 אלף מטפלים זרים לזקנים סיעודיים המתגוררים בביתם, אולם לכ־27 אלף זקנים סיעודיים ותשושי נפש הנאלצים להתגורר במחלקות סיעודיות אין ולו תקן אחד של מטפל זר. אז מה יועילו לנו עובדים זרים הבונים את ביתנו, אם את בוני המדינה אנו מפקירים?" חתמו השניים את מכתבם לשרים.