נכים וחולים רבים מתקשים להתמודד עם הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי, אבל סיפור אחד ממחיש שעם מעט הקשבה וסבלנות בתוך המערכת הביורוקרטית והאפורה הזאת - גם צדק יכול להיעשות.
הסיטואציה שבה אדם חולה או נכה יושב בוועדה מול עיניים בוחנות ומספר בגילוי לב על נכותו או מחלתו - מתוך רצון להוכיח כי אינו שקרן ונצלן - גורמת לרבים מתובעי הקצבאות לתחושת מבוכה ובושה, ופעמים רבות אף משפיעה על התנסחותם ומכשילה את הניסיון לקבלת קצבה.
חברות מימוש הזכויות הרפואיות נכנסו גם הן לוואקום הזה, ולמרות היותן שנויות במחלוקת קורה שחברה כזאת משיאה עצה טובה עם ביטוח לאומי לטובת המבוטח. כך קרה במקרה של יוני (שם בדוי), גבר כבן 50 עם קשיים נפשיים וללא אפוטרופוס בדמות בן משפחה קרוב, שלא היה מסוגל להתבטא בפני הוועדה הרפואית כשבא לבקש סיוע בקצבה חודשית.
יוני אינו יודע קרוא וכתוב, הוא בעל מאפיינים ילדותיים ומתקשה בניסוח מסר קוהרנטי. הוא נדחה בוועדות פעמיים משום שלא הובן כהלכה.
אלא שבתיווך חברת המרכז למימוש זכויות רפואיות ותוך סיעור מוחות יצירתי עם אנשי ביטוח לאומי - הסכימו אלה על פתרון שיאפשר ליוני לתקשר עם הוועדה – ציורים.
עם פסיכולוגית שהוצמדה לו הצליח יוני לצייר את הקשיים שחווה ביומיום ולהיערך טוב יותר לקראת הלחץ הנפשי הצפוי בוועדה הרפואית. הוא הגיע לשם עם ציוריו, ואלה סייעו לפסיכיאטר שישב בוועדה לאבחן לראשונה את המוגבלות הנפשית שממנה סובל כל חייו. הציורים של יוני זיכו אותו בקצבת נכות חודשית של 2,550 שקל.
נעמי פישר, מנהלת סניף חיפה במרכז למימוש זכויות רפואיות שטיפלה ביוני, מספרת: "מדובר באדם שהיה שרוי במצב נפשי קשה במיוחד לנוכח מות הוריו בשנים האחרונות. הוא הצליח לעבוד אך בקושי במשרה חלקית בעסק של אחיו. הוא עצמו לא היה מודע לבעיה שלו ולכן לא ידע להציג אותה כראוי, לא בפנינו ולא בפני הוועדות הרפואיות. ישבנו איתו שעות ארוכות עד שהצלחנו להבין".
פישר מוסיפה: "במבט ראשון גם לי לא היה ברור למה מגיעה קצבה לאיש הזה, אבל המסקנה היא שהכל קם ונופל על הקשבה ורצון טוב".