"ניסו להרוס את חיי": שמעון גפסו שזוכה מאשמת שוחד מתכונן לקאמבק

אני חזק מאוד פיזית, אבל לפעמים אני נשבר, כמו אחרי הזיכוי המוחלט מאשמת מתן שוחד", סיפר אתמול שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית, ל"מעריב המגזין", לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה זיכה אותו שלשום מעברות קבלת שוחד, התניית שוחד והפרת אמונים. "פרצתי בבכי אחרי הזיכוי כי עברתי תקופה של 194 ימים של עינוי נפשי שקשה לתאר אותו. אני לא בן אדם חלש. אני חזק מאוד. עברתי דברים יותר קשים בחיים שלי, במקומות אחרים, בהזדמנויות אחרות. אני מכיר את החוזקות שלי. אני יודע שאם אני מחליט, אני מסוגל לקחת סכין ביד אחת ולחתוך לעצמי אצבע מהיד השנייה, רק אם אני מכין את עצמי נפשית לכאב הזה, אבל זה לא המצב שהיה כאן. זה נפל עלי משום מקום, והזיכוי הזה ריגש אותי. ריגש אותי מאוד".
 

לפי כתב האישום הנוכחי, גפסו הבטיח לשני פעילים שעבדו במטה של רשימת "עורי עיר", שבראשה עמד לפני הבחירות המוניציפליות ב־2008, כי ידאג להם למשרות בעירייה. השופטת דיאנה סלע כתבה בפסק הדין כי המילים שאמר גפסו לאחד הפעילים, "יהיה בסדר", לא די בהן כדי לקיים עברת שוחד מעבר לספק סביר. עוד היא ציינה שאומנם מדובר בהבטחה לא לגיטימית, אך לא מספיקה עצם האמירה ולא התקיימו באמירה זו יסודות העברה. במהלך המשפט חזרה השופטת על קביעתה כי "היה ניגוד עניינים, אבל לא מהחמורים" והוסיפה: "היה חלל ראייתי ששיחק לטובתו של הנאשם".
 

"כשאני אומר זיכוי מוחלט, אני מתכוון למה שאני אומר", מתעקש גפסו. "פסק הדין הזה זיכה אותי מכל אשמה. וזה חשוב שייאמר, כי שמעתי כבר שאומרים 'בגלל חוסר ראיות' וכל מיני קשקושים. אבל הזיכוי הוא זיכוי מוחלט".
 

"פיתחתי חסינות"
 

גפסו, יליד 1959, נשוי ואב לארבעה, נולד בתוניסיה ועבר עם משפחתו לצרפת. משם עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בנצרת עילית. גפסו שירת בצה"ל בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. בשנת 2001 הצטרף למרכז הליכוד ובשנת 2002 נבחר למועצת העיר בנצרת עילית. הוא שימש כיועצו של השר עוזי לנדאו. בשנים 2006־2008 היה מנהל במפעל "תוסף" שבאזור התעשייה אלון תבור, ומעמדה זו החל במרוץ לראשות העיר. ב־2008 הוא נבחר לראש עיריית נצרת עילית.
 

גפסו אומנם זוכה מאישומי השוחד הנוכחיים, אך זו לא הפעם הראשונה שהוא מוצא את עצמו בין כותלי בית המשפט. בפברואר 2015 הורשע גפסו בלקיחת שוחד ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות, קנס ומאסר על תנאי. גפסו וסגנו הורשעו בכך שהתנו את המשך העסקת גרושתו של חבר מועצת העיר בהתפטרותו של האחרון מהמועצה. על גפסו לא הוטל קלון, ולכן מיד לאחר מתן גזר הדין הוא שב לכהן בתפקיד ראש העיר וביטל את סמכויותיו של ממלא מקומו, אלכס גדלקין. "הגעתי בבוקר אחרי גזר הדין אל הלשכה ומאחר שלא דבק בי קלון בהתאם להחלטת בית המשפט, הוריתי לממלא מקומי לעזוב בנימוק כי לא פעל כמדיניות העירייה ולא ענה לדרישות התפקיד", הוא מספר כעת. "זה מה שחשבתי אז. הוא עתר לבית המשפט, אבל אני חזרתי לתפקידי". 
 

