הפעילים הירוקים בחיפה: "התושבים בעיר לא רגילים לעלות על הבריקדות"

גם שבוע אחרי פרסום ממצאי המחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, ולפיו תינוקות במוקדי זיהום באזור חיפה נולדים עם היקף ראש קטן יותר ובמשקל נמוך יותר ושיעורי התחלואה בסרטן באזורים אלו גבוהים יותר, המחאה הציבורית בחיפה טרם הצליחה לתפוס את התאוצה שמובילי המאבק קיוו לה, נכון למועד כתיבת שורות אלה. ייתכן שגם העובדה שמשרד הבריאות פרסם ממצאים שסותרים את ממצאי המחקר, ולפיהם היקף ראשי התינוקות זהה בכל הארץ, תרמה להתעוררות הציבורית הלא מספקת.

להפגנה מול מועצת עיריית חיפה, שנערכה בשבוע שעבר, הגיעו כשמונה מפגינים עם משרוקיות ושלטים מאולתרים ועשו קצת רעש. דנה קיש, תושבת חיפה בשנות ה־20 לחייה, סבורה כי אין בכלל מקום למחאה. “מישהו מפרסם משהו, ומיד אחר כך כל אחד מסתתר מאחורי הפרסום", היא אומרת. “יש חוקרים, אין חוקרים, הכל נראה כמו בלוף להמונים. נותנים כותרות, ואנחנו צריכים להיבהל ולהיכנס לפאניקה? אני שמחה שהחיפאים מספיק בוגרים להתעלם".

אלא שהמאבק הציבורי בזיהום בחיפה לא החל בשבוע שעבר, ומאחוריו עומדות כמה דמויות שמנסות זה שנים להעלותו לכותרות ולתשומת הלב הציבורית. אחת מהן היא אליס גולדמן, בת 48, תושבת נשר, עורכת דין במקצועה, מתנדבת ופעילה בכמה עמותות חברתיות. בין היתר, גולדמן נמצאת בצוות המשפטי של ועדת הסביבה של תנועת אומ"ץ ומכהנת כראש הוועדה לאיכות הסביבה של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה. “גויסתי לפני חמש שנים למשימת בזן (בתי זיקוק לנפט)", מספרת גולדמן, שמעידה על עצמה כ"מובילת המחאה נגד בזן והרחבת מתקני בזן". “יצאתי לשטח יחד עם חברי ‘מגמה ירוקה’ כדי להחתים תושבים נגד הרחבת בתי הזיקוק. אני גאה בפעילות שלנו. אני עצמי חתומה על כ־1,000 התנגדויות להרחבת בתי הזיקוק. חרשנו את אזור חיפה. עמדנו עם דוכנים ניידים בכל פינה בחיפה והחתמנו אנשים".

דמות בולטת נוספת במאבק היא ד"ר רויטל גולדשמיד, ראש תא “מגמה ירוקה" בחיפה. "מפרץ חיפה נמצא בתוך חדר השינה של הילדים שלנו", היא אומרת. "במפרץ חיפה נמצאים המרכזים הפטרוכימיים מהמזהמים ביותר בישראל והם פולטים את החומרים המסוכנים שלהם על ילדים, על אנשים ועכשיו גם יש חרב על הצוואר שלנו בצורה של הרחבת התעשיות המזהמות". לדבריה, "הרחבת המפעלים המזהמים עומדת לדיון בוועדות תכנון ובנייה, ואנחנו מצפים ממקבלי ההחלטות כמו שר הבריאות יעקב ליצמן, שר האוצר משה כחלון, השר להגנת הסביבה אבי גבאי ואחרים לעצור את המחדל המטורף. לצמצם את התעשיות המזהמות במפרץ חיפה. לסלק מכאן את כל המכלים של החומרים המסוכנים באשר הם. לבצע תסקיר כלכלי ולבחון את הכדאיות של הפעלת מפעלים בחיפה נוכח העלות החיצונית של תחלואה עודפת והגירה שלילית מהמטרופולין".

