מסמנים גבול: הגיע הזמן להתאים את חוק ההטרדה המינית לימנו

נושא ההטרדות המיניות במקומות עבודה עלה לאחרונה לכותרות בעקבות העדויות על הטרדות מיניות לכאורה שהשמיעו נשים שעבדו בעבר עם חבר הכנסת לשעבר ינון מגל בשעה שהיה העורך הראשי של אתר "וואלה!". בינתיים פרש מגל מתפקידו, אך האפקט שהותירה הפרשה התחזק עם פרסום עדויות חדשות על הטרדה מינית לכאורה מצד השר לשעבר סילבן שלום, שוב מצד נשים שעבדו תחתיו בעבר. גם שלום פרש בינתיים מהפוליטיקה. שתי הפרשות הללו הצטרפו לפרשת הניצבים במשטרת ישראל, שבמסגרתה כמה ניצבים בשנתיים האחרונות נחשדו, וחלקם אף הואשמו, בביצוע עברות מין בשוטרות במסגרת יחסי מרות. הפרשות הללו העלו שוב שאלות לגבי יחסי נשים וגברים במקומות עבודה, לגבי גבולות המותר והאסור במסגרת יחסים אלו ולגבי הרלוונטיות של החוק נגד הטרדה מינית במקומות עבודה.
 

"אני בהחלט נגד הטרדות מיניות במקומות עבודה ובכלל, אבל אי אפשר לשלול את הצורך הטבעי של בני אדם ליצור קשר עם בני אדם אחרים ובוודאי עם בן המין האחר", אומר א', מנכ"ל החברה הגדולה שהוזכרה קודם. "מה לעשות שמקומות עבודה הם מקום מפגש בין בני אדם, בין גברים לנשים, ובהרבה מקרים בגלל שעות העבודה ארוכות ועבודה אינטנסיבית ביחד, זה כמעט המקום היחיד שבו אנשים יכולים להכיר זה את זה".

 
"שינוי תרבותי"
 

לדברי ד"ר מיכל הורוביץ, מרצה בבית ספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה, עד שנות ה־70 במדינות רבות בעולם התייחסו להטרדה מינית במקום העבודה כאל בעיה אישית, והתייחסות זו חייבה פתרונות ברמה האישית. "למשל, במקרה של הטרדה מינית של מי שהיה ממונה מטעם המעביד, הסביר בית המשפט כי בהתנהגותו הוא סיפק דחף אישי והתנהגותו היא מוזרה ומבטאת סגנון התנהגות אישי", מספרת ד"ר הורוביץ. "לגבי עובדת שסירבה לקיים יחסי מין עם הממונה עליה, נטען כי מדובר במחלוקת אישית בין שני הצדדים המבוססת על מערכת יחסים אישית 'לא הרמונית'. כלומר, המלחמה בהטרדה מינית הייתה ענין אישי של הקורבן, ולכן המלחמה בתופעה הייתה במישור האישי ולא גררה התייחסות מערכתית".

פרשת ההטרדה העלתה מחדש את נושא ההטרדה המינית לכותרות, ינון מגל. צילום: פלאש 90

לדברי ד"ר הורוביץ, עם פריחתה של התנועה הפמיניסטית בארצות הברית הוגדרה ההטרדה המינית כתופעה חברתית רצינית, ונוצר צורך בחקיקה שתגדיר מה נחשב הטרדה מינית ותספק תרופות וסעדים לקורבנות התופעה. ואכן, בארצות הברית הוכרה הטרדה מינית כהתנהגות אסורה כבר באמצע שנות ה־70. בישראל חל מפנה בנושא רק בשנת 1998, עם חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בכלל ולהטרדה מינית במקומות עבודה בפרט, שלפיו מקומות עבודה נדרשים להבטיח סביבת עבודה נעימה ובטוחה, להביא לידיעת העובדים והעובדות את האיסור על הטרדה מינית ולטפל ביעילות במקרים של הטרדה או התנכלות.

