על אף דברי הפיוס של נשיא טורקיה ארדואן כלפי ישראל שלפיהם "האזור כולו ירוויח מנרמול היחסים", הסיכויים לשיפור הקשרים המדיניים־צבאיים־אסטרטגיים הם קטנים. היחסים הכלכליים בין שתי המדינות הם טובים בכל מקרה. זה שבועות שמטורקיה מגיעים איתותים שהיא מעוניינת לכאורה לשפר את יחסיה עם ישראל. הם באים מאנשי כלכלה, בעיקר מתחום האנרגיה, המקורבים גם פוליטית לארדואן, וגם מבכירים במפלגתו. תגובתה של ישראל עד כה, גם לאמירה הישירה של ארדואן, היא צוננת.
ישראל משחקת כעת את ה"קשה להשגה". היא יודעת שאף כי ארדואן התחזק מבית עם ניצחון מפלגתו בבחירות האחרונות, הוא מצוי במצוקה בכל הקשור ליחסי החוץ שלו. לפני שנים הוא הכריז כי מדיניות החוץ שלו מבוססת על "אפס עימותים עם השכנים". כיום הוא מסוכסך עם כולם: עם עיראק, שאליה פלש צבאו, עם הכורדים בסוריה, בעיראק ובביתו שלו, עם איראן, וכמובן, הסכסוך החמור והמסוכן מכל - עם רוסיה, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה והפלת המפציץ הרוסי בידי מטוסי קרב טורקיים.
העימות בין "הסולטן" ארדואן ל"צאר" פוטין מבודד את טורקיה עוד יותר. הטורקי חושש שהרוסי ינקום בו בנוסח "עין תחת עין", ובנוסף, עלול לנתק את אספקת הגז, כפי שעשה בעבר לאוקראינה. זו אחת הסיבות שטורקיה מגלה עניין, או מציגה עצמה כמי שמגלה עניין, לדון באספקת גז מישראל.
אך עם כל החשיבות שראש הממשלה בנימין נתניהו מייחס לייצוא הגז לשוק הטורקי, לישראל יש כמה תנאים מוקדמים לשיפור היחסים המדיניים. קשרים אלה, שהיו במגמת צמצום, הידרדרו לאחר תקרית המרמרה במאי 2010, שבעקבותיה הורד דרג הקשרים הדיפלומטיים. טורקיה דרשה התנצלות מישראל ותשלום פיצויים למשפחות תשעת הטורקים שנהרגו בפשיטת השייטת על הספינה. כמו כן, היא מאיימת להגיש, או שכבר הגישה, תביעה להעמדתם לדין של קצינים בצה"ל ונגד חלקם הוציאה צווי מעצר.
נתניהו כבר התנצל בפומבי (לבקשת נשיא ארה"ב אובמה, במהלך ביקורו בישראל ב־2013). ישראל גם הסכימה עקרונית לשלם כ־25 מיליון דולר פיצויים למשפחות הקורבנות. אבל היא דורשת בתמורה שהיחסים יחזרו לקדמותם ויותר מכך. משמעות הדבר היא שיש להחזיר את השגרירים לשתי הבירות ועל טורקיה להתחייב שתחדל מהגשת תביעות נגד קצינים ישראליים ומהטרדתם. ארדואן גם תובע את הסרת המצור הישראלי על עזה. זה לא יקרה.
בנוסף לכל אלה תובעת ישראל שטורקיה תגרש משטחה את מפקדת החמאס שבראשה עומד סלאח ערורי, בכיר במנגנון הצבאי של הארגון שאחראי בין השאר על הפעלת טרור בגדה המערבית. מבחינת ישראל, זהו תנאי סף. מבחינת ארדואן, שיחד עם קטאר הוא התומך הכי חשוב של חמאס, זו דרישה בלתי אפשרית.
יתר על כן, ישראל כבר מצאה לעצמה תחליף ראוי לקשר האסטרטגי המיוחד עם טורקיה. היא הקימה ברית אסטרטגית – שיתוף פעולה צבאי, תמרונים משותפים והחלפת מידע מודיעיני – עם יוון וקפריסין. בחודש הבא יתקיים בניקוסיה מפגש בין מנהיגי שלוש המדינות, שייתן עוד ביטוי פומבי לציר החדש שנרקם במזרח אגן הים התיכון. בנסיבות אלה, ולאור חילוקי הדעות שנותרו בין שתי המדינות, הסיכויים לשיפור יסודי ביחסי אנקרה־ירושלים הוא נמוך. במציאות המתהווה טורקיה זקוקה לכך יותר מישראל.