הגדר הטובה? הדילמה הישנה של יישובי יהודה ושומרון חוזרת בגדול

“הרצח בבית חורון היה ביישוב עם גדר", מזכיר ח"כ לשעבר משה פייגלין, תושב ההתנחלות קרני שומרון ומי שייסד את תנועת “זו ארצנו". “כולם מבינים שהבעיה היא לא מי יותר חזק. הערבים משכילים לרצוח בנו בגלל חולשה רוחנית ולא פיזית, ובניית גדר מעצימה את החולשה הזאת. אם אתה בונה מבצר, אתה נחלש. אם אתה בונה את קו בר־לב, אתה נחלש. המסר הוא לגמרי ברור. הגדר היא עלה תאנה שמכסה על חוסר יכולתם של המנהיגים להגן עלינו. היא לא באה להגדיל את מרחב התמרון של המנהיגים בזמן הכרעה, אלא נועדה לפצות על חוסר יכולתם להכריע. אנחנו היום במצב שכל בר דעת יודע שלאיראנים תהיה פצצה ושמדינת ישראל לא תעשה דבר. כי מה התשובה? טכנולוגיה. אבל טכנולוגיה לא יכולה לתת ביטחון של 100%. מספיקה זליגה של טיל גרעיני אחד. לכן פתרון בצורה של גדר הוא רק העצמה של הבעיה".
 

לעמדתו של פייגלין שותפה גם דניאלה וייס, מי שהייתה מראשי תנועת גוש אמונים ותושבת ההתנחלות קדומים. “ברור שבלי גדר", היא אומרת. “מי שצריך להסביר זה לא אני, אלא מי שדורש גדר. אנחנו באנו להיות חופשיים בארצנו ולא להיכנס למכלאות וגטאות. אם יש משהו שלא מספק ביטחון זה גדר, וזה הוכח פעם אחר פעם. זה אומר לערבים: ‘אנחנו פוחדים, תרימו ראש’. ומה יותר חמור מזה?".

יש מי שגדר מספקת לו תחושת ביטחון. 
 

“זו טיפשות גדולה. זה מרים את הראש לערבים ומשתק את היהודים. לרוב היישובים אין גדרות, וביישובים שיש גדרות - גדל דור צעיר אטום שכל. הוא חי באשליה שאין ערבים ולא מכיר את העולם שמסביב. רחמנות על דור כזה. אני מרחמת על מי שפוחד. אני נותנת לצעירים דוגמה: מי מצא את שלושת הנערים שנרצחו? חבר’ה צעירים מבית ספר שדה, שמכירים את השטח. ההיכרות עם השטח מקנה יתרון עצום. המרכיב הביטחוני החשוב ביותר הוא תנועת צעירים במרחב".
 

"ביישובים בהם יש גדרות גדל דור צעיר אטום שכל", דניאלה וייס. צילום:מרים אלסטר, פלאש 90

בקדומים חשבו בעבר להקים גדר, אבל לטענת וייס, היא לא מנעה מאנשי הצבא להשפיע על התושבים. לדבריה , אחרי 30 שנה היא יכולה להכתיר את מאבקה בהצלחה. לפייגלין, לעומת זאת, לא עזרה ההתנגדות, והוא חי היום ביישוב עם גדר.

ביישוב עתניאל, שבו נרצחה בשבוע שעבר דפנה מאיר ז"ל, אין גדר, אבל יש מערכת מתקדמת הכוללת מכ"מים ומצלמות. לרוע המזל, המחבל הצליח להיכנס ליישוב דרך שטח מת. לאחר הפיגוע הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהגיע לביקור תנחומים ביישוב, כי בכוונתו להקים גדר סביבו, אך אנשי היישוב ואנשי מועצת הר חברון התנגדו לכך בטענה שכבר קיימת מערכת הגנה חלופית על היישוב שהוקמה לאחר הפיגוע בישיבה בעתניאל ב־2002, שבו נרצחו ארבעה תלמידים. כיום המקום היחיד בעתניאל שמוקף גדר הוא הישיבה.

כבר ב־2003 נערכה ביישוב הצבעה לגבי הקמת גדר: 94 היו בעד, 30 התנגדו. על הפרוטוקול היו חתומים חברי המזכירות, ביניהם נתן מאיר, בעלה של מאיר ז"ל. בסופו של דבר הגדר לא הוקמה בעתניאל, ובהתייעצות עם הצבא הוקמה מערכת הגנה עם טכנולוגיה מתקדמת, שלרוע המזל לא הצליחה למנוע את הרצח של מאיר ז"ל.

