את אותה שעת צהריים קרירה לפני כשש שנים גלית (שם בדוי) אינה יכולה לשכוח. היא לקחה את בתה הקטנה לסידורים, משאירה את בעלה לשמור על דן (שם בדוי) בן ה־5 ועל אחיו הקטן ממנו בשנתיים. כשחזרה ובידיה שקיות הקניות הופתעה לגלות כי הבית מבהיק בניקיונו, ושני הבנים יושבים בסלון עם שיער רטוב אחרי האמבטיה. "באותו רגע ידעתי שמשהו רע קרה", היא אומרת.



"בעלי מעולם לא ניקה את הדירה, ומדוע שיקלח את הילדים באמצע היום? הייתה לי מין דאגה פנימית, כזו שיש רק לאמהות, אבל לא אמרתי דבר. בערב, כשהשכבתי את דן במיטה, ראיתי שהוא חסר מנוחה. שאלתי מה מציק לו, והוא ענה שאבא עשה לו משהו בטוסיק וכואב לו. הרגשתי כאילו מנחיתים עלי פטיש של חמישה קילו על הראש. הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי אם אני יותר כועסת או יותר כואבת. נשמתי כמה דקות וניגשתי לבעלי כשאני מעמידה פני רגועה. הוא כמובן הכחיש את הטענות של דן ואמר שבטח מישהו תקף אותו בגן, והוא מתבלבל. לא האמנתי לו, אבל לא אמרתי מילה כדי לא ליצור מהומה. ידעתי שלמחרת אלך למשטרה".



האב נעצר מיד והודה כי נגע בבנו. הוא הורשע בביצוע מעשה סדום ונשלח לחמש שנות מאסר. אף שאביו הורחק ממנו, הידרדר מצבו הנפשי של דן, כיום בן 11. הוא פיתח בולמוסי אכילה בלתי נשלטים, ומשקלו האמיר במהירות עד שהגיע ל־106 קילו כיום. בחודש האחרון, לנוכח שחרורו הצפוי של האב מהכלא בקרוב, החל דן לראשונה גם לגמגם ואף להרטיב במיטתו בלילות. גלית הרגישה שאינה מסוגלת להמשיך יותר. לאחר שנים שבהן פרנסה בעצמה את משפחתה, ובלי לקבל דמי מזונות לאחר גירושיה, החליטה לפנות לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בבקשה שיכירו בפגיעה הנפשית של בנה. לפני כחודש נדחתה בקשתה בנימוק הלא מפורט שלפיו דן אינו עומד בקריטריונים. בעקבות זאת פנתה גלית למרכז “תקווה", המסייע בהכוונה ובמימוש זכויות רפואיות, במטרה שיסייעו לה מול ועדת הערר שתתקיים בשבוע הבא.



דחיית הבקשה של גלית מעוררת את כעסו של סמנכ"ל "תקווה", ברוך עטאלי, במיוחד לנוכח העובדה כי מדובר בילד קטן וחסר ישע. "מהרגע שהפגיעה הנפשית של דן מוכחת ומגובה בחוות דעת של רופאים ופסיכולוגים, אין שום מניעה לאשר לו קצבה חודשית המיועדת לטיפולים ובמטרה לאפשר לו להשתקם", אומר עטאלי. לדבריו, גם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז בלבד זוכים לקצבה ולסיוע, כל שכן כאלה הסובלים גם מבעיות נפשיות. “80% מכלל התיקים נדחים בוועדה הרפואית, והאזרחים הנפגעים נאלצים לנסות את מזלם בשנית מול ועדת הערר", אומר עטאלי. “באופן טבעי לא כולם ששים לעשות זאת, כי מדובר בזמן יקר, בסחבת ולפעמים בתשלומים גבוהים הניתנים לעורכי דין. לצערי, רק למחצית מהלקוחות יש הכוחות הנפשיים להמשיך גם לוועדת הערר".



