סקר ה-OECD: תחושת הביטחון האישי בקרב הישראלים גבוהה מהממוצע

לצד הסקירה השנתית המקיפה על כלכלת ישראל שהגיש הבוקר (ראשון) לממשלה ארגון ה-OECD המאגד את המדינות עם הכלכלות המפותחות בעולם, פרסם היום הארגון סקר נלווה המבטא הבטים שונים של איכות החיים בישראל בהתבסס על שביעות רצון האזרחים במדינה מהשירות הממשלתי במערכות החינוך, הבריאות והרווחה ומשיוויון ההזדמנויות בתעסוקה ובהשכלה. לדברי ראשי הארגון, הסקר נערך "בכדי לסייע לממשלת ישראל לשפר את מערכת ההוצאה האזרחית שלה על במערכות הציבוריות השונות לטובת האזרחים". 

הסקר המקיף שערך הארגון מוצא כי בכמה מדדים ישראל ממוקמת בין המדינות הטובות ביותר ב-OECD, במיוחד במונחים של שביעות רצון מחיים, מצב הבריאות וההשכלה. הציון הממוצע של שביעות הרצון מהחיים בישראל הוא 7.4 מתוך 10. 67% מהישראלים אומרים בעקביות שהם מרוצים מרמת החיים שלהם וממצבם הכלכלי. קרוב מאד לממוצע ה-OECD העומד בעולם המפותח על 72% שביעות רצון. תחושת הביטחון האישי בישראל גבוהה במפתיע בהשוואה למדינות הארגון - 77% מרגישים בטוחים ברחובות לעומת 70% בממוצע הארגון.
 

בה בעת, הסקר מציג כמה מהתוצאות החלשות ביותר בין מדינות הארגון בתחומים: הכנסה נמוכה, זמינות הדיור ואיכות האוויר. ישראל היא השנייה מלמטה בין 34 מדינות הארגון באיכות האוויר, כשלפנייה רק דרום קוריאה. למרות זאת 80% מהישראלים אומרים שהם מרוצים ממצבם הבריאותי.  

מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה, הציג את הדוח בפני השר להגנת הסביבה אבי גבאי, כשלרוע המזל שני התחומים הבולטים בהם ישראל ניצבת מתחת לממוצע הארגון בצורה המובהקת ביותר הם כאמור דווקא זמינות הדיור ואיכות האוויר. השר גבאי הדגיש עם זאת: "ה-OECD אומר שאיכות האוויר היא הנושא השני בחשיבותו לישראלים (אחרי הכנסה) ואנחנו שמחים שבהתאמה זהו הנושא שנמצא במרכז העשייה שלנו במשרד להגנת הסביבה". 

בכל הנוגע לחינוך, הנתונים מתפצלים בין שביעות רצון האוכלוסייה ממערכת החינוך שנחשבת יחסית גבוהה בהשוואה בינלאומית, לנתונים השוואתיים נמוכים מאד בכל הנוגע לשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה ונתוני תלמידים במבחני ההשוואה הבינלאומיים (פיז"ה). 

הדוח מציין כי הערכת מדדי איכות החיים מחייבת לקיחה בחשבון את ההבדלים בין אנשים וקבוצות אוכלוסייה, ועורכיו מדגישים את ההכבדה על החברה הישראלית בפערים הגדולים הקיימים בה, בפרט בין יהודים לערבים כשהם מציינים: "ישראל היא חברה מגוונת מאוד עם הבדלים גדולים בתוצאות איכות החיים בין היהודים והאוכלוסייה הערבית, וגם בין תת-קבוצות שונות בתוך כל אוכלוסייה. הערבים מקופחים באופן חד משמעי בכל ממדי הרווחה. הם חווים שיעורים גבוהים יותר של עוני, ורמות נמוכות יותר של השתתפות בכוח העבודה, רמת השכלה ומצב בריאות. חסרונות מרובים אלה משפיעים אלה על אלה כמו השכלה נמוכה שמובילה לתוצאות שליליות באחוזי ההשתתפות בשוק העבודה". 

עורכי הסקר מציינים כמעט בפליאה: "אף שיהודים חרדים שותפים גם הם למאפיינים של הכנסה נמוכה ורמות נמוכות יותר של השתתפות בכוח העבודה ומערכת ההשכלה הגבוהה, הם נוטים לדווח על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים שלהם - בין אם במצב כלכלי, איכות וזמינות הדיור או הבריאות". 

כמו כן, עורכי הסקר מתעכבים על התוצאות השונות במובהק של מדדי שביעות הרצון מהחיים בקרב יהודים חרדים. "בעוד המדדים לפיהם שופטים יהודים חילונים וערבים ישראלים את איכות חייהם הם די דומים, משתקף הבדל גדול בצורה שבה חרדים מעריכים את איכות חייהם". הם מרמזים כי מדובר בעניין תרבותי ומבקשים להדגיש בפני קובעי המדיניות: "הטיפול בבעיות השורש במגזר החרדי הגדול בכל הנוגע להכנסה, השתתפות בעבודה וחינוך יהוו בשנים הבאות אתגר גדול במיוחד לחברה הישראלית ככלל", כשהם באים לרמוז שהעוני בחברה החרדית מכביד מאד על הכלכלה הישראלית ועל הנושאים בנטל מחד ומאידך לרבים במגזר החרדי אין שום תחושת דחיפות או רצון לשנות את מעמדם. 

זאת להבדיל מהנתונים שנבדקו במגזר הערבי שבו "יש עם מי לעבוד". והם מדגישים את הרציונאליות של המגזר הערבי באמרם: "אם תהיה התייחסות ממשלתית וחברתית נאותה לרצון ההשתלבות של המגזר הערבי, המעריך את איכות חייו על פי אותם מדדים של האוכלוסייה החילונית היהודית, הדבר יביא לשיפור ניכר באיכות חייהם של הערבים הישראלים ויתרום תרומה משמעותית לכלכלה ולחברה בישראל ככלל". 

על ההון האנושי הזמין לשוק התעסוקה בישראל נכתב בדוח: "הרמות של ההון האנושי שמדדנו על פי השתתפות פעילה בחיים הכלכליים והחינוכיים, הן באופן מובהק ומשמעותי מתחת לממוצע ה-OECD בעיקר בשל ההשתתפות הנמוכה בתעסוקה של חרדים וערבים". במסמך הנלווה לסקר מודגש כי "קשה לצייר תמונה כוללת של איכות החיים בישראל ושביעות הרצון ממנה בשל השוני הרב בין המגזרים השונים וההטרוגניות הגבוהה של האוכלוסייה". גורמים שונים, במבנה המשק ונטל המיסים הלא שיוויוני, אבל ככל הנראה גם מסיבות תרבותיות, מביאים לכך ששבוע עבודה ממוצע בישראל מגיע ל-40.9 שעות. מקום שלישי מלמטה בין 34 המדינות המפותחות. 

השחיתות בישראל נתפסת על ידי האוכלוסייה כגבוהה מהממוצע, אבל בה בעת ובסתירה לכאורה האמון בממשלה גבוה יותר. כ-80% מהישראלים סבורים ששחיתות ברמה כזאת או אחרת פושה במסדרונות השלטון. לעומת כ-40% בממוצע במדיניות סקנדינביה למשל.