התקופה האחרונה קצת תוקעת מקלות בגלגליהם של אנשי פורום "תג מאיר". הם, שעושים לילות כימים כדי להילחם בתופעות הגזענות והטרור היהודי ולהשמיע קול של סובלנות וכבוד כלפי שכנינו הערבים, קמים בכל בוקר למדינה שנמצאת במצב רתיחה ומשמיעה קולות של הקצנה.
“אנחנו נמצאים בריצת מרתון ולא בריצה קצרה”, מבקש להבהיר ד”ר גדי גבריהו, יו”ר פורום "תג מאיר". “יש עליות וירידות אז מה, נתייאש? אין לנו אופציה כזו. הרי מה עומד בבסיס ההקמה שלנו? יש פה מאבק אמיתי על דמותה של מדינת ישראל. האם היא הולכת להיות מדינה יהודית דמוקרטית ומוסרית או מדינה יהודית בנוסח תורת המלך? על זה קמנו ועל כך אנחנו נאבקים. זה לא על עוד פשע שנאה כזה או אחר. התמונה היא הרבה יותר רחבה”.
ד”ר גבריהו, איש הציונות הדתית, בעל תואר דוקטור מהפקולטה לחקלאות, היה ממקימי "תג מאיר" בחג חנוכה לפני ארבע שנים. היה זה הספר "תורת המלך", שיצא בקיץ 2009, שהיה הטריגר למהלך.
“הספר היה למעשה קו פרשת המים”, אומר ד”ר גבריהו. “סמוך לפרסומו החלו הצתות מסגדים וחילולם. הזרעים נזרעו שם. ספר של 250 עמודים שחובר על ידי רבנים, קיבל הסכמה מרבנים חשובים ועבר לסדר היום לא רק בקרב הציבור הדתי, אלא גם אצל היועץ המשפטי לממשלה. ספר הסתה שמסביר מה זו נקמה. ספר שצריך לזעזע כל אדם, מה עוד שהוא נכתב בכסות היהדות. בגלל זה יצאנו למאבק, כי פה נמצא הבסיס ההלכתי לכל תופעת תג מחיר”.
בתחילת הדרך הפורום כלל 15
פעילי תג מאיר מגיעים לניחום אבלים בדומא. צילום: יוסי זמיר
פעילי תג מאיר מגיעים לניחום אבלים בדומא. צילום: יוסי זמיר
ארגונים שהצטרפו לדרך, היום הוא מונה כבר 51, ביניהם מרכז פרס לשלום, תנועת הנוער נוע”ם, ישיבת תלפיות, קהילת מוריה, דתיים וחילונים בלי הבדלי צבע, מחנה וגיל.
“על דת אני יכול להתווכח עד מחרתיים עם גדי גבריהו שהוא חבר טוב שלי”, אומר גיל מושקוביץ, רכז משימות לאומיות ומעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית, שגם היא משתתפת בפורום. “לא לשם כך התכנסנו. אנחנו יכולים להיות חלוקים על הרבה דברים, אבל מצאנו בסיס הסכמה על דבר כל כך פשוט. אנחנו מתנגדים לטרור ובעד חברה פלורליסטית ודמוקרטית שאפשר להתווכח ולא להסכים בה, אבל בשום אופן לא מרימים יד ולא מסיתים לאלימות ולא נוקטים גזענות. "תג מאיר" מייצג מגוון ענק בסקאלה הדתית והחילונית עם כל הווריאציות והניואנסים”.
חיים כל הזמן יחד
אנשי "תג מאיר" חורשים את הארץ במטרה להרחיב את המחנה. הם לא פונים לקיצונים, שם מבינים שהמשימה כמעט אבודה, אבל כן מגיעים להתנחלויות להשמיע את דברם, פועלים בבתי ספר, מעבירים השתלמויות למורים. אומרים שהמפתח נמצא בכיתות הלימוד.