“אנחנו רוצים שהשר גבאי יכריז על אזור מפרץ חיפה ‘אזור מוכה זיהום’ על פי סעיף 11 לחוק אוויר נקי", אומרת גולדמן. “אני חושבת שמשמעות הכרזה כזו נועדה להקפיא את התוכניות הקיימות להרחבת בזן, הקמת הנמל החדש ועוד. אנחנו רוצים לשים יד על התוכניות, כי התוכניות אמורות להרחיב ולהעצים את הזיהום".

גולדמן, גולדשמיד וחבריהן מודאגים לא רק מהממצא שהסעיר את המדינה בשבוע האחרון - היקף הראש של ילודים בחיפה - אלא מכלל ההשלכות של זיהום האוויר, גם על מבוגרים. “תינוקות הם כמו נייר לקמוס מבחינת יכולת האבחנה של שיעור הזיהום", אומרת גולדמן. “כשתינוקות נולדים עם פגמים מולדים כאלה, זה מדד למה שקורה לנו המבוגרים. ברחם הם נושמים את האוויר של אמא, אוכלים מהקרקע המזוהמת, שותים את חלב האם עם מרכיבי הזיהום שחודר לגוף האישה, ואין מי שיעצור את הכאוס".

"מה זה קצת עשן"

“המאבק לא רק צודק, אלא הוא גם רק בתחילתו", אומר אמיר סוסן, בן 44, עובד עיריית חיפה וממובילי המאבק, שהגיש תביעה על סך מיליוני שקלים נגד המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות בעקבות העובדה שבתו בת ה־8 לקתה בלוקמיה. "הבת שלי חלתה כי המשרדים בממשלה שמנהלים את המדינה לא עשו מספיק למנוע את הזיהום והיא ספגה הכל", הוא אומר. לדבריו של סוסן, בתו לינוי חלתה לפני שלוש שנים בלוקמיה, עברה השתלת מח עצם, נותרה נכה לצמיתות, ובגופה עדיין מותקן צינור שדרכו היא עוברת טיפולים. "היא תזדקק לשיקום במשך שנים, ואני לא כועס, אני רותח" הוא אומר. "זה מאוד מכעיס כי כולם רק מדברים בכל מקום, ובסוף הולכים הביתה והציבור שוב נכנס לאדישות".

סוסן מודה שיש גם לא מעט טענות כלפי תושבי המגזר הערבי בחיפה. "במקום שהמגזר בחיפה יצטרף למאבק והמאבק הזה יהפוך להמוני, קולני וצעקני, כדי שאלה שרוצים להתחבא מאחורי המחדל יצאו מהחורים, המגזר שותק", הוא טוען.

"במגזר פשוט לא מבינים על מה המהומה", אומר מצדו מחמוד נביראה, תושב חיפה המתגורר בוואדי ניסנאס. "איכות סביבה זה סינית בשבילנו. למי אכפת מאיכות הסביבה אם אנשים אצלנו עושים על האש בתוך הבית, שוחטים כבש בחצר או גרים מעל בור ביוב זורם. אם משפחה גרה בתוך שוק מלא ריחות וזוהמה, אז מה זה קצת עשן מהמפרץ שלא ברור אם הוא באמת מגיע אלינו? רוצים אותנו במחאה, אבל לא יקבלו אותנו, כי אותנו כל השנים אף אחד לא סופר".

מובילי המאבק הציבורי בחיפה תלו לא מעט תקוות בהפגנה שהייתה צפויה להיערך אתמול. עוד בטרם יצאה לדרך כינו אותה “הפגנת ענק", והמארגנים ציפו למאות אנשים שיגיעו למחות. אך גם הם מודים כי זו רק ההתחלה. “זו לא מגה־הפגנה", אומרת ד"ר גולדשמיד. “המגה־הפגנה תגיע בקרוב".

