גל הטרור ששוטף את סמטאות ירושלים ואת מדינת ישראל הוא בעל כמה מאפיינים ייחודים, המציבים אתגר לא פשוט בפני כוחות הביטחון. המאפיין הבולט ביותר הוא העובדה שרוב המפגעים הם צעירים בני 15־25, אשר אינם ידועים כחברים באחד מארגוני הטרור הפלסטיניים.
היציאה של צעירים לביצוע מעשי אלימות באופן בלתי מאורגן מעידה על עומק הייאוש הרווח בקרב הדור הצעיר הפלסטיני. ההתפרצות של האלימות במזרח ירושלים היא אינה מקרית. מלבד ההסתה והתעמולה השקרית סביב ניסיונות הייהוד של מזרח העיר והרצון לשנות את אופיו של אל־אקצא, ישנה העובדה כי מזרח ירושלים היא החצר האחורית המוזנחת של העיר שמעולם לא חוברה לה יחדיו. גם הפגיעה של אנשי הימין הקיצוני בערבים העובדים במערב העיר, לצד הרצח של מוחמד אבו ח'דיר ממחנה הפליטים שועפאט והרצח של משפחת דוואבשה יצרו בקרב צעירים רבים את תחושת הנקם.
עתיד הדור הצעיר במזרח העיר אינו מזהיר. במזרח ירושלים קיים מחסור של 3,000 כיתות לימוד. יותר מ־8,000 נערים בגיל בית ספר חסרי מסגרת לימודים כלשהי. אל העוני וההזנחה מתווספת העובדה שמבחינה פורמלית, הרשות הפלסטינית איננה אחראית לשטח ולכן נוח לה להבעיר אותו.
הדור הצעיר הפלסטיני מאוכזב מהנהגתו ומאמין כי רק דרך מאבק אלים הוא יכול לשנות את עתידו. מצוקות אלו מובילות אותו כפרי בשל לתוך מנגנוני ההסתה ברשתות החברתיות. אותה הסתה אינה חדשה. כבר בדצמבר 2014, אחרי סדרה של פיגועי דקירה ודריסה בירושלים, נערך גל מעצרים של מפיצי סרטונים ותמונות הסתה. את ההסתה מובילים אתרים, סוכנויות ידיעות ופורומים המזוהים עם חמאס ועם הג’יהאד האסלאמי. אלו מוסיפים גוון אסלאמיסטי להתקוממות ומחזקים את התחושה אצל הצעירים כי הם פועלים למען שמירה על מסגד אל־אקצא ומתוך ערכים דתיים. אותות ההסתה ניכרים לעין בתעדוף של מחבלי הסכין הצעירים לפגוע בעיקר ביהודים בעלי חזות דתית, זאת לפי דמותו של היהודי המוצגת בסרטוני ההסתה הרוויים בדימויים אנטישמיים.
מצוקת הדור הצעיר בגדה ובמזרח ירושלים וחוסר היכולת לייצר טרור מאורגן וחמוש בשל הסיכולים המשותפים של צה”ל והשב”כ, לצד העבודה של מנגוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, הפכו את הסכין לכלי הנשק המועדף ולסמל האינתיפאדה השלישית; איניתיפאדה המונעת על ידי צעירים חדורי שנאה, מלאים בייאוש וחמושים בנשק קר. צעירים שבחרו לתרגם את שיח השנאה הקיים בעולם הווירטואלי למופע של אלימות וטרור במרחב הציבורי.
הכותב הוא מומחה לחברה ופוליטיקה פלסטינית מאוניברסיטת חיפה