מה הסיבות לדחייה?
"חוסר יעילות. בוועדה הרפואית יושב רק רופא אחד שרואה עשרות אנשים ביום ואין לו אפשרות להקדיש להם את מלוא תשומת הלב. לעומת זאת, בוועדת הערר יושבים שלושה עד ארבעה רופאים, שמתעמקים בתיקים שמולם. היה ראוי שהוועדה הראשונה תהיה מקצועית כמו ועדת הערר, וכך היה ניתן לסייע לציבור ובמקביל לצמצם את הבירוקרטיה ולחסוך בכוח אדם". לטענתו של עטאלי, “אף שקיים סיכוי סביר כי הקצבה עבור דן תאושר בוועדה, אני עדיין מתקשה לעכל כיצד גוף ממשלתי, שמטרתו להגן על אזרחי המדינה, ממשיך להערים עליהם קשיים לא אנושיים".



“לועגים לו בגלל השומן"

גלית (37) ובעלה הכירו לפני כ־12 שנים, כאשר שניהם נרשמו לקורס מקצועי. אף שבמהלך הלימודים לא נוצר ביניהם כל קשר, החליטו חבריהם לשדך ביניהם. האהבה פרחה, ואיתה הרצון להרחיב את המשפחה כמה שיותר מהר. דן הבכור הגיח לעולם בלידה מורכבת, וכילד סבל מבעיות מוטוריות קלות שנעלמו עם הזמן. "מדובר בילד אינטליגנטי מעל הממוצע, אבל מיום לידתו הכל הלך לו קשה", מגוללת גלית. “למרות הדמיון הבולט לאבא שלו, החליט בעלי לשעבר שלא מדובר בבן שלו והתנכר לו. הוא השפיל את דן מילדות ואמר לו שהוא אוהב רק את האחים הקטנים שלו. כמה פעמים הוא אפילו הכה אותו. בגלל זה השקעתי המון בדן, והוא גדל כילד חייכן, חברותי ובעל יכולת ביטוי גבוהה. עם זאת, התפתחה אצלו בעיה של קשב וריכוז, שהחמירה מאז שאבא שלו פגע בו".



לגלית לא היה כל היסוס כאשר דרשה מבעלה להתגרש. היא ידעה שתתמודד עם מציאות בלתי אפשרית וחיפשה אחר עבודות שיאפשרו לה לגדל לבדה שלושה פעוטות. אלא שאז פיתח דן הפרעות אכילה קשות. "ההשמנה קרתה בקצב מסחרר מהרגע שבו אביו נעצר", מספרת גלית. "מאז, בכל פעם שקצת קשה לו, הוא מגיב באכילה. דן רעב מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ולאורך כל היום. בהתחלה חשבתי שזה משום שהוא גדל, אבל קשה שלא לראות שמדובר בסוג של אובססיה. כל איש מקצוע שבדק אותו הצביע על הבעיה הרגשית ועל רגשות התסכול. אני חושבת שהזמן היחיד שבו הוא אוכל פחות הוא ארבע השעות בבית הספר שבהן הוא בולע כדור ריטלין.



עוד אמרה כי "לאחר הלימודים דן מגיע למועדונית, ושם מגבילים את כמויות האוכל שלו, כי לא עומדים בזה. מהרגע שאני חוזרת מהעבודה והוא מגיע הביתה, מתחילה החגיגה. לפעמים אני נאלצת לסגור בפני דן את המקרר, אבל אז הוא בוכה והלב שלי נקרע. גם ככה הילדים בבית הספר לועגים לו בגלל השומן, אז למה אני צריכה להוסיף על הקשיים שלו? בשיחות בינינו דן אומר שהוא רוצה לעשות דיאטה, אבל הוא לא מסוגל כי הכל נובע מבעיה נפשית. רק כשנטפל בה, נוכל גם לפתור את הבעיה הפיזית. זה ילד קטן שעובר בדיקות דם תקופתיות, נזקק לטיפול צמוד של תזונאית והתחיל לסבול לאחרונה מבעיות בכבד".