גפסו ערער על הרשעתו, ואילו הפרקליטות ערערה על ההחלטה שלא להטיל קלון. הערעור עדיין תלוי ועומד בבית המשפט העליון. אלא שלמרות הכל, גפסו מתעקש כי התדמית השלילית שדבקה בו אינה מוצדקת. "אני אולי לא מושלם, אבל מושחת אני ממש לא", הוא אומר כעת. "תשעה מהתיקים שהיו נגדי נסגרו משום שלא היה בהם כלום. בשניים הנוספים - באחד לא היה כלום ובאחר הורשעתי. שני מתלוננים ניסו להרוס את חיי".
 

"בהחלט. ב־2008, כשרצתי לראשות העיר, עשיתי את זה באופן עצמאי עם משאבים דלים. ניהלתי קמפיין צנוע ובעיר היה ברור ערב הבחירות שאין לי סיכוי. ובכל זאת נבחרתי וברוב גדול. אני לא רוצה לנקוב בשמות של אלה שרדפו אחרי כי אני לא רוצה להתעסק בזה".
 

"לפעמים רדיפה משתלמת. רדיפה מניבה תוצאות. אני יכול להגיד שבשני תיקי השוחד שהיו נגדי נגרם לי עוול. בשני המקרים לא מדובר בשוחד כספי ולא מדובר בשוחד מכל סוג שאדם רגיל יכול לחשוב עליו. יוחסו לי הבטחות כאלה ואחרות".
 

לטענת גפסו, יש בו זעם רב על העוול שלטענתו נגרם לו. "לא אתה הלכת בסופר ולא אתה הלכת לקולנוע והצביעו עליך ואמרו: 'זה ראש העיר שקיבל שוחד'", הוא אומר כעת. "זה לא נעים. זה סיוט שאני לא מאחל לאף אחד. זה כואב כי אתה לא יכול להרחיק אבא מהאינטרנט ואתה לא יכול למנוע מילדים לראות ולשמוע ומהאישה לדבר. אני פיתחתי חסינות וחוסן כלשהו, אבל רעייתי הייתה צריכה לעבור 194 ימים של סבל נוראי. הנפש הייתה פצועה וחבולה בגלל כל מיני האשמות שווא. זה קורע בן אדם".
 

"כמו מצורע"
 

במהלך כהונתו נאבק גפסו לשמור על צביונה היהודי של העיר, שמונה כ־20% תושבים ערבים. בין היתר, במהלך כהונתו הוא סירב לבקשת תושבים ערבים נוצרים להציב בעיר עצי אשוח בחג המולד ודחה דרישה לפתוח בעיר בית ספר לילדים ערבים. ב־2013, במהלך הקמפיין של גפסו לכהונה נוספת לראשות העיר, הוא התמודד תחת הססמה "נצרת עילית יהודית לנצח", ספג ביקורת כבדה בעקבות כך ונטען נגדו כי הוא נוקט מדיניות של גזענות. "אני לא גזען", הוא אומר כעת. "נצרת עילית היא עיר יהודית, אין כאן גזענות. אני לא נגד ערבים. אני בעד הערבים שמצהירים שהם בעד מדינת ישראל. כל מי שנגד מדינת ישראל - אני לא בעדו. מאוד ברור".
 

"אני עוזר, למשל, לכומר גבריאל נדאף. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. הוא מסייע למדינה, מגייס לוחמים נוצרים לצה"ל, והוא זוכה ממני לכל תמיכה אפשרית".
 

לאחר זיכויו, גפסו לא חיכה, התייצב אתמול בשבע וחצי בבוקר בלשכת ראש העיר והודיע לממלא מקומו נתנאל טויטו שהוא חוזר לתפקידו. “הדפסתי כרטיס כעובד עירייה מן המניין", הוא מספר. "זה היה רגע מרגש. החוק מאפשר לי אחרי הזיכוי לחזור מיד לתפקידי. זה מה שיעצו לי יועצי המשפטיים, וזה מה שאני עושה. אני ראש העיר בפועל החל מהבוקר, וזו עובדה. אחרי 194 יום של השעיה חזרתי לתפקידי. אמרתי לטויטו שהוא עשה עבודה טובה, אבל הסברתי לו שהסורים לא על הגדרות, והעברת התפקיד תיעשה בצורה מסודרת בימים הקרובים".
 