"מהחוק עולה כי הטרדה מינית היא תופעה חברתית קשה, הפוגעת בערכים חברתיים מרכזיים, לרבות כבוד האדם, חירותו והזכות לשוויון", אומרת ד"ר הורוביץ. "החוק נוקט מהלך משולב: הוא מגדיר הטרדה מינית והתנכלות בגינה הן כעוולות והן כעברות. כתוצאה מכך המוטרדת יכולה להגיש תביעה אזרחית נזיקית לפיצוי על הנזק הנגרם על מעשה ההטרדה ולא רק להתלונן במשטרה לצורך פתיחת הליך פלילי נגד המטריד. החוק כולל הוראה ייחודית, שלפיה בתביעה אזרחית רשאי בית המשפט לפסוק בשל הטרדה מינית או התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 120 אלף שקלים, ללא הוכחת נזק. בדרך כלל פיצוי בשל עוולות כאלה מחייב הוכחת נזק, אך השיקול שעמד מאחורי סעיף זה הוא שבמקרים של הטרדה מינית, נגרם נזק לכבודה של המוטרדת, לביטחונה העצמי ולזכות לאיכות חיים סבירה במסגרת העבודה. נזקים אלה טבועים בעצם ההתנהגות המטרידה, ולכן יש בהוכחת ההתנהגות גם הוכחת נזק".
 

ההגדרה של הטרדה מינית בחוק היא רחבה מאוד. "הקטגוריה הנפוצה ביותר היא זו המתייחסת להתנהגויות והצעות חוזרות בעלות אופי מיני", אומרת ד"ר הורוביץ. "הצעות אלו בנסיבות של הסכמה הדדית הן מותרות. הן הופכות להטרדה מינית רק כאשר אינן רצויות למושאן. לגביהן, יש צורך בהישנות ההצעה או ההתייחסות. כמו כן על הקורבן להראות למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות. ייתכנו מצבים שבהם אף על פי שההצעה חזרה על עצמה מספר פעמים, וגם אם האדם שאליו הופנתה ההתנהגות לא היה מעוניין בה, הצדדים לא רואים בה הטרדה אלא חיזור. התעלמות מוחלטת מטיב ההתנהגות, בהקשר של בחינת השאלה אם מעשה מהווה הטרדה מינית, עלולה להוביל לתוצאות חברתיות קשות ולהטיל מורא על אנשים הגונים שאין להם כוונה להטריד מינית, ולהרתיע אותם מפני יוזמה שכוונתה ליצור יחסים אינטימיים. יתרה מכך, אנשים שאין להם שום כוונה של הטרדה מינית ייזהרו מכל ביטוי של קרבה או חיבה מתוך חשש שביטויים כאלה, אם נאמרו מספר פעמים, עלולים להתפרש כהטרדה מינית. בהקשר זה יש לזכור כי בהטרדה של קטין או חסר ישע, מטופל, עובד וכד', המוטרדים במסגרת יחסי שררה, לא נדרש מהמוטרד להתנגד למעשה. גישה זו מתחשבת בחולשתם המערכתית של מוטרדים כלפי מטרידיהם, שעלולה למנוע אפשרות של תגובה שתבטא רצון חופשי כלשהו".
 

לדבריה של עו"ד שושנה גביש, מומחית לדיני עבודה במשרד ש. הורוביץ ושות', למרות הבעייתיות בחוק הקיים, הוא גם הוביל לשינוי תרבותי חיוני. "בעבר היינו חשופים לתמונות עירום במקומות עבודה שונים והיום זה בלתי אפשרי", היא אומרת. "בעבר היינו חשופים לבדיחות מיניות והיום אנשים נזהרים בלשונם. בעבר היינו חשופים לעירוב תחומים בין עבודה לבין יחסים זוגיים ורומנטיים והיום יודעים שצריך להפריד. כלל האצבע הוא למנוע יחסים במקום עבודה שבהם יש יחסי מרות בשל פוטנציאל הניצול לרעה של כוח הטמון ביחסים אלה. גם בזכות פועלו של החוק והשינוי התרבותי שהוא חולל, נשים פחות נתפסות כמובנות מאליהן, יש פיחות בהחפצה של נשים. היום – יותר מתמיד – לא ניתן לומר: 'שינו את הכללים ולא סיפרו לי'".

יש שיאמרו שיש לחוק השפעה מצננת מדי, והוא מונע ספונטניות, הומור ויחסים רומנטיים ואפילו חבריים שאין בהם כוונות זדון. "מי שמתעמק בחוק יודע כי הוא אינו מונע רקימת קשרים במקום העבודה, ובלבד שלא מתקיימים יחסי מרות ושמדובר בקשר הדדי וברצון. חידוש נוסף שניתן לזקוף לטובת החוק הוא קביעת מנגנון יעיל, ישים ופנימי לבירור תלונות על הטרדה מינית".