“אנחנו נמצאים חזק בתחום החינוך”, מספר ד”ר גבריהו. “צריך להסביר לנוער את המציאות. הילדים לא יודעים מי הייתה המחתרת היהודית הראשונה ומי זה ברוך גולדשטיין. צריך להסביר לכולם שתג מחיר זו מילה מכובסת לטרור יהודי שהתחיל מזמן והמאבק הוא לא בין טרור יהודי לטרור ערבי, תחרות אולימפית מי ירצח יותר, אלא על דמותה של מדינת ישראל ועל השלטון המרכזי שכמה מליציות מערערות את סמכותו. זה מה שיביא לחורבן. זה מאבק על הבית השלישי. את הדברים האלה אפשר להסביר. אנחנו הולכים לבני נוער ששואלים שאלות לא פשוטות”.
רבים שואלים אותם ומה עם הצד הערבי? כמו שזה נראה, אי אפשר לחיות איתם ביחד או לעשות שלום. “עיקר המאבק שלנו הוא בתוך החברה היהודית”, מדגיש מושקוביץ, שחבר במזכירות פורום "תג מאיר". “תמיד מתעורר השיח שבעיני הוא פתטי ‘למה אתם לא מגנים פיגועים של ערבים?’. אני עונה שזו לא החברה שלי. במאבק שלי בטרור הפלסטיני אני משרת במילואים ומשלם מסים לכוחות הביטחון שיילחמו בו. אני מגיב כשזה בא מתוך החברה שאליה אני שייך”.
ד”ר גבריהו מוסיף: “טרור יהודי הרבה יותר מסוכן מטרור ערבי לקיומה של מדינת ישראל וההתייחסות של החברה הישראלית היא לא כזו. אנחנו מגייסים מילואים לנוכח התקפה של שתי ילדות עם מספריים, אבל ספרים וחוברות ושיעורי הסתה של רבנים לא מעוררים אצלנו היסטריה או פחד. ברור שההקצנה של הערבים מביאה להקצנה שלנו, אבל לכן לימדו אותנו בתפילות לומר ‘חטאנו, עווינו’ ואנחנו לא מכים על החזה של השכן. אנחנו צריכים לדרוש מהצד השני להילחם בקיצונים, אבל בלי שום קשר אנחנו חייבים לעשות את הפעולות בתוך החברה היהודית”.
אתה עדיין מאמין ביצור הזה שנקרא חיים זה לצד זה?
“אנחנו חיים כל הזמן ביחד. תיכנס לבתי חולים בירושלים ותראה איזו הרמוניה מופלאה של רופאים ערבים שמטפלים בחרדים. זה קיים בבתי חולים ובבתי מרקחת ובערים מעורבות. יש הצד המואר של הירח ויש הצד האפל. מי האמין שיהיה לנו שלום עם מצרים? אם מישהו היה אומר לך לפני 50 שנה שחברי כנסת של מה שנקרא פעם חרות ינחתו כל שני וחמישי בפרלמנט הגרמני היו שולחים אותו לאשפוז. דברים קורים. מי שחושב שנמשיך להקיז דם זה לזה גם הוא מטורף”.
ב"תג מאיר" שואבים עידוד גם מערבים שמצטרפים לשורותיהם. מושקוביץ מספר שיש לו חבר מהכפר ענתא, שבתחומי הרשות הפלסטינית, שמברר אם גם בצד שלהם הם יוכלו להקים משהו דומה. משלחת ערבית הגיעה לנחם את משפחת הנקין שאיבדה בפיגוע את איתם ונעמה ז”ל.
בין המצטרפים לפעולות "תג מאיר" נמצא איברהים מוואסי, סגן ראש עיריית באקה אל־גרביה, שהתוודע לפורום אחרי שעל קירות מסגד בעיר רוססו כתובות תג מחיר. לפני שנה, אחרי רצח המתפללים בבית כנסת “קהילת בני תורה” בשכונת הר נוף בירושלים, יצא מוואסי לנחם את משפחות הנרצחים.
