כזכור, בהודעה שמסר אתמול בערב השר שלום, אמר: "כ-23 שנים אני משרת במסירות ובאמונה את הציבור כח"כ וכשר במשרדים שונים מתוך תחושת שליחות ורצון לקדם מטרות חברתיות וציבוריות חשובות ביותר. קצתי בדרך הייסורים שהייתה מנת חלקי ומנת חלקה של משפחתי, רעייתי,ילדיי ואימי המבוגרת. משפחתי תומכת בי באופן מלא, אך אין כל הצדקה למחיר הנדרש ממנה. בנסיבות אלה החלטתי לפרוש מתפקידיי כשר וחבר כנסת".
בנו של השר שלום: "כולנו מועדים לטעויות"
מוקדם יותר, התייחס נמרוד ניר, בנה של גו'די ניר מוזס שלום, לפרישת אביו מהפוליטיקה. בסטטוס שפרסם נכתב: "כולם מבקשים תגובה או שואלים איך אני מרגיש עכשיו. אבל האמת היא שאין לי מושג. מצד אחד מקומם אותי שהאשמות אנונימיות יכולות לשרוף חיים של בן אדם ומשפחתו. הרי במדינה הגיונית או שמתלוננים, או שלא, אבל קמפיין של האשמות אנונימיות שאין שום דרך להתגונן מפניהן; קפקאי. אומרים שזה בגלל הפחד להתלונן או להיחשף, אבל זה נראה לי הפוך במקרה הזה; נדירים המקרים שצבא של עיתונאים התחנן שידל והעניק לגיטימציה כה מוחלטת לתיק כמו לזה ונשים התלוננו כבר נגד בכירים ומפחידים יותר גם בלי הלחץ הציבורי הנוכחי הבלתי נתפס שמופעל על הנשים להתלונן - ועדיין, אין ולו תלונה אחת נגד הבנאדם, ובכל זאת הוא מורשע ודינו נחרץ בכיכרות העיר".
"מאידך", כתב ניר "כמי שייצג פרו בונו את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועמותות נוספות, כמי שמכיר וליווה נפגעות תקיפה מינית, ברור לי שהמציאות האוטופית של 'תתלונני או לא', עדיין לא מתקיימת במחוזותינו ושהתהליך חודרני וכואב - וחיזקתי את ידיה של רחלי רוטנר כששיתפה בחוויה שעברה על אף שלא הגישה תלונה (למרות שבמקרה שלה האומץ האמיתי נבע מלהאשים אותו בשמה המלא ולציין את האירוע - כך שהוא יכל להתגונן או לפחות להבין במה מדובר). אולי בעוד עשרים שנה, נוכל להיות במציאות שבה מתלוננים או נתבעים על דיבה. אבל עד אז, תיקון היתר המעוות (וההכרחי) הזה שבו אפשר לשרוף אנשים בלי לקום מהמיטה או להזדהות או לאפשר להם להתגונן מהאשמות מלפני עשרות שנים; ימשיך לגבות גם קורבנות תמימים על מזבח צודק".
"מצד אחד אני מכיר את האיש שבחר בי כבן וגידל אותי ב25 השנים האחרונות; אולי הבנאדם הכי ישר והגון שאני מכיר. בנאדם שבנה עצמו מאפס, אדם עם אינספור תארים אקדמאיים אבל גם פרקטיקום מכונן, חנון טורבו, יבש אבל מעמיק, רציני, טוב ואוהב. בנאדם שעוזב את מפעל חייו לא מפחד על טענות על חיזור אגרסיבי מלפני שנים רבות שאף אחת מהן לא הבשילה אפילו לתלונה - אלא מתוך הרצון לחסוך לי ולארבעת אחיי הקטנים, את המציאות התקשורתית הזו. מצד שני, כשאני חושב על הדברים הכי גרועים שאני עשיתי בחיים; אני מבין שכולנו אנושיים וכולנו מועדים לטעויות; זה לא שורף את כל הטוב שהשגנו במקביל לחולשות הללו (אם אכן היו)".
לסיום כתב: "ברוך השם, להיות הבן של ג׳ודי זה מספיק קשוח גם ככה (ואני חושד שמעכשיו זה יהפוך לאפילו יותר מאתגר). ברוך הבא לחיים אחרי הפוליטיקה פפי. נתת מספיק לעם ישראל, עכשיו תורך לחיות קצת".