בחודשים ינואר־ אוקטובר 2015 נפתחו במשטרת ישראל 3,727 תיקים בגין תלונות על עברות מין נגד נשים. בכל הנוגע להטרדות מיניות במקומות עבודה, בשנת 2013, 28% מתוך כלל הפניות למרכזי הסיוע היו על הטרדה מינית במקום העבודה לעומת 17% בשנת 2009. "קיים כיום מצב שבו נשים לא בטוחות במקום עבודתן", אומרת ד"ר הגר להב מבית הספר לתקשורת במכללת ספיר. "כשנשים לא מרגישות בטוחות במקום עבודתן בגלל פיגועים, כולם מתגייסים למציאת פתרונות, אבל כשמחצית מהמדינה לא בטוחה בחייה בגלל פיגועים מיניים - זו בדיחה".
 

האם יש מקומות שיותר מועדים לפורענות ומדוע? "ארגונים כמו צבא, משטרה ובית כלא הם דוגמאות טובות למבנה שבו פערי הכוח בין הקבוצות גדולים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג ממכללת לוינסקי לחינוך, "אך בעוד שבתי הכלא מפרידים בין המינים ולכן גם, כנראה, יש בהם פוטנציאל מופחת לניצול או פגיעה מינית בנשים, כי נשים הן גם אלו שמנהלות את המקום, הרי שבצבא ובמשטרה חלוקת הכוח המגדרית היא מוקצנת, ולפיכך מזמנת מצבים שבהם בעלי הכוח, בעיקר גברים, עלולים לעשות שימוש ביתרון הכוח והשליטה על מנת לנצל ולפגוע בכפופותיהם".
 

אחת הטענות שמושמעות לא פעם נגד החוק הקיים נגד הטרדה מינית במקומות עבודה קשורה לניצולו לרעה ולתלונות שווא שמגישות נשים, שמשתמשות בחוק כדי להתנקם בעמיתיהן הגברים בעקבות דברים שאינם קשורים להטרדה מינית מצדם. "החוק נולד מכוונה טובה, אבל מגיע גם למקומות לא נכונים", אומרת אלה, עובדת במגזר הציבורי.
 

"הטענה שנשים מנצלות לרעה את החוק ומגישות תלונות שווא כדי להתנקם בגברים היא טענה מעוותת", אומרת מצדה פרופ' הרצוג. "מובן שיש גם תלונות שווא, אבל אלו הן היוצא דופן והמיעוט המבוטל. די לחשוב על המחיר הנפשי ולעתים גם הכלכלי שמשלמות נשים המעזות לחשוף הטרדות מיניות כלפיהן על מנת להבין שמאחורי טענות מהסוג הזה עומד זדון ובעיקר מאמץ לשמר את מערכת יחסי הכוח המגדרית המקנה שלל זכויות יתר לגברים ומבטיחה את המשך נחיתותן ופגיעתן של נשים במקומות עבודה ואחרים שבהם חלוקת הכוח המגדרית מבטיחה לגברים עליונות".
 

לדברי ד"ר להב, על פי נתוני משטרת ישראל הוגשו השנה פחות מ־30 תלונות שווא על תקיפות והטרדות מיניות. "הבעיה הגדולה היא לא נשים שמתלוננות תלונת שווא, אלא שרוב המותקפות והמוטרדות לא הולכות להתלונן", היא טוענת. "אני מוכנה לומר בוודאות ש־99% מהנשים לא עושות בזה שימוש ציני. הסבל הכרוך בלצאת ולומר את דברייך הוא כל כך גדול, שאני לא מבינה את הטענה על תלונות שווא".
 

"יש מקום לפנות אל המחוקקים והמחוקקות שיעזו לקחת את החוק ולהכניס ושינויים בהתאם להתנסות שהייתה מאז שנחקק ועד עכשיו", אומר א'. "צריך לקחת בחשבון את הטבע האנושי ולתת לו את מרחב המחיה הלגיטימי שלו. הניסיון שנצבר עד עכשיו בנושא יישום החוק מאפשר לאתר את המקומות שבהם צמחו עשבים שוטים כתוצאה מקיומו של החוק בנוסחו הקיים. יש לי תחושה שבעיני חלק מהמחוקקים והמחוקקות זה לא ייחשב פוליטיקלי קורקט לגעת בחוק. הוא הפך למעין פרה קדושה, אבל יכול להיות שזה גם הפך לעגל של זהב". 
 

"שינינו במהלך ההיסטוריה את המותר והאסור בכל מיני מערכות יחסים בין בני אדם", מסכמת ד"ר להב. "פעם חשבנו שמותר להחזיק עבדים, היום אנחנו מבינים שלא. העולם משתנה, התפיסות שלנו משתנות, וטוב שכך. זה לא משהו אישי. זה לא ספציפית נגד סילבן שלום למשל, אלא נגד מה שסילבן שלום חושב שמותר לו לעשות ומה אסור לו".