הימים האחרונים היו סוערים במיוחד בקבר יוסף. האתר, הנמצא בלב שכם, הוצת בידי פלסטינים בסוף השבוע שעבר ובער שעות ארוכות. לדעת ראש מועצת שומרון יוסי דגן הדבר היה יכול לקרות רק בחיפוי ובגיבוי כוחות המשטרה הפלסטינית, האחראים לשמירתו.
באמצע השבוע נפגשו ראש המועצה וסגנו דוידי בן ציון עם אלוף פיקוד המרכז רוני נומה, עם אל"מ שי קלפר ועם מח"ט שומרון וראש המינהל האזרחי, תא"ל דוד מנחם. בפגישה נמסר לנציגי המועצה כי הפלסטינים החלו בשיפוץ המקום, אולם ראש המועצה וסגנו ביקשו שמלאכת התיקון תעבור לידיהם. "הם לא יכסו על החטא שלהם בטיח חדש", אמר בן ציון, "השריפה הזאת היא כתם על תושבי שכם ועל הרשות הפלסטינית".
גם אליקים לבנון, רב השומרון, טוען שהממשלה היא האחראית למקום. "אין סיבה שנסמוך על השוטרים הפלסטינים", אמר כשביקר במתחם לאחר שריפתו, "זו האחריות שלנו, של העם היהודי, לשמור על המקום הקדוש הזה, והדברים נמצאים בידיה של ממשלת ישראל".
עם זאת, ראש מינהלת קבר יוסף נתנאל שניר מאמין כי לאחרונה התרחש שינוי תודעתי עמוק בנוגע לקבר יוסף, ואפשר לראותו לא רק בגידול העצום במספר המבקרים. "הקבר הפך לקונצנזוס. מזכ"ל האו"ם גינה את ההצתה; נשיא המדינה אמר: 'מדינת ישראל אינה יכולה להשלים עם תופעות כאלה.
במאבק הזה אנו חמושים בצדקת דרכנו ובאמונתנו'; אפילו אבו מאזן אמר שמדובר במעשה פסול. אנחנו רואים הסכמה מקיר לקיר, דבר שלא היה קודם לכן".
הנהירה לקבר יוסף כיום גדולה הרבה יותר משהייתה כשישראל שלטה בשכם, והגרף נמצא בעלייה מתמדת. מדי כמה שבועות נכנסים כ־20 אוטובוסים למתחם, ובאירוע השיא "יסוד שביסוד", המתקיים באחד מימי ספירת העומר, מגיעים לקבר כ־60 אוטובוסים, כלומר כ־3,500 איש בלילה אחד. את הכניסות הללו מארגנת מינהלת קבר יוסף, גוף אזרחי המתאם את הכניסות עם כוחות הביטחון, מפרסם אותן ומנהל אותן.
למינהלת יש מוקד טלפוני ואתר אינטרנט, שדרכם יכול כל אדם להירשם לביקור בקבר. בבוא היום הצבא יוצר מעין שרוול מאובטח, שבו נוסעים האוטובוסים בתוך שכם. הביקור מתואם דרך מינהלת תיאום וקישור עם הפלסטינים, שמצדם מעבירים לצה"ל את השליטה במקום לכמה שעות, ומקבלים את האחריות כשאחרון המבקרים יוצא.
מינהלת קבר יוסף אחראית גם למערך לוגיסטי מורכב מאוד. בשל המצב הביטחוני הם מקימים את האתר בכל פעם מחדש, ובסיום הביקור מקפלים הכל, כי כל דבר שיישאר במתחם ייהרס או ייבזז. נציגי המינהלת מגיעים למקום מראש בארבעה רכבים ממוגני ירי, ומציידים אותו בכל מה שצריך: שירותים כימיים, מזון ושתייה, סידורים וספרי תהילים ותאורה.
כמו לבקר במאצ'ו פיצ'ו
מה מושך כל כך הרבה אנשים להיכנס לשכם ולבקר בקבר יוסף? התשובות לכך מגוונות: יש הפוקדים את הקבר בגלל הקשר ההיסטורי־תנ"כי, כשהפסוקים שלמדו בספר בראשית עולים ומתגשמים אל מול עיניהם. לעומתם ישנם "משתטחי הקברים", כך מכנה אותם אחד הפעילים המובהקים למען ריבונות יהודית בקבר יוסף. "הם באים לקבר יוסף כמו שהם באים לקבר רבי שמעון או נוסעים לאומן", הוא מספר, "אלו בעיקר יוצאי עדות המזרח, ומבחינתם הם באים בגלל הכוח של הקבר והסגולות שלו, פחות משנה להם מי הוא היה".
הפעיל מצביע גם על ז'אנר נוסף של מבקרים, מי שהוא מכנה בחיוך "אשכנזים בכירים". כלומר אנשי צבא מאצ'ואים, שרואים בקבר יוסף עוד אתגר שיש לבצע. "הם שמים כיפת קרטון של בר מצוות, מסתכלים מסביב ויוצאים. בשבילם זה כמו לעלות על הקילימנג'רו או לבקר במאצ'ו פיצ'ו".
אבל רוב האנשים מגיעים למתחם בגלל נקודת הריבונות הישראלית. כמו רבקה לבנת, אמו של בן יוסף לבנת, שנרצח ב־2011 כשהיה בדרכו למקום. "זה המקום של כל ההתחלות: של אברהם, של הקשר המחודש של יעקב, של עם ישראל וכן, גם שלי", מספרת רבקה לבנת, "אני זוכרת איך כילדה למדתי חומש בראשית במוסד בנות יעקב בארה"ב. המורה קראה 'ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה', וסיפרה ששם ה' הבטיח לאברהם ולזרעו את הארץ, ושם בנה אברהם מזבח".
בעוד קבר רחל מאופיין כמקום נשי - רחל היא מושא התחינות של העקרות - קבר יוסף מסתמן כמקום גברי מאוד. "לנסוע באמצע הלילה לקבר בשכם זה באמת פחות סימפתי בעבור נשים", מספר שניר, "אבל עדיין, כשליש מהמבקרים במקום הם נשים".
קבר יוסף לאחר ההצתה. צילום: מאיר ברכיה
לבנת כואבת את הדרך שבה מבקרים את קבר יוסף בימים אלו. "באמצע הלילה, כדי שלא נפריע לאף אחד. זה כל כך משפיל. אנחנו צריכים לבוא קוממיות, עם הגב זקוף והראש למעלה", היא מבהירה, "הטענה שלי היא לא נגד הצבא אלא נגד המנהיגים שלנו".
גם בכירי המועצה האזורית שומרון דורשים לשנות את נוהלי הכניסה למתחם. "המציאות שבה יהודים נכנסים לקבר יוסף פעם בחודש באמצע הלילה כמו גנבים לא יכולה להימשך", אומר בן ציון, "אנחנו רוצים כניסה חופשית ביום ובלילה. אנחנו מוכנים להתחיל את השינוי בהדרגה: בהתחלה פעם בשבוע, אחר כך מדי לילה, ובהמשך בכל שעות היממה. בכל מקרה חייב לבוא שינוי".
מעמד הברכה והקללה
"ויבוא יעקב שלם עיר שכם... ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו מיד בני־חמור אבי שכם במאה קשיטה" (בראשית לג, יח־יט). "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב" (יהושע כד, לב).
קבר יוסף הוא אחד משלושת המקומות - ובהם מערת המכפלה והר המוריה - שיש ליהודים בעלות עליהם משום שנרכשו בכסף מלא. גם בברית החדשה הוא מוזכר ואף בספרי מסעות קדומים לארץ הקודש. המקום אפילו מופיע במפת מידבא, המפה הקדומה ביותר של ארץ ישראל. אין עוררין על זיהוי המקום ומבחינת הוואקף המוסלמי אין תביעות דתיות עליו.
שכם היא העיר הראשונה שאליה הגיע אברהם אבינו במסעו לארץ הקודש, ואליה גם הגיע נכדו יעקב, לאחר שעבד אצל לבן. שם נאסף עם ישראל לאחר שעבר את הירדן למעמד הברכה והקללה, בין הר גריזים להר עיבל. יש הרואים את הקיצוניות הזאת בכל אשר יביטו בעיר ובסביבותיה.
ההתיישבות היהודית בשכם לאורך ההיסטוריה הייתה קטועה ולא משמעותית. ביומן המסע "מסעי היר"ח" (1876) כתב בעל בית מרקחת ירושלמי בשם רחמים יוסף חיים אופלאטקה: "שכם שקוראים אותה נאבלוס, עיר עליזה קריה יפהפייה, גנות ופרדסים יכתירוה מסביב סביב. מעיינותיה הרבים והמתוקים בזרם מים רבים ישטופו, בכל רחובותיה. העיר בכללותה נאווה קודש, ארץ פורייה ודשנה, מבונה מכל טוב ועם כל הברכה הזאת, אשר חלק לה היוצר - שוממה היא מיישוב אחינו בני ישראל מכל ארץ הקודש - אצבע אלוהים היא.
"היהודים המה בעוונותינו הרבים דלים ואביונים מכל תושבי הארץ, אין להם שום אחוזת נחלה, אף שכירות בית הכנסת לא תשיג ידם. השומרונים רובם עשירים בעלי מקנה וקניין, וגם מידות טובות להם, שומרים דת ישראל (לפי דעתם) בלי דעת ותבונה".
בשנת 1982 הוקמה במתחם הקבר ישיבת "עוד יוסף חי", והייתה נקודת היישוב היהודית היחידה בעיר שכם. בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל, שבמהלכן הותקף גם קבר יוסף. שישה חיילים נהרגו בקרב שבסיומו נשרפה הישיבה על מאות ספרי הקודש שבה.
בחודש מאי של שנת 2000 תקפו עשרות פלסטינים חמושים את הקבר. במהלך האירוע נורה שוטר מג"ב מדחת יוסף ומת מאיבוד דם מאחר שלא פונה במועד לקבלת עזרה רפואית. "הוא מת בשביל לשמור על הקבר, על המדינה שלנו", אומר אבו ביאן, קרוב משפחתו של יוסף, "עכשיו באים אנשים ושורפים את הקבר. אסור שיקרה דבר כזה. כל מי שמרים יד על מקום קדוש, לא משנה אם זה קבר יוסף או קבר יתרו, הוא חיה מטורפת. נבלה".
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בחודש אוקטובר 2000 פונה המקום מאזרחים ואחר כך גם כוח צה"ל נסוג מהמקום לאחר שקיבל הבטחה מהרשות הפלסטינית שתשמור על המתחם.
העולם כמעט שותק
ההבטחה נשמרת באופן חלקי מאז ועד היום, ורוב הזמן שוטרים פלסטינים מגינים עליו, אך לעתים פורצים פלסטינים לקבר, מחללים ושורפים אותו. בחלק מהמקרים גם שוטרים פלסטינים שותפים להתפרעות. יוסי דגן טוען שהשריפה האחרונה נעשתה בחסות המשטרה הפלסטינית: "אספסוף לא היה יכול לייצר נזק כזה לאורך זמן מבלי שהרשות הייתה מבחינה בדברים", הוא אומר, "השיש על המצבה שבור לחלוטין. גם הרצפה והקירות שבורים. הכל שרוף. מעבר לתיקון הפיזי אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולהבין איך קורה שבמרכז המדינה מקום קדוש מחולל, והעולם כמעט שותק לגמרי".
שנתיים לאחר נסיגת צה"ל החלו חסידי הרב ברלנד מישיבת "שובו בנים" שבירושלים לפקוד את המקום. לא בגלל הפן הריבוני, כמו שעושים אנשי ההתיישבות והמינהלת, אלא בשל חשיבות קבר יוסף בעיניהם. באותה שנה החליט צה"ל להסדיר את הביקורים במתחם כדי למנוע כניסות לא מאובטחות, אולם למרות התקווה של כוחות הביטחון שהסדרת הכניסות תמנע מהחסידים להיכנס לשכם עצמאית, הם ממשיכים לפקוד את הקבר.
יומיים לאחר השריפה במתחם הגיעו החסידים לקבר בהוראת רבם כדי לתקן את הנזק. תושבי שכם ראו אותם בבואם, דרכו נשקים והכו אותם. רק בהתערבות כוחות הביטחון משני הצדדים ניצלו חייהם. הכניסה הפיראטית הזאת הסתיימה בנס, אבל על פי ראש המינהלת, מדי לילה בלילה מתקיימת כניסה ספונטנית כזאת של כמה עשרות אנשים. בלי רישום של הנכנסים קשה לדעת אם כולם ייצאו בשלום.
"להיכנס ככה זה ללא ספק אסור ומסוכן", אומר שניר, "אבל יש במקרה הזה שתי בעיות עקרוניות: בהסכמי אוסלו סוכם שהמקום יישאר בריבונות ישראלית והגישה אליו תהיה חופשית, זה לא המצב כיום אף שההסכמים עדיין בתוקף. נוסף לכך, 'חוק המקומות הקדושים' קובע כי אדם המונע גישה למקום קדוש דינו מאסר עד חמש שנים. אלו שהפרו צו אלוף, נכנסו לשכם ונעצרו - הציגו בבית המשפט סרט שצילמו במחסום ובו רואים שנהגים ערבים ישראלים מורשים להיכנס לשכם ועל היהודים אסורה הכניסה. השופטת קיבלה את הטענה שמדובר באכיפה בררנית ושחררה את העצורים".
אף שהגורמים הרשמיים מתנגדים לכניסות הללו, הם מודים שרק הלחץ של חסידי הרב ברלנד הוא שאפשר את הכניסות המתואמות, והוא זה שעתיד לפתוח את המקום לגישה חופשית ליהודים בעתיד. ושניר מבטיח כי ימשיך להיאבק באפליה הזאת בכל האמצעים הנדרשים, בכלל זה גם המשפטיים.