בראייה לאחור, אולי הצרה של תנועת V15 בבחירות האחרונות הייתה שבמציאות פוליטית של משפטי מחץ, קשה מאוד לעכל מסר מורכב. "בבוקר הבחירות כתבתי פוסט בפייסבוק שאמר שהיה לי הכבוד לנהל את אחד הקמפיינים הטובים", אומרת מנכ"לית התנועה פולי ברונשטיין. "שמצד שני, צריך להגיד, לא ניצחנו, אבל למדנו הרבה".
כך או אחרת, דווקא התנועה הצעירה הזאת, שהוקמה על בסיס אידיאליסטי רק שלושה חודשים לפני הבחירות והתאחדה השבוע עם תנועת "קול אחד" תחת השם "דרכנו", הפכה במהירות לשק החבטות המוכרז של מפלגות ימין בדרכן לגרוף עוד אלקטורט. "נפגענו, בטח שנפגענו", אומרת ברונשטיין היום, כמעט תשעה חודשים אחרי הבחירות, וכשנה לאחר שהתנועה הוקמה.
"יושבים פה אנשים שאי אפשר להטיל ספק באהבה שלהם לישראל. הולך ראש הממשלה, לא פחות, ומייצר סרטון שמשווה בין חמאס לאנשים כמונו. בשר מבשרה של המדינה הזאת. אז לא רק שנפגענו, היינו המומים". גם בפרסום שקרים בוטים, היא אומרת, לא בחלו נגדם. "פרסמו סרטון עלינו שאנחנו מקבלים כסף מהרשות הפלסטינית או מאובמה", אומרת ברונשטיין. "דבר כזה אתה יכול לצפות מפעילי להב"ה, אבל אתה לא מצפה לזה ממפלגת שלטון. זה הכי נמוך והכי מלוכלך שיש".
ואולי בדיעבד הצרה שלהם הייתה שבתקופת הבחירות ההיא הם ניסו להעביר מסר רך, קריאה לשינוי של ערכים ולאו דווקא אנשים, אך בציבור זה נתפס בתור הדבר הכי אישי שיש. "להחליף את הממשלה מבחינתנו זו לא מטרה, אלא אמצעי", מבהיר השבוע נמרוד דוויק, ממייסדי התנועה. "הממשלה הנוכחית לא מייצגת את הערכים שאנחנו מדברים עליהם. נקודה. אנשים אמרו לנו: אתם נגד ביבי? אמרנו להם לא. אנחנו בעד מי שמייצג בצורה הטובה ביותר את התקווה שלך למחר. אתה מחליף לתקווה חדשה".
"לא ניצחנו, אבל למדנו הרבה". הקמפיין של V15 בבחירות האחרונות. צילום: V15
"פשוט מחליפים" היה הסלוגן שלהם בקמפיין ההוא של מרץ 2015, וגם "ניצחון 2015" - שני מסרים שבסוואנה האכזרית של הפוליטיקה הישראלית תייגו את V15 באופן מיידי כמעט בתור זרוע ארוכה של מפלגות השמאל. בפרט כאשר האחרונות קראו אז במפורש "רק לא ביבי".
"מחר בבוקר כל התנועה הזאת תהפוך לתנועת רוח גבית למען נתניהו אם הוא ידע לצאת החוצה ולהוביל מהלכים אמיצים, ממלכתיים, מנהיגותיים", אומרת ברונשטיין. "אבל לא רק שהוא לא הפתיע לטובה, הוא מפתיע לרעה. לפעמים אני המומה כמה הוא ראש הממשלה של עצמו. כאילו נחוש בדעתו לתת פה עוד עשר שנים בראשות הממשלה עד הפנסיה, להגיע למעון ראש הממשלה החדש בעשרות מיליוני דולרים, וזה כל מה שמעניין אותו".
יש לכם יריבים שלא לוקחים שבויים. למה שגם אתם לא תנהגו ככה?
דוויק: "זאת שאלה. אבל אני חושב שבבחירות הקודמות הגישה ש־V15 נקטה הייתה הפיכת שולחן מאוד אלגנטית מצדנו. אנשים באו למפגש פעילים והם ציפו לראות מנהיגות עם כריזמה סוחפת ואנשים שמניפים שלטים והולכים ושוברים דברים. אמרנו להם, זה לא עובד ככה. בסופו של דבר כל מהלך פוליטי בישראל התחיל כמהלך שבא מלמטה ושינה את השיח".
אבל המהלך הפוליטי שאתם ניסיתם לקדם נכשל. מה אתם מנסים להשיג עכשיו?
