שירות הביטחון הכללי היה אמור לציין אתמול (שלישי) הישג שראוי להתגאות בו – הגשת כתבי אשום נגד החשודים ברצח שלושת בני משפחת דוובאשה בכפר דומא, ביולי 2015. ואכן, פענוח הפרשה, בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, ראוי לכל שבח, במיוחד על רקע הביקורת הציבורית הנוקבת. אך אתמול מצא עצמו השב"כ גם במגננה ותחת ביקורת שעיקרה "היכן הייתם עד לרצח? מדוע לא פעלתם קודם לכן באותה עוצמה?".



השב"כ, באמצעות החטיבה היהודית, מכיר היטב זה כמה שנים את הנפשות הפועלות – צעירים אנרכיסטים, דור שני או שלישי למתנחלים, שבעבר זכו לכינוי "נוער הגבעות" (או "הגבעונים") ועתה ראוי להם הכינוי "מחתרת". מחתרת ששמה "מלכות יהודה", עם אידיאולוגיה ברורה, ששמה לה למטרה, באמצעות הסברה ובעיקר באמצעות מעשים, למרוד בשלטון בישראל, להפילו ולכונן במקומו משטר אחר דתי קיצוני, שמזכיר מאוד את חזון "המדינה האסלאמית" של דאע"ש.



אף שהיו די והותר פיגועי טרור קשים בגדה ובישראל – הצתת כנסיות, מסגדים, כלי רכב, בתים – התגובה של השב"כ הייתה אטית, עד שהתעורר הרושם שאולי היו בארגון מי שהקלו ראש בתופעה או שאולי הבינו את "רוח המפקד" – ממשלה ימנית סלחנית וציבור מתנחלים רחב, כולל רבנים שמפלבלים בעיניהם לשמים, קורצים או שעוצמים עיניים.



זה התחיל בכריתת עצים של פלסטינים וביידוי אבנים לעברם, אך מהר מאוד עבר למעשים חמורים ואלימים יותר. כבר באוקטובר 2013 החלה להתגבש בקרב הגבעונים אידיאולוגיה אנטי־ציונית, שמטרתה לשנות סדרי שלטון "שמפריע לנו לבנות בית מקדש ושמונע מאיתנו את הגאולה האמיתית והשלמה", כלשון אחד המסמכים שחיברו בכירי ההתארגנות, ובראשם מאיר אטינגר, נכדו של מאיר כהנא, היושב במעצר מנהלי, ומי שנחשב למנהיגם ולסמכות הרוחנית שלהם.



לדידם, "למדינת ישראל אין זכות קיום ולכן אנו לא מחויבים לכללי המשחק", וכן "קודם להרוס ואחר כך לבנות" או "יש צורך במסירות נפש בפועל".


עיקרי הרעיון האידיאולוגי של המחתרת הוא כאמור להפיל את המשטר ולהקים "שלטון יהודי", שכללי היסוד שלו יהיו: מחויבות להמליך מלך, ביעור עבודה זרה ומיד, הצהרה על כוונתו ומחויבותו לבנות בית מקדש, תוך פירוט לוח זמנים לשם כך, גירוש גויים (ערבים) וכפייה דתית במרחב הציבורי. שיטת הפעולה שנבחרה להשגת המטרה הייתה לבצע פגיעות "בנק' תורפה" של המדינה.



מההלכה גיבשו חברי הקבוצה את שלבי המעשה. ראשית, הסברה ותעמולה, אחר כך פעולות ראשוניות ובהמשך חתרו לפריצת מרד, בתקווה שיגיעו גם לשלב ההכרעה, "כניעה או ויתור של השלטון או דיכוי המרד, דבר שיוביל למהפכה". משנתם נשמעת הזויה, בעיקר כשמדובר בחבורה של כמה עשרות פעילים, חלקם קטינים או בשנות ה־20 לחייהם, שחיים בחושות, אוהלים או בשקי שינה תחת כיפת השמים, מתפרנסים מן היד אל הפה; ובעוד מעטפת של כמה מאות, שאולי תומכת בהם או מזדהה עם מעשיהם.