“כרגע אין מניעה חוקית שאחזור, וזה מה שאני עושה. אני עושה מה שטוב לתושבי נצרת עילית. זה טוב שאני חוזר וכמה שיותר מהר. אני חוזר למקום שהציבור בחר בי כדי לעבוד למען התושבים".

"לא, כי לא יכול להיות קלון היכן שאין עברה, ואין עברה".
 

לדברי גפסו, הוא עדיין נסער מהזיכוי. "קיבלתי מאות טלפונים, הודעות וסמסים, יותר מהיום שבו זכיתי בבחירות, אבל אני שומר על איפוק כי יש לא מעט כאלה שמחכים עדיין שהכל יתהפך. הם לא מאמינים למה שקרה כאן", הוא אומר. "אני מרגיש מי שמח באמת - מי שמח כי צריך לשמוח ומי לא ממש שמח. יש כאלה שחייבים לשמוח כי זה מה שהסביבה דורשת מהם, אבל בפועל הם מסתכלים עלי גם עכשיו כמצורע, ויש החברים האמיתיים ששמחים, כמו למשל השר אורי אריאל שצלצל לברך אותי ואני מרגיש את השמחה שלו ושל עוד לא מעט אחרים שאפשר לשמוע בקולם את הרצון לשמוח איתי באמת. עשר שניות אחרי שיצאתי מאולם בית המשפט קיבלתי טלפון מיו"ר ועדת הכספים משה גפני שבירך אותי. זה היה חד בלב כמה שזה שימח אותי. קיבלתי טלפונים משר הבינוי וחברי כנסת וכל מיני אנשים ומשפחה וחברים מהצבא. ובכל זאת, היה טלפון מיוחד שקיבלתי מאביגדור קהלני שאמר לי: 'אני יכול להבין מה עברת, וכששמעתי על הזיכוי ירדו לי דמעות של אושר עבורך'. זה מחמם את הלב".
 

לדברי גפסו, לאחר הזיכוי הגיע להדלקת נרות עם השר יובל שטייניץ באור יהודה. "הוא הגדיר את הזיכוי כאחד הנסים כשבירך על הנרות", הוא אומר. "אחר כך נסעתי לכותל עם הנהג שלי כדי לשים פתק".

"הגדיר את הזיכוי כאחד הנסים". שטייניץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

צילום: יונת

"בשנת 2010 נכנסה ללשכה שלי אישה נחמדה, תושבת העיר, וביקשה שאחתום על טופס העברת בעלות לבית שלה. השבתי לה בחיוב, אבל אמרתי לה שעליה להשלים סבב של חתימות קודם לחתימתי במחלקות שונות בעירייה. היא הלכה ולא השלימה את סבב החתימות, ואז יום אחד חזרה אלי ואמרה לי שאני חייב לחתום כי היא לא יכולה לקבל משכנתה בלי החתימה על העברת הבעלות. הסברתי לה שאני לא יכול לחתום כי היא לא השלימה את מה שמוטל עליה בטפסים, ואז היא קרעה מעליה את החולצה ואמרה לי: 'עכשיו תחתום כי אחרת אני הולכת למשטרה ואומרת להם מה עשית לי'".
 

"אמרתי לה: 'גברת, יש כאן מצלמות, ואם תלכי למשטרה, אני אתן להם את הסרט'. היא פרצה בבכי, והפקידות נכנסו, והיה אירוע לא נעים. ביקשו ממני להגיש נגדה תלונה ונמנעתי. בסופו של דבר היא הבינה שזה לא עובד ככה. אם ב־2008 הייתי מקליט כל שיחה, אולי לא הייתי נחקר ואולי גם לא הייתי מגיע לבית משפט. אני חשדן, אבל לא פרנואיד. אני חשדן כי עברתי משהו בחיים".