דן מדבר על אבא שלו ועל הפגיעה שחווה?
“אני בעד לומר את האמת, ולכן אמרתי לדן שאבא שלו בכלא בגלל מה שהוא עשה לו כשהיה קטן. הוא מקשיב, אבל לא מדבר איתי על הפגיעה עצמה. רק עם הפסיכולוגית שהייתה לו הוא דיבר".



את יודעת מה הוא אמר לה?
“אני יודעת שדן אכול רגשות אשם. את זה הוא אומר גם לי. פעם אחת האחים הקטנים שלו הפנו כלפיו אצבע מאשימה ואמרו לו שבגללו הם לא רואים את אבא שלהם. דן נפגע עד עמקי נשמתו. מבחינתו זה היה כמו סכין בלב. לפעמים קשה להאמין איזו נפש עדינה נמצאת בתוך הגוף הגדול הזה".



הופך את הבטן

לפני כחודשיים עזבה גלית את מקום עבודתה ופנתה ללימודים בתחום הכלכלה, במטרה למצוא עבודה מכניסה יותר. כיום היא מתקיימת מדמי אבטלה וכן מקצבת ביטוח לאומי, המחליפה את תשלומי המזונות. בתקופה האחרונה, לקראת שחרורו מהכלא, לוחץ עליה בעלה לשעבר ודורש להיפגש עם שני אחיו של דן כשישוחרר. כל שיחה כזו הופכת לגלית את הבטן. "עד היום מסרב הגרוש שלי להודות שעשה משהו רע וטוען שהוא רק ליטף את דן", היא כועסת. "זו הסיבה שהוא ריצה את מלוא עונש המאסר ולא השתחרר על שליש. איך אתן לו לפגוש עכשיו גם את שני הילדים האחרים שלי? הוא יודע שהם קטנים ולא מבינים באמת את חומרת העברה, ולכן הוא מפעיל עליהם מניפולציות בטלפון. עם דן הוא לא רוצה לדבר. מצד אחד הילד מפחד ממנו, אבל מהצד השני הוא מקנא באחים שלו. גם דן רוצה אבא שיאהב אותו. זהו מצב בלתי אפשרי, אז פלא שהוא ברגרסיה או סובל מבעיות נפשיות? הרי ברור שאם יאשרו לי את הקצבה, היא תלך ישירות לשיקום מצבו הנפשי של דן".



על מה דיברת בוועדה הרפואית?
"עמדתי מול רופא ששאל אותי המון שאלות כמו אם דן מתלבש לבד או קושר את השרוכים בעצמו. לא הבנתי מה הקשר בין היכולות הפיזיות שלו לבעיות הנפשיות. בסיום הודיע לי הרופא שהוא נותן לדן 1% נכות. הייתי בשוק. מה זו ההתנהלות המגעילה הזו? הוא אפילו לא דיבר עם דן. אם הרופא היה רואה את מצבו, הוא היה מבין שיש כאן בעיה. צריך לזכור שכל יום ללא טיפולים לא יחזור לעולם".



אילו טיפולים דן כן מקבל היום?
"כשמצבו ממש מידרדר, אני שולחת אותו לפסיכולוג. מדי פעם אני מחפשת לו חוג ספורטיבי, כמו כדורגל. לאחרונה הוא התלהב מג’ודו, אבל מדובר בשעה של נסיעה מהבית. אין לי כסף גם לחוג ולנסיעות וגם לריטלין. אני מקווה שוועדת הערר תבין את המצוקה. דן צריך טיפול צמוד של דיאטנית ופסיכולוג. בלעדיהם הוא ילך לאיבוד".



מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הילד נבדק בוועדה רפואית ונמצא שהוא עצמאי בפעולות היומיום (אכילה, לבישה, רחצה וכו') ואינו זקוק להשגחה מיוחדת, ולכן הוא אינו זכאי לקצבת ילד נכה. חשוב לציין כי בערעור המשפחה על החלטת הוועדה, יש באפשרותם להיעזר במרכזי הביטוח הלאומי ברחבי הארץ המעניקים שירותי ייעוץ והכנה לוועדות הרפואיות בחינם".