"להעלות את ישראל חזרה למסלול של שפיות", אומרת ברונשטיין. "אנחנו מרגישים שבשנים האחרונות ישראל ירדה מהמסלול הזה. הולכת למחוזות מאוד מאוד קיצוניים, מפחידים. אנחנו נורא אוהבים את ישראל. אנחנו חיים פה, זה הבית שלנו, אז אנחנו נלחמים".
מה זה אומר בפועל?
"לבנות מחנה מתון רחב ככל האפשר", דוויק אומר. "היום התפיסה היא שיש ממשלה, יש כנסת ולמטה־למטה יש אזרחים. אבל זה לא ככה. דרך אימון של אנשים - ללמד אותם, לעבוד איתם, להגדיר מטרות ערכיות ברורות - אתה יכול לחזק את הדמוקרטיה בצורה משמעותית ולהוביל לשינוי משמעותי".
"לא הייתה אופוריה"
השבוע, בפרסום על הקמתה של "דרכנו", צוין כי מדובר בתנועה פוליטית־אזרחית חדשה שמטרותיה יהיו "למצוא פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני, פעילות למען צדק חברתי, מיגור הגזענות והאפליה וקידום המדינה כמדינת הלאום היהודי ודמוקרטיית כל אזרחיה".
סביב שולחן ישיבות ארוך במטה המפלגה שבשדרות רוטשילד בתל אביב ישבו בשבוע שעבר כ־15 צעירים וניסו לטכס ביניהם עצה כיצד להנחיל את הערכים הללו בלבבות. "רכזי אזור", הם מכונים כאן, מחולקים גיאוגרפית לגזרות אחריות, מצפון ועד דרום. ישנה רכזת פרדס חנה והשרון, וישנו רכז חיפה. מנגד יושבת רכזת תל אביב, ומולה רכזת באר שבע והסביבה, וכן הלאה.
בקצה הכיתה תלוי לוח מחיק ועליו הגדרת יעדים: "מניעת הסתה", נכתב בין היתר, וגם "מלחמה בקיצונים". "השאלה איך אנחנו תוקפים את הרעיון של להב"ה", מציע בחור בשם גיל. "צריך לתקוף מקבל החלטות ספציפי". אל להב"ה עוד ישובו. בינתיים עובר סבב ובו כל אחד מהנוכחים מפרט אילו אירועים היו לאחרונה בגזרתו, ואילו צפויים לקרות בקרוב. בקצה החדר, מעל מסך פלזמה, מתנשא מעל כולם דגל ישראל גדול.
אם לא הייתי יודע שאני במטה V15, הייתי יכול לחשוב שאני במטה של "יש עתיד".
"היית יכול לשים גם עבודה, מרצ, כחלון אפילו", אומר דוויק. "בתוך הגוש המתון המרכזי יש הרבה מאוד שמחזיקים בתפיסת העולם שלנו".
תקופת הבחירות האחרונה הייתה עבור חברי התנועה הצעירה הזאת חוויה מבגרת. כמות הרפש שהוטחה בהם מצד חוגים בימין הייתה חריגה בנוף. "להם יש וי 15, לנו יש צו 8" היה סלוגן שתפס, כמו גם תמונה שרצה ברשת, ובה נראה איש חמאס מסמן "וי" בידו כרמז לשם V15. הרשתות החברתיות געשו, בעד ונגד התנועה. "היום המחנה המתון בישראל עומד מול חבורה קיצונית מאוד מאורגנת, מאוד ממומנת, שיש לה דפוסי עבודה יציבים מאוד לאורך הרבה מאוד שנים", אומר דוויק. "אנחנו צריכים לארגן ציבורים שלמים לעמוד מנגד ולהחזיר את המדינה למסלול שרוב הציבור המתון מאמין בו".
והייתה גם העתירה ההיא שהגיש הליכוד נגד תנועת V15 בטענה שהיא פועלת מטעם המחנה הציוני באופן לא חוקי ושהיא "עושה שימוש פלילי במקורות מימון זרים, גבוהים ביותר ועלומים", ומסיבת עיתונאים מיוחדת שכונסה על ידי שרים וחברי כנסת מן הליכוד כדי להכריז באופן רשמי ומוחלט כי הנה הם מעבירים את מאבקם ב־V15 אל מדרגות בית המשפט. בסופו של דבר הליכוד משך את העתירה, וכיום, בשאלת המימון, באתר התנועה מצוין כי "השותף העיקרי שלנו לדרך הוא ארגון 'קול אחד', והתורם העיקרי שלנו הוא איש העסקים היהודי דניאל לובצקי".
