בחודש מרץ השנה נפתח מתחם ביג באשדוד והצטרף אל אחיו הבוגר, מתחם ביג בבאר שבע. בחודש יולי הגיע תורו של שרונה מרקט בתל אביב, ואוטוטו ייפתחו דלתות העסקים במתחם ביג בחיפה. המשותף לכולם הוא פעילות שוטפת, שבעה ימים בשבוע, כשהתנאי המרכזי לעסקים הפועלים בתוכם הוא ההסכמה לעבוד בשבת.
על הרקע הזה חברו בעלי עסקים, תעשיינים, פעילים חברתיים וארגוני סוחרים מרחבי הארץ תחת השם "הקואליציה לשבת שוויון". עכשיו הם מעלים הילוך במחאה שהחלה נגד רשתות המסחר הגדולות, ומופנית כעת נגד בעלי מתחמי הקניות והמסחר שפועלים בשבת. הם מחכים בקוצר רוח לדיון שייערך ביום ראשון הקרוב בהצעת החוק "יום המנוחה השבועי" של ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) בוועדת השרים לענייני חקיקה, שלפיה יש “צורך דחוף בהסדרה חוקית יעילה של יום המנוחה השבועי בישראל, בדגש על איסור קיום פעילות מסחרית”.
ההצעה הונחה על שולחן הכנסת בעקבות קנס של אלפי שקלים שהשיתה הנהלת שרונה מרקט בתל אביב על בעל חנות שסירב לפתוח אותה בשבת. "הצעת החוק שלי תחזק את בעלי העסקים שומרי השבת ואת העובדים המעוניינים לשמור שבת, אך נאלצים לעבוד מחשש שיפוטרו", אומר ח"כ זוהר.
"זהו אבסורד שמדינת ישראל מאפשרת לאותם טייקונים ששולטים בענקי מתחמי הקניות לגזול מאיתנו את השבת", אומרים אנשי הקואליציה, שכוללת בעלי עסקים שפועלים במתחמי הקניות הגדולים וגם מחוצה להם, ולא עובדים בשבת. "בתוך מרוץ החיים המשוגע שבו אנו נמצאים, ישנו רק יום אחד בשבוע שבו אנחנו יכולים לנוח ולבלות עם משפחותינו. אל תיקחו אותו מאיתנו. לצערנו, בעשור האחרון נוצר מצב אבסורדי שבו מפרי חוק ומנצלי זכויות עובדים זוכים לתנאי תחרות עדיפים בפתיחת עסקיהם בשבת על פני העסקים השומרים על החוק. זה עניין של דורשי צדק חברתי מול דורסנות חברתית, של דורשי התחרות החופשית אל מול אלה המבקשים להפוך אותה לג'ונגל שאין בו חוקים ואין בו זכויות".
טיעוניהם המרכזיים של חברי הקואליציה הם שלא מדובר בכפייה דתית, אלא בכיבוד החוק, שהרי בג"ץ קבע ב־2013 כי יש לסגור עסקים הפועלים בשבת, וההחלטה אינה נאכפת.
"להגן עלינו מעצמנו"
בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, הוחלט כי עובדים זכאים למנוחה שבועית הכוללת גם את יום המנוחה הנהוג על פי דתו של כל עובד. החוק קבע במפורש כי העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית אסורה, אלא אם כן ניתן לכך היתר מהשר הממונה. במקרה שעובד מחויב לעבוד במנוחה השבועית, הוא זכאי לגמול עבור העסקתו בשיעור של לפחות 150% עבור כל שעת עבודה ולשעות מנוחה חלופיות במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שעל פיו הועסק.
ההסבר המוצמד לחוק לא הניח את דעתם של הדתיים, וגם לא של החילונים על אף רוחו הסוציאלית: "החוק המוצע נוסח תוך התחשבות מלאה באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה בתעשייה... באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה במפעלי מסחר ובמשרדים... ובאמנה הבינלאומית בדבר הנהגת מנוחה שבועית במפעלי תעשייה", כתוב בהסבר לחוק. אלא שהחילונים זעקו "כפייה דתית", ואילו הדתיים נצמדו להסבר הסוציאלי ואף הביאו בשנת 1969 לתיקונו, כך שיחול לא רק על שכירים, אלא גם על עובדים עצמאיים וגם על חברי קואופרטיבים. תיקון נוסף, שהתקבל בשנת 1981, נועד להגן על עובד דתי מפני אפליה בקבלה לעבודה עקב סירובו לעבוד בשבת.
