חוזר לקונצנזוס. שנתיים אחרי שארגון אקו"ם חזר בו, מעניק ארגון אמני ישראל (אמ"י) פרס מפעל חיים לאריאל זילבר. מי שהקריירה שלו התאפיינה תמיד מחתירה אל לב המיינסטרים ואז התרחקות אל שוליו מקבל, בסופו של דבר, הכרה על 40 שנים של יצירה מוזיקלית.
מי שהחל את דרכו כבן קיבוץ בשנות ה – 40, נצר למלכת המצעדים של שנות ה – 30, ברכה צפירה וכנר הפילהרמונית בן עמי זילבר, מצא את עצמו בטבעיות בלב הפועם של היצירה המוזיקלית הישראלית. הגם שהחל את דרכו המוזיקלית באירופה, חזר במהרה ארצה, אל ישראל של אחרי מלחמת כיפור והחל ליצור שורה של להיטים. בראשית היה זה החיבור עם שלום חנוך והקמת תמוז, בהמשך החבירה על שמוליק צ'יזיק, שכתב רבים מלהיטיו ובראשם, רוצי שמוליק. בתווך מילאו את כיסו הופעות בפסטיבלי ילדים וכתיבת ג'ינגלים לפרסומות, ושירים שהקליט עם אמנים שונים. לאורך כל הדרך, האיש שתמיד התקרב והתרחק ניהל את חייו הרחק ממדורי הרכילות ואור הזרקורים.
בתחילת המילניום חזר זילבר בתשובה והחל להתבטא בחריפות נגד ציבורים רחבים בהם: קהילת הלהט"ב, שמאלנים, קיבוצניקים וערבים. זילבר הביע את התנגדותו לתכנית ההתנתקות ואף הקליט את ג'ינגל הבחירות של מפלגת הימין בראשות ברוך מרזל, מפלגת חזית יהודית לאומית.
בעקבות התבטאויותיו קראו אמנים רבים להחרים את זילבר ושיריו אף הודרו מן הרדיו. היום, נראה שלפחות על המוזיקה אין וויכוח וזילבר מקבל הכרה על פועלו.