אלא שהמסר השלילי כבר חלחל, ומבול הטוקבקיסטים שטף את עמוד הפייסבוק של התנועה בנאצות וגידופים. לאחר הבחירות הודבק ברשתות החברתיות לתנועה הכינוי הלעגני: L15, רמז למילה “Lose”, כישלון. למרות הכל, איכשהו חברי התנועה לא נותנים למתקפה נגדם לרפות את ידיהם. "כשנגמרו הבחירות אתה קם בבוקר, ואתה אומר לעצמך: אני יכול ללקק את הפצעים ולהשתבלל בפינה שלי ולהתבאס על החיים", אומר דוויק. "או שאני יכול לקחת את כל מה שלמדתי בדרך ולעשות משהו טוב באמת. משהו שידחוף אותנו קדימה. ויש ציבור שלם שרעב לזה".
"אולי נשמע הגיוני שנישבר אחרי תוצאות הבחירות, אבל לא היה שבר אפילו לרגע אחד", מוסיפה ברונשטיין. "לרגע לא חשבנו שזה בכיס שלנו, התכוננו למצב שבו נקבל שוב ממשלת נתניהו. לא הייתה פה אופוריה".
"לא לעולם חוסן"
אירוע שהתקיים אמש בהיכל התרבות בתל אביב והיה צפוי לכלול דרשה של הרב יצחק גינזבורג, נשיא ישיבת "עוד יוסף חי", מהחתומים על הספר "תורת המלך" ומי ששיבח את הטבח שביצע בורך גולדשטיין במערת המכפלה, היה הזדמנות קלאסית עבור חברי התנועה ליצור בסיס ערכי רחב. סביב השולחן של V15 בכנס עלתה הצעה להקים קול מחאה מחוץ לאירוע. "זה אדם שהוא בדיוק כל מה שהוא לא אנחנו", אומרת ברונשטיין לאנשיה.
"לבוא לעשות פעולות נגד האירוע הזה זה דבר שהוא טוב לדעתי". מישהו מציין שהזמר קובי אפללו עומד לשיר שם, וקולות של אכזבה עולים מסביב. "אולי כדאי שנפציץ אותו במיילים כדי ללחוץ שלא יעלה לשיר?" מציע אחד. אחרת מבקשת ללמד זכות: "אולי הוא לא מודע מי זה גינזבורג. אפשר קודם לברר איתו".
חוגי בית שהפעילים מקיימים באופן סדיר אמורים לעצב את התודעה הערכית שהם מכוונים אליה. כארגון שרואה את עצמו ממשיך ישיר של מחאת 2011, סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "מגש הכסף", בבימויו של דורון צברי, היא הדבר החם עכשיו. רק לא לשבת בבית ולקטר. לעשות.
"הציבור הישראלי, מימין ומשמאל, הוא ציבור מדוכא", אומרת ברונשטיין. "אומרים לו כל הזמן שאין מה לעשות ואי אפשר לשנות כלום. אז הוא מנסה להדחיק את העובדה שהוא חי בתוך סכסוך דמים, ובתוך העובדה שהמדינה הזאת כל הזמן הולכת נגדו ולא בעדו. זה לא רק עניין של שמאל־ימין, זה עניין של דמוקרטיה. הציבור בישראל לא משפיע".
אם אתם כל כך אוניברסליים, למה מיתגו אתכם בבחירות האחרונות?
"כי איימנו עליו. אני שומעת את האנשים שאומרים שהימין פה כדי לנצח, ואני רואה את הזחיחות של אנשים מהימין שמתפקעים מצחוק כי הם יושבים על עטיני הממשל כבר הרבה מאוד זמן. ואני רוצה להגיד: אנחנו עדיין חיים במדינה דמוקרטית. שלטון מתחלף. העם מגיב. מה שצריך לעשות זה לשנות תודעה, פסיכולוגיה של ציבור, ולתת לו תקווה. זה שכולם מסתובבים פה בתחושה שמה שיהיה פה עכשיו זה מה שיהיה תמיד - זה מה שראש הממשלה מנסה לעשות. הרי ראש ממשלה שאומר לילדים בכיתה א', בני 6: הערבים רוצים להרוג אתכם, אותך ואותך ואותך - זה ראש ממשלה שמשתמש בפחד כדי להביא לזה שאנשים יצביעו לו שוב ושוב ושוב. אבל לא לעולם חוסן".