בשנת 1990 יצא לדרך חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 40), התשנ"א, המסמיך את הרשויות המקומיות בישראל לקבוע את שעות הפתיחה של בתי עסק בתחום שיפוטן גם מטעמים שבמסורת דתית. אלא שזה לא תמיד עבד. ב־2012, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחתה השופטת אסתר קובו עתירה מנהלית שהגישו בעלי עסקים קטנים חמש שנים קודם לכן, שבמסגרתה ביקשו להורות לעיריית תל אביב להוציא צו סגירה בשבת לעסקים שונים כמו המרכולים של רשתות AM:PM ו"טיב טעם".
בשנת 2013 נדמה היה שהסיפור מתבהר סוף־סוף, כאשר בית המשפט העליון הפך את פסיקתו של המחוזי. השופטת מרים נאור קבעה כי על עיריית תל אביב לגרום לכך שהחוק לתיקון פקודת העיריות ייאכף באופן אפקטיבי, שכן היעדר אכיפה אפקטיבית מהווה פגיעה בשלטון החוק. למרות זאת, בחודש אוגוסט 2014, בדיון שנערך בבקשת עיריית תל אביב למתן צו סגירה ל־21 עסקים שפועלים בשבת, הבהיר השופט אביים ברקאי כי "מי שחשב שבסוף הדיון יינתן צו סגירה – טועה. צריך לחשוב על זה".
“לפני שצועקים כפייה דתית, אני מרגיש שצריך לעשות חשבון נפש”, טוען כעת חבר הקואליציה פרופ’ יובל אלבשן, הדיקן לפיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו. “אלו ערכים שלנו, ולא של הדת. מי שיביא את הערכים הליברליים של כבוד האדם, החירות, זכויות האדם - זו הנאורות, ולכן בעיני המלחמה על השבת היא לא מלחמה דתית בכלל, אלא מלחמה ליברלית על הדברים הכי בסיסיים שלנו. שהאדם העובד תהיה לו מנוחה. המוטיבציה המרכזית שלי היא ההבנה שגם אנשים עניים יוכלו לנוח".
יש שאומרים: "הוא יכול לעבוד בשבת ולקחת יום מנוחה אחר".
"אין דבר כזה בעולם. בכל מקום שאומרים לעובד: 'תבחר יום אחר בשבוע', הוא נאלץ – או כי הבוס מכריח אותו או כי מצבו הכלכלי מאלץ אותו - לעבוד שבעה ימים. אנחנו צריכים להיות פטרנליסטיים כמו בכל דיני העבודה שנלחמים זה מאה שנה כדי שעובדים יעבדו פחות, יעבדו בתנאים יותר טובים ויקבלו יותר זכויות. היו מאבקים שבהם אמרו: 'סליחה, הבחירה הזו אינה לגיטימית בחברה אנושית'. אנחנו לא מוכנים שאנשים יבחרו לעשות דברים שבעינינו הם לא מוסריים – מלמכור איברים ועד עבודה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. זו המוטיבציה הראשונה. להגן על העובדים מפני עצמם".
נקודה שנייה שמעלה פרופ' אלבשן היא עניינם של העסקים הקטנים. "מעמד הביניים הנמוך זה אותו מעמד שצורת הפרנסה היחידה שלו היא עסקים קטנים. אלו לא יכולים לעבוד שבעה ימים בשבוע. המשמעות היא שנוצרת תחרות לא הוגנת מול הרשתות הגדולות, וזה גורם לזה שהם לא יכולים להתחרות איתן. ציבור הצרכנים העובד מתחיל לרכז את קניותיו דווקא ביום שבת, מה שאומר שהעסקים הקטנים מפסידים פעמיים: גם את אלה שלא מגיעים ביום הרגיל, וגם את אלה שלא מגיעים אליהם בשבת".
איך קרה שחוק שעות עבודה ומנוחה נהיה בן חורג?
"כלל לא מפתיע. המעסיקים הם אלה שמרוויחים מהפרת החוק. הם מרוויחים פדיון גדול ביום שבת. המטרה של דיני עבודה מאז תחילת המאה ה־20 היא לגרום לזה שהעובדים, לא אחת בניגוד לרצונם, יוכלו להסדיר נשימה ולא יהיו משאבים על פס ייצור של תעשייה ענקית שגורסת אותם עד שהם נמוגים".