“אנחנו יישוב ממלכתי, ובכל דבר אנחנו מתואמים עם הצבא", טוען תושב עתניאל יהודה גליק, שידוע בעיקר במאבקו למימוש זכות הכניסה והתפילה של יהודים בהר הבית. “אין מצב שהצבא יגיד: ‘אתם צריכים גדר’ ואנחנו נתנגד מבחינה אידיאולוגית. אנחנו לא מתפשרים בשום אופן על צורכי הביטחון. אצלנו חיי אדם חשובים מאין כמותם, אבל אין ספק שיש יתרונות וחסרונות, כמו לכל דבר. המערכת הזאת הרבה יותר טובה מגדר בכל פרמטר. היה שם כנראה שטח מת, ועכשיו יתקנו את הבעיה. כשיש גדר אתה מוקפץ עשר פעמים בלילה. כל חתול שנוגע או רוח חזקה מקפיצים אותך, ואז אתה גם מפתח קהות חושים. לעומת זאת, עם המערכת הנוכחית אתה לא צריך לקפוץ, כי המצלמה עצמאית".

“מצד אחד גדר עשויה להראות על חולשה, ומצד אחר יש אנשים שזה נותן להם תחושת ביטחון וזה חשוב. זה כמו הוויכוח על האם לנסוע באוטו ממוגן ירי או לא. יש מי שאומר: ‘שהם יתמגנו, אני לא מוכן’. האחר אומר: ‘אם יש לי אוטו ממוגן, אני אסע לכל מקום ולא אחשוב פעמיים’. אני למשל מסתובב עם שכפ"צ ולא משום שאני חושב שהוא מגן עלי. את אשתי זה מרגיע וזה גם חשוב".

כפי שהוכיחה המציאות כאמור, גם קיומה של גדר לא תמיד עוזר. על כך העיד גם הפיגוע שבוצע בשבוע שעבר בתקוע, ובו מחבל בן 17 חדר ליישוב, דקר את מיכל פרומן ופצע אותה באורח בינוני.
 

גם בתקוע, יישוב מעורב שבו חיים חילונים ודתיים, תחת המועצה האזורית גוש עציון, הדעות חלוקות לגבי אמצעי ההגנה הנדרש. “יש אצלנו דיון ער בעניין", מעיד רב היישוב אברהם בלידשטיין, שעבר לתקוע רק לפני כמה חודשים. “אני מרגיש שהוויכוח מקצועי ובראש ובראשונה מכוון לשאלת הביטחון. אני שומע את הצדדים ושניהם נראים לי. מבחינה אסתטית ומבחינת הקשר לסביבה, מאוד מציק לי שגדר מפרידה ביני לבין הנוף. עם זאת, זה עוזר לתחושת הביטחון, והשיקול הזה הוא כבד משקל. באופן אידיאלי, כמו שהיישובים הערביים שסביבנו הם בלי גדר, גם היישובים היהודיים היו צריכים להיות כאלה. שהאויבים יכירו ביכולות שלנו ולא ינסו אותנו".

“ברמה המיידית יש פחדים וחרדות, וזה טבעי ואנושי, אבל ביחד עם זה, אתה מרגיש את החוסן של המקום. עבור חלק מהאנשים החוסן נובע מהאמונה הדתית, אבל גם מתחושת הקהילתיות והאמונה שזה הבית שלנו. כל עוד התרחשו אירועים ביטחוניים רק בסביבה ולא במקומות אחרים, אז באמת הייתה תחושה של חוסר הגנה, אבל ברגע שההסלמה הפכה למערכה כלל־ארצית, אני לא מרגיש חוסר ביטחון. לשמחתי אני חי כאן ובלי חשש. בראש ובראשונה החיים שלנו הם בידי בורא עולם".
 

 

ובכל זאת, למרות תחושת הביטחון שעליה מעידים ביישוב, השאלה כיצד להגן על התושבים נותרת פתוחה. “תדאג שיהיה לך נשק ותשמור על עצמך ועל משפחתך", אומר פייגלין. “צריך לאפשר לאזרחים גישה קלה להתחמש, זה חלק מזכויות האדם הבסיסיות. מה שנדרש במובן האסטרטגי, לא הטקטי, הוא סיום הכיבוש".

סליחה?

“די לכיבוש. החלת ריבונות מלאה על כל חלקי ארץ ישראל שבידינו. מי שמקבל את הריבונות אהלן וסהלן, ומי שלא, עף מפה. מה שיוצר את הרצחנות זה חוסר יכולתה של מדינת ישראל להכריע: האם הארץ שלנו או שלהם?" ד