אך מעשיהם היו חמורים ואלימים. בפברואר 2014 הם הציתו בית לא מאוכלס בכפר סילוואד. באפריל השחיתו את מנזר דיר ראפת ליד בית שמש, אחר כך התכוונו להתבצרות אלימה במהלך ביקור האפיפיור. מקיץ 2014 האלימות שלהם עלתה מדרגה. בנובמבר־דצמבר 2014 הם הציתו בתים מאוכלסים, אירועים שלמרבה המזל לא הסתיימו בפציעה או חס וחלילה במוות של יושביהם. בפברואר 2015 הם הציתו את כנסיית הדורמיציון בירושלים וביוני 2015 שרפו את כנסיית הלחם והדגים על חוף הכנרת. חודש לאחר מכן, ביולי, בא פיגוע הטרור בדומא.



רק אז ירד האסימון לשב"כ והוחלט להעביר הילוך. נכון שגם קודם לכן בוצעו פעולות מודיעיניות שונות, כמו ניסיונות לגייס סוכנים, להאזין לטלפונים, לעקוב ולארוב לחברי ההתארגנות. לזכות השב"כ ייאמר גם כי חברי "מלכות יהודה" זכו לתמיכה חומרית מסוימת, בעיקר "הומניטרית" – תרומות מזון וכסף והתנגדות נמרצת לכל ניסיון לסלק את המאחזים שלהם, וגם לסלחנות משופטים, שלא הבינו, או שלא רצו להבין, את חומרת המעשים - ועוד יותר מכך לא רצו לצפות את פני העתיד ולהפנים כי אם יקלו בעונשם של מי שכבר נתפסו - הם יחזרו לסורם וביתר שאת. מדובר בחבורה נחושה, שרוב פעיליה לא סרים למרות הוריהם או מוריהם. הם נסמכים על רבנים קיצוניים, שחיברו, במסווה של פרשנות דתית, כתבי שנאה גזעניים כמו הרב גינזבורג מחבר "תורת המלך", ומעניקים להם פרשנות משלהם - קיצונית עוד יותר. 



הפעילים הוותיקים מנחילים לצעירים שמצטרפים למאחזים את האידיאולוגיה, ומאמנים אותם כיצד לפעול. אחד הפעילים האלה, משה אורבך, הכין מסמך בשם "מלכות הזדון", שבו הוא מדריך בלשון עילגת כיצד לחמוק מהשב"כ ומהמשטרה. המסמך מזהיר אותם לא להשתמש בפלאפונים, "כל פלאפון מראה מאיפה הוא מבצע כל שיחה, וגם סתם, הוא מראה היכן נמצא המכשיר, כך שאפשר לדעת את מיקומו". המסמך מורה להיזהר מהאזנות או מצילומים, מהתקנת מכשירי עיקוב במכוניות ומהותרת טביעות אצבע.



במהלך 2015 נעצרו ארבעה פעילים במעצר מינהלי, עוד שניים הושמו במעצרי בית מינהליים, 13 במעצר בית ליליים והוגשו 36 כתבי אישום בסעיפים שונים, לא מעט מהם על הפרת הצווים המינהליים, עבירה שהשופטים לא התייחסו אליה כחמורה. כעת מנסים בשב"כ להעביר חקיקה שתאפשר לאזוק באזיקים אלקטרוניים בתחומי ישראל מי שיוטלו עליו צווי הרחקה או הגבלות מינהליות.



עם כל הסיפוק בשב"כ על הגשת כתבי האישום ועל כך שפוענחו גם כ־20 מקרים של תקיפת ערבים, יידוי אבנים והשחתת רכוש של פלסטינים, בארגון יודעים כי ההתארגנות לא חוסלה. בחוץ נותרו 20־30 פעילים מסוכנים, שמן הסתם זוממים להמשיך במעשיהם. לפי שעה, מדגישים בשב"כ, לא זוהו אצל פעילי "מלכות יהודה" רצון או תוכנית להשתמש בנשק חם לביצוע הפיגועים, אך גם זה עלול להגיע.