"סוחרי אשדוד מבוהלים"
המאבק לשמירה על השבת כיום מנוחה החל בשנת 2006 עם כ־800 בעלי מכולות בתל אביב. 300 מהם סגרו את העסקים בלית ברירה, מקצתם בגלל הגיל, הרוב בגלל הקשיים. “בשנים האחרונות מאות בעלי מכולות נאלצו לסגור עסקים בעקבות אותם מתחמי מסחר וסופרים הפתוחים 24/7”, אומר אלי סתיו, יו”ר איגוד המכולות, שהצטרף לאחרונה לקואליציה. “גם לנו מגיע יום חופש אחד בשבוע, ואני שמח לראות שבעלי עסקים רבים ולא רק מכולות קשובים לדרישה הכל כך בסיסית שלנו”.
כמוהו חושב קובי ברמר, בעל מכולת בתל באביב ומחלוצי “מאבק המכולות”, שהגיש את העתירה הראשונה לבג”ץ נגד פעילותן של רשתות המזון בשבת בעיר תל אביב. “הרשתות דורסות אותנו”, הוא אומר. “הן רוצות שנהיה כמו קופאית שמורידה את הראש ומוכנה לשכר מינימום. הטייקונים החזקים, שמחזיקים ברשתות המסחר הגדולות ובמתחמי הקניות, עושקים אותנו ובסוף תורמים כמה שקלים לילדים נזקקים”.
על פי סקר שנערך בנובמבר על ידי מכון המחקר “סאפיו” בקרב 300 בעלי עסקים קמעונאיים ברחבי הארץ, 92% מהנשאלים ציינו כי הם סבורים שיש צורך ביום מנוחה שבועי. 80% מבעלי עסקים הפתוחים בשבת גם סברו כך. 87% מבעלי העסקים הסכימו עם הקביעה כי נכון שיום השבת יהיה יום מנוחה חוקי במדינת ישראל. 61% תמכו בדרישה לא לפתוח מתחמי מסחר ורשתות שיווק בשבת מאחר שהדבר פוגע ביכולתם להתפרנס בכבוד.
שוקי אליהו, בעלי חנות "נעלי אביעד" במתחם ביג בבאר שבע. צילום: ללא קרדיט
“העסק שלי קיים זה 30 שנה, זהו עסק משפחתי”, מספר שוקי אליהו, בעלי חנות “נעלי אביעד” במתחם ביג בבאר שבע. “אני מקפיד לסגור את העסק שלי בשבת, אנחנו פתוחים שישה ימים בשבוע וגם במוצאי שבת אנחנו פועלים. אני מאמין שלבני משפחתי ולעובדים שלי מגיע יום חופש פעם בשבוע יחד עם בני משפחותיהם. אם נעבוד גם ביום השביעי בשבוע, כל מה שייוותר לנו לעשות הוא לשים קולר על הצוואר ולהפוך לבהמות. לצערי, המדינה שלנו סובלת מכפייה חילונית. קורה מדי פעם שלקוחות שואלים אותי אם אני פתוח בשבת, וכשמבינים שלא, הם מוותרים על שירותיי. אני מבין את הנוחות של לקנות בשבת, אבל אנשים לא חושבים על אותם עובדים מסכנים שעובדים במהלך כל השבוע וביום המנוחה היחיד שלהם בשבוע, נאלצים לעבוד במקום להיות עם בני משפחותיהם. יום השבת הוא היום הכי רווחי, וקשה מאוד לשרוד את העובדה הזו”.
"זה בסדר שאנשים רוצים ליהנות, אבל שלא יבואו ויפגעו בציבור שלנו", מסכם יאיר קורח, יו"ר התאחדות הסוחרים וחבר בקואליציה, ששנים ארוכות ניהל מסעדה ועסקים נוספים. "יש עסקים שקיימים 40 ו־50 שנה ולא מסוגלים לעמוד בתחרות הזו. מי שקנה סל צריכה בשבת - לא יעשה את אותה קנייה במשך השבוע. במהלך השנים זה מחסל את המסחר הקמעונאי בכל הערים: אם זה הסוחרים בנתניה וברחובות שנפגעו בצורה דרמטית מפתיחת מרכז הבילוי והקניות בשפיים־געש ובביל"ו, אם זה המתחמים של ביג מחוץ לאזור האורבני של באר שבע שחיסלו את המסחר הקמעונאי בתוך העיר, ועכשיו סוחרי אשדוד מבוהלים".