בית משפחת דוובאשה לאחר מתקפת הטרור. צילום: רויטרס
בית משפחת דוובאשה לאחר מתקפת הטרור. צילום: רויטרס
“אנשי 'תג מאיר' פועלים לטובת כלל הציבור, לא משנה אם יהודים, מוסלמים או נוצרים, ולכן זו עבודת קודש”, הוא מסביר. “אין ספק שזה מרגיע את הרוחות, כי כשהם ביקשו שנצטרף לפעולות שארגנו, הגענו. האנשים הטובים בשני הצדדים צריכים לקום על הרגליים ולהשפיע. כל עוד הם יושבים בבית זה לא יעזור, הישועה לא תבוא לבד”.
אנחנו חוצים מגזרים
הפעילויות ההמוניות של "תג מאיר", ההשתתפות במחאות וההפגנות לצד הציבור הערבי העמידו את הפעילים בעימות חזיתי מול אנשי הימין הקיצוני. “אנחנו נתקלים בחוסר סובלנות ובאיומים”, מודה אלעד קפלן, איש ציונית דתית ריאלית, תנועה שהוקמה בשנת 2003 ומטרתה לשנות את השיח בתוך החברה הדתית שיהיה מתון, פתוח וקשוב לפשרות מדיניות. התנועה היא ממייסדות "תג מאיר". “יש הרבה שנאה שמגיעה אלינו. אבל זה מעיד יותר מכל שאנחנו עושים משהו ומתחילים להשפיע.
הקיצונים והאלימים תופסים אותנו כאיום ובעיני זה סוג של הצלחה. תראה, אני מבין את תחושות שיש בחברה הישראלית. אנשים שלפעמים מזדהים עם פעולות תג מחיר מתוך מקום של חשש או פחד, אנחנו נמצאים באיזו מלחמת דת, אבל המטרה שלנו היא להשמיע קול אחר, להתעלות על הפחד והשנאה ולשנות את השיח. זה מאתגר ולא קל”.
"תג מאיר" מצליחה לחדור גם בימים קשים אלה ולהרחיב את המעגלים בעזרת הרבה מאוד פעילויות ברחבי הארץ ולוביסטית שפועלת בתוך הכנסת. לא מזמן ביקשו שם לגייס דרך הדסטארט, אתר מימון ההמונים ברשת, תרומות למשפחת דוואבשה שעולמה חרב עליה באותו פיגוע אכזרי בכפר דומא. אנשי "תג מאיר" ביקשו לגייס באותו פרויקט 80 אלף שקל, אבל 2,586 תורמים, שיא מבחינת האתר, הכניסו 365,951 שקל.
“אין לנו שאיפה להיות תנועה מפלגתית”, אומר קפלן, מהמייסדים. “אנחנו חוצים מגזרים של שמאל וימין, דתיים וחילונים, אנחנו עושים משהו חדש ותקדימי. ההצלחה בעיני תהיה אם נשפיע על כמה שיותר חלקים בחברה ונביא אור. אני לא רואה את זה כמשימה שיכולה להסתיים באיזה שלב, כי כנראה עד אחרית הימים וביאת המשיח תהיה אלימות ושנאה בין הצדדים”.
אנשים כמו ד”ר גדי גבריהו נראים בימים אלה נאיבים, תמימים. לוחמים בטחנות רוח. אבל טוב שיש אופטימים כמוהו שעדיין משוכנעים שאפשר לשנות את המציאות הקודרת.
“הקיצונים בשני הצדדים בטוחים שאלוהים נמצא בצד שלהם ושהצד השני ייעלם מתישהו”, הוא אומר. “אני אומר לך, כאדם דתי, שהרעיון הזה מופרך. לכן המתונים צריכים להסביר ולחנך שאנחנו הולכים לחיות פה ביחד עוד הרבה מאוד שנים, לשם צריך לכוון, בלי קשר לפתרון הפוליטי שצריך להיעשות. קודם כל חייבים לסדר את הבסיס, כי אם הקיצונים יכוונו אז השדרות המרכזיות לא ידברו ביניהן, ואנחנו לא רוצים שהשוליים האלה ייתנו כאן את הטון”.