דוח מרכז טאוב: יוקר המחיה עולה, הפערים הכלכליים מתרחבים

אין סיבה לאופטימיות: כמדי שנה מפרסם מכון המחקר מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל דוח מקיף על מצבה החברתי־כלכלי העדכני של ישראל.

עורכי הדוח, מנכ"ל מרכז טאוב פרופ' אבי וייס ופרופ' דב צ'רניחובסקי, קיבצו סדרה של מחקרים שונים בתחומי תעסוקה, חינוך, בריאות ורווחה של חוקרי המכון, המציגים תמונה רחבה ובלתי תלויה של מדיניות הממשלה בנושאים האזרחיים. במדינה שבה "החיים עצמם", כדברי ראש הממשלה, או במילים אחרות – הביטחון, הם מעל כל הוצאה אזרחית, מעניין במיוחד לעיין במסקנות החוקרים, שכצפוי בישראל, אינם אנשי בשורה.

יוקר המחיה בישראל עולה

הממשלה מאפשרת לשוק המזון לעלות בעקביות ברמת המחירים ולהכביד על יוקר המחיה ובכך להרחיק את ממוצע סל הצריכה מממוצע ההכנסה – מגמה עקבית של יותר משני עשורים.

גלעד ברנד בדק במחקרו את רמת המחירים בישראל ביחס לעולם לאורך 25 השנים האחרונות, תוך כדי נטרול השפעות שער החליפין. הוא מצא כי מחירי הצריכה בישראל גבוהים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות כאשר מביאים בחשבון את ההכנסה לנפש בישראל - תוצאה זו עקבית לפחות מאז תחילת שנות ה־90. רק בארבע מתוך 25 השנים האחרונות היו מחירי הצריכה בישראל סמוכים לרמה התואמת את ההכנסה לנפש, וביתר השנים היו גבוהים יותר – תוצאה שהיא ייחודית כמעט רק לישראל.

ד"ר משה חזן מצא במחקרו כי מדיניות המסים של הממשלה בשנים 2003־2011 היטיבה בעיקר עם שלושת העשירונים העליונים ותרמה להגדלת הפערים בהכנסה נטו ולתחושת השחיקה של מעמד הביניים. פרופ' איל קמחי וקיריל שרברמן מראים כי ההכנסה הריאלית הממוצעת למשק בית מעבודה גדלה ב־5% בלבד בשנים 2011־2003, אולם המשק צמח באותה תקופה ב־21% במונחים ריאליים. משמע שההכנסה מעבודה נשחקת מאוד ביחס לרמת החיים הממוצעת בישראל.

"אי השוויון גדל למרות העלייה בתעסוקה"

שיעור משקי הבית שבהם קיימים לפחות שני מפרנסים בממוצע מדינות ה־OECD הוא 75% ובישראל הוא עלה בעשור וחצי האחרונים מ־57% ל־65% ממשקי הבית. אבל למרות עליית שיעורי התעסוקה בגיל העבודה, החוקר חיים בלייך מוכיח במחקרו שוב כי שיעורי העוני ואי השוויון לפי הכנסות פנויות הם מהגבוהים בעולם המערבי וכי ככל שהמפרנס הראשי במשפחה צעיר יותר, כך מדד אי השיוויון דווקא רחב יותר ביחס למדינות המפותחות, גם בהשוואה של סך ההכנסות ברוטו למשק בית. למרבה התדהמה - ככל ששיעורי התעסוקה עולים, כך גם ממדי העוני עולים בהתאמה בקרב משפחות הכוללות מפרנס ראשי אחד לפחות בגילים 15־59.

מצבם של העובדים בגיל פרישה ושל הגמלאים גרוע אף יותר. כ־20% מהעובדים בגיל הפרישה בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסות פנויות, לעומת 12% בממוצע ה־OECD.

פחות זוגות צעירים מחזיקים בדירה

הדס פוקס בדקה את מצבם הכלכלי של הצעירים בישראל. בכל הנוגע להשפעת יוקר הדיור על עצמאות הדור הצעיר והסתמכותו על הדור המבוגר הממצאים שלה חד־משמעיים - בין 2003 ל־2014 צנח שיעור הזוגות הנשואים בני 30־25 הגרים בדירה בבעלותם ב־%19 ועמד על 44% בלבד. באותן השנים שיעור הזוגות הנשואים בני 34־31 הגרים בדירה בבעלותם ירד בשיעור של 12% ועמד על 60%, במקרה זה מרבית הירידה חלה לאחר תחילת עליית מחירי הדיור.

פערים בהצלחה בין תלמידים במסלולי למידה שונים

שיעורי הנשירה מהלימודים במסלול טכנולוגי ומקצועי, גבוהים פי שניים עד שלושה מאשר הנשירה מהמסלול העיוני או מהמסלול ההנדסי (כ-5% לעומת כ-1.5% עד 3%, בהתאמה), כך עולה מפרק בדו"ח מרכז טאוב.

המחקר מראה כי שיעור הזכאים הגבוה ביותר לתעודת בגרות נרשם במסלול ההנדסי (82%), הנחשב כמסלול טכנולוגי יוקרתי, במסלול העיוני השיעור עומד על 70%, ובמסלול המקצועי רק 40% מסיימים את לימודיהם כשברשותם תעודת בגרות. פערים אלו קשורים להבדלים באפיונים הסוציו-אקונומיים של התלמידים בכל מסלול ובהישגיהם הקודמים. מהדוח עולה כי המסלולים העיוניים וההנדסיים מכינים את תלמידיהם טוב יותר לבחינות הבגרות מהמסלולים הטכנולוגיים והמקצועיים.

נתון נוסף העולה מהדו"ח מציין כי רק כ-12% מהתלמידים עוברים בין המסלולים בין כיתה י' לכיתה י"ב. רוב הניעות היא מהמסלולים הטכנולוגיים והמקצועיים אל המסלול העיוני. הממצא מעודד כשלעצמו, אולם העוברים הם בעיקר תלמידים מרקע חזק יותר ובעלי הישגים קודמים גבוהים יותר, אשר מצליחים "לתקן" את הסללתם לחינוך הטכנולוגי ולעבור לחינוך העיוני.