גם גולדמן, ממארגני ההפגנה אתמול, משוכנעת שזה רק הצעד הראשון. “לא ניתן למדוד הפגנה במונחים של הצלחה או כישלון על פי מספר האנשים, אבל כן ניתן למדוד את ההצלחה במונחים של היכולת להשאיר את הנושא בתודעה", היא אומרת. “אני מעריכה שהנושא יישאר בתודעה גג שבוע ימים, אבל הוא יעלה מחדש בחודש מרץ כשיפורסם המחקר. בחיפה תושבים לא עולים על הבריקדות. כבת לעובדי צווארון כחול, בחיפה יש לא מעט אנשים קשי יום שלצאת לרחובות פחות מדאיג אותם מלדאוג לפרנסתם".

איך גורמים להם לצאת לרחובות?
“בפעילות, באקטיביזם ובעזרת אלה שמאמינים כי קולם נשמע והם ברחובות".

איך מונעים מהמחאה לדעוך?
“אנחנו לא נעלמים, אנחנו כל הזמן בשטח. מי שנעלם בכל פעם מחדש זו התקשורת שעושה לנו בילד־אפ למאבק מתי שבא לה, אבל אנחנו יודעים שהמאבק צודק ובסוף ננצח".

“לא יותר מדגי רקק"

"הנתונים שהודלפו לאמצעי התקשורת השבוע מחייבים התייחסות עמוקה ומקצועית", אמר ראש עיריית חיפה יונה יהב בשבוע שעבר לאחר פרסום ממצאי המחקר. "ככל שהשרים סתרו ושללו את הנתונים שפורסמו בתקשורת, ועל אף האמירות הקובעות כי זיהום האוויר בחיפה דומה או אף נמוך ממרכזי אוכלוסין אחרים בישראל, אין אנו מרפים מהמאבק ומתעקשים על השלמת המחקר והמשך המאבק במפעלים המזהמים. זאת מתוך תפיסה כי בריאות התושבים קודמת לשיקולים כלכליים". לדבריו, "אנו פועלים מתוך תפיסה שחיפה סובלת מעודף זיהום ועודף תחלואה, ועד שלא יוכח אחרת נמשיך להיאבק בתעשייה המזהמת והמסוכנת".

גולדמן, גולדשמיד, סוסן ושותפיהם השקיעו מאמצים רבים בימים האחרונים בהעלאת המודעות למאבק ולחיוניותו בקרב תושבי חיפה. "המשוואה מאוד פשוטה מבחינתי", אומר נתי, אחד מחברי המאבק ותושב חיפה בן 18. "מבחינתי כמה שיותר מפגינים - זה יותר קולות, יותר מחאה, ואז נקבל יותר מודעות".

“הממצאים הם לא ממדינה אחרת", מוסיפה ד"ר גולדשמיד. “הם שלנו, הם כאן. הסטטיסטיקה הזאת היא המציאות. מה שנראה כמו אדישות, למשל בשבוע שעבר בהפגנה מול בניין מועצת העיר, נובע מייאוש. החיפאים התרגלו שהם אנשים שקופים. הציבור החיפאי מיואש, קצת רדום. מדובר באנשים שלא נספרים והם מרגישים עייפים".

אל מול תחושת הביטחון של מובילי המאבק בצדקתם, יש תושבים בעיר שלא חשים שהמאבק הזה נחוץ. “הם סתם מייללים", אומרת מצדה נאווה לביא, תושבת שכונת נווה שאנן בחיפה. “הוכח שהזיהום בחיפה אינו חמור יותר מהזיהום במקומות אחרים. כל אחד אומר מה שיכול לייצר לו כותרת לרגע. אני לא בטוחה שאין כאן גורמים אינטרסנטיים".

“מה בעצם קרה כאן?", תוהה דני עמרני, תושב נשר. “אי אפשר לדעת. יכול להיות שהמחקר הזה סבל מקשיי מימון וכדי להחיות אותו הפיצו סוג של מידע שירעיד את המדינה. ואז המכונה מתחילה לעבוד. אולי החוקרים אמרו שהם צריכים עוד כסף להשלים את המחקר ומי שימנע את זה מהם לכאורה לוקח על עצמו את האחריות לבריאות העולם. נו, באמת".

מנגד, גולדמן טוענת כי לדברי מקור, מי שהדליף את הנתונים “היה מישהו מצוות ההיגוי, ולכן אