מסע צלב: מנהיג הנוצרים במצרים הגיע להלוויית ראש הכנסייה הקופטית בירושלים

ישראל העסוקה בעצמה לא התפנתה לגלות עניין בהתרחשות שהעסיקה מאוד את באי העיר העתיקה בירושלים ואת הקהילה הנוצרית בה: ביקורו ההיסטורי של ראש הכנסייה הקופטית, הפטריארך תיאודורוס השני. לא בכל יום מגיע לכאן אחד החשובים בראשי הזרמים הנוצריים בעולם ומנהיגם של הנוצרים במצרים. בפעם האחרונה ביקר כאן ראש הכנסייה הקופטית ב־1967.
 

הפטריארך תיאודורוס השני הגיע להלוויית ראש הכנסייה הקופטית בירושלים, האב אברהם, המכונה “אורשלימי” (הירושלמי). אברהם הלך לעולמו ביום רביעי האחרון, בגיל 72, ובניגוד לקודמיו שנטמנו בקהיר, הוא ציווה לקבור את גופתו במזרח ירושלים. ראש הכנסייה הקופטית בירושלים נושא בתואר “בישוף ירושלים והמזרח הקרוב” והוא נחשב לדמות השנייה בחשיבותה בכנסייה אחרי הפטריארך. אברהם, שמת ממחלה קשה, היה אזרח מצרי, וכיהן בתפקידו 24 שנה.

האב אברהם. צילום: רויטרס
 

במולדתו של תיאודורוס השני ראו במסע הפטריארך לעיר העתיקה חטא פוליטי וביטוי של נורמליזציה עם ישראל. תיאודורוס השני הגיע לכאן ביום חמישי האחרון ועזב אתמול לירדן. הוא לא פגש בפומבי אף אישיות ישראלית, אבל ביקורו נעשה באישור השלטונות בירושלים, ובבואו הוא נאלץ לחלוף על פני מעברי גבול בריבונות ישראל.
 

“נסיעת הפטריארך של המצרים מחוללת סדק עמוק בחומת ההתנגדות לנורמליזציה עם הישות הציונית”, טענה מפלגת אל־כראמה (הכבוד) במצרים, הנאבקת שנים ארוכות בכל מגע עם ישראל. “אויב זה מבצע מעשי טבח יומיומיים בבני עמנו הערבים בפלסטין”. גולשים פלסטינים, שהתבטאו בעיקר ברשתות החברתיות, הביעו פליאה על הביקור. גולשים הפנו את הביקורת כלפי המשטר המצרי, שהעניק לטענתם אור ירוק לנסיעה.
 

“הביקור אומנם נובע מסיבות אנושיות ונימוסיות”, טען אתמול הסופר והאינטלקטואל כמאל זאחר, “אבל ישראל לבטח תנצל אותו בדרכה השלילית”.
 

למרות מעמדו העממי כסמכות דתית בכירה, הארכיבישוף הקופטי הוא דמות פוליטית למהדרין, שותף במשחק הכוחות העצבני שמתנהל על גדת הנילוס. במחאתם נגדו, הרבו מתנגדי הביקור במצרים להזכיר את הצו שיצא מחצר קודמו של תיאודורוס, הארכיבישוף הנערץ שנודה השלישי. בשנת 1980, כשנה אחרי חתימת הסכם השלום בין ירושלים לקהיר, קבע שנודה כי אסור לנציגי הכנסייה לבקר בירושלים, אלא לאחר שתחדל להיות תחת כיבוש. הצהרתו, עד כמה שזה יישמע מפתיע, לא תוכננה להתחשבן עם ישראל. מטרתה הייתה לטהר את העדה הקופטית מפני חשדות לקרבה לממשלת הליכוד בהנהגת מנחם בגין.

 חשש כי התקרבות העדה הקופטית לישראלים תביא צרות. שנודה השלישי. צילום: רויטרס
 

רבים מקרב הקופטים רצו בהסכם השלום ובחימום היחסים עם המדינה העברית. האב שנודה, שהבין לאיזו מלכודת עלולה עדתו להיכנס, חרד מכך. הוא הכיר היטב את עוצמת האיבה לישראל ברחוב המצרי וחשש כי התקרבות של העדה הקופטית לישראלים תביא עליה צרות. נשיא מצרים אנואר סאדאת זעם על הארכיבישוף וראה בדבריו מכה מתחת לחגורה. בעקבות זאת, הוא הגלה אותו לאחד ממרכזי הדת של הקופטים במצרים, מנזר ואדי נטרון, השוכן על הדרך המדברית בין קהיר לאלכסנדריה. באותן שנים גרו ועבדו שם שני נזירים, שימלאו לימים תפקיד מרכזי בהנהגת העדה: האב תיאודורוס והאב אברהם.

סאדאת. צילום: ללא קרדיט

“חובה אנושית מתבקשת"
 

תיאודורוס השני, מנהיגה ה־118 של הכנסייה הקופטית, הוא כינויו של וגיה סובחי סלימאן, בן 63, רוקח במקצועו, בן למשפחה נוצרית ממחוז מנסורה במצרים. לתפקידו כראש הכנסייה הקופטית נכנס לפני שלוש שנים, ואז קיבל עליו את הכינוי תיאודורוס השני.
 

לפי הערכות בלתי רשמיות, בני העדה הנוצרית־קופטית מונים כ־10% מאזרחי מצרים, ובמספרים – כתשעה מיליון נפש. הם בני המיעוט הגדול ביותר בארץ הנילוס. לפני שנתיים וחצי, כשהחליט שר ההגנה דאז עבד אל־פתאח א־סיסי לסלק את הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הוא קיבץ בארמונו את כל גורמי הכוח בפוליטיקה המצרית, ובנוכחותם הכריז על הדחת מורסי ועל יציאה לדרך חדשה. לצורך ההכרזה המצולמת קובצו יחד ראשי הצבא, פוליטיקאים בכירים, נשיא אוניברסיטת אל־אזהר, וכמובן גם הפטריארך תיאודורוס השני.
 

עבור האוכלוסייה הקופטית במצרים הייתה הפיכת החצר בארמון הנשיאות רווח והצלה. בשנת כהונתו של מוחמד מורסי רחש הרחוב רוחות רעות, והנוצרים הפכו יעד להתנכלויות דמים. שלושה חודשים בלבד לפני ההדחה, נרצחו שמונה מהם במהומות דמים שהתחוללו ליד הקתדרלה הקופטית בשכונת עבאסייה בקהיר. אין זו הפעם הראשונה שבה הנוצרים הופכים לשק חבטות של הרוב המוסלמי במצרים. גם בתקופתו של מובארק פרצו מעת לעת מהומות דמים בין הצדדים, ורבו מעשי החטיפה של נשים נוצריות והמרת דתן לאסלאם. ולמרות זאת, התחושה הייתה שהמצב בשליטה. בעידן אי היציבות שאחרי חוסני מובארק הרגישו הקופטים יותר מאי פעם כי חייהם מופקרים. מהלכיו של סיסי, שהתקדם מאז והפך לנשיא, השיבו להם הרבה מהביטחון האישי.

רוחות רעות. מורסי. צילום: רויטרס
 

בשנים האחרונות, בהשראת היחסים המתחממים בין ממשל סיסי ללשכת נתניהו ומערכות הביטחון בשני הצדדים, החלו צליינים קופטים ממצרים להרבות בביקורים בירושלים. נורמליזציה או לא - בפסחא השנה הגיע מניין המבקרים מקרבם לשיא של 6,000 צליינים. ייתכן כי ביקור תיאודורוס השני יעודד רבים אחרים להמשיך ולבקר בעיר הקדושה, ובכך למעשה יתרופף לאטו האיסור שהטיל קודמו לפני 35 שנה. זה החשש של רבים מאלה שהתנגדו לביקור. 
 

בעקבות הסערה שהתחוללה בקהיר, הזדרז הפטריארך להסביר את פשר מסעו. בעודו בירושלים, התראיין לאחד מערוצי הטלוויזיה במצרים והבהיר כי אין זה ביקור רשמי, אלא חובה אנושית מתבקשת, שנועדה לחלוק כבוד אחרון לאדם שהקדיש את כל חייו לכנסייה ולמולדת, כדברי הפטריארך.
 

“היעדרי מן ההלוויה, בגלל מעמדי או מבחינה אישית, היה נחשב סוג של רשלנות”, הבהיר תיאודורוס השני. “אני כאן משתי סיבות. כדי לנחם, להשתתף ולהמחיש את חשיבותו של בישוף נכבד זה, וגם מסיבה אישית. כשנכנסתי למנזר ואדי נטרון, הוא היה אחד הראשונים שסייע בידי. למדתי ממנו רבות. רוחו הייתה נעימה ודרכיו טובות והוא הקסים את הסובבים. הוא הצליח להתחבב על נוצרים ומוסלמים כאחד, ואפילו היהודים שעבדו איתו חיבבו אותו”.

הלווייתו של הרב אברהם. צילום: רויטרס
 

הפטריארך לא היה היחיד שהתעקש להבהיר כי לביקורו אין משמעות פוליטית, שמא יחשוש מישהו כי מדובר בצעד של חימום יחסים עם ישראל. זה שנים רבות לא זכור כאן ביקור שרבים כל כך התעקשו ללמד את האחרים עד כמה אופיו אינו כפי שהוא נראה.
 

“הביקור אינו תוצר של אף סדר יום פוליטי. סיבותיו דתיות ורוחניות”, טען דובר הפטריארכיה הקופטית, הכומר בולוס חלים. “הכנסייה חשבה תחילה לשגר משלחת להלוויה ללא הפטריארך, אבל עמדתה השתנתה אחרי שהתברר כי האב אברהם ציווה שיקברו אותו בירושלים ולא במצרים. פירושו של דבר הוא שהאב תיאודורוס השני לא יוכל להתפלל לזכרו במצרים. כך נולד הרעיון שייסע לירושלים”.

עד שיירגעו הרוחות בקהיר, איחד מסע הפטריארך לירושלים את ישראל והרשות הפלסטינית למפגן נדיר של שביעות רצון. זה כמה שנים בכירי הרשות קוראים למשטרים הערביים להניח לחרם על הנורמליזציה ולשגר משלחות בכירות לפקוד את העיר. בסדרה של נאומים פומביים הסביר אבו מאזן לשומעיו כי ביקור בירושלים אינו בבחינת מגע עם הכובש, אלא חיבוק לרשות הפלסטינית והדגשת ערביותה של ירושלים. קריאותיו זכו למענה קלוש, והנה מגיע מנהיג ערבי בעל שיעור קומה, בגלוי, ומבקר במקומות הקדושים בעיר העתיקה. 
 

“אנחנו רואים בביקורו של אסיר סולידריות עמו, ולא נורמליזציה עם הסוהר”, הסביר בשפתו המטאפורית זיאד אל־בנדכ, יועצו של אבו מאזן לענייני נוצרים, “הביקור נושא אופי דתי ורוחני, ואין זה הגיוני שישראל תנצל אותו פוליטית, שהרי אינו ביקור רשמי”. אל־בנדכ הזכיר כי הפטריארך הקופטי מכיר את אבו מאזן אישית, מביקוריו של האחרון בקהיר. “הוא אישיות לאומית ואחד מראשוני התומכים בפלסטין”, הוסיף.
 

עדנאן חוסייני, מחזיק תיק ירושלים באש”ף, הביע את תקוותו שביקור הארכיבישוף יהיה אות לביקורים נוספים של קופטים בעיר הקדושה. “חשוב שאוהבי ירושלים לא יאפשרו לה להיות מבודדת. כך חשב גם הבישוף אברהם, ולכן הוא ראוי לכך שהאישיות הבכירה ביותר בכנסייה הקופטית תבוא ללוותו בדרכו האחרונה”.
 

גם בישראל מרוצים מכל ביקור של אישיות ערבית, אף אם מטרתו אינה מדינית. ירושלים, מצדה, רואה בכך הכרה בריבונותה על מזרח העיר ועידוד לבואם של צליינים נוספים. כל צד וסיבותיו, אולם שניהם – ישראל והרשות - מצפים לגל מבקרים מצרים בעקבות תיאודורוס השני. עתה נותר לחכות מעט ולראות אם אכן יימשך זרם עולי הרגל הקופטים ממצרים, שהרבו לפקוד בשנים האחרונות את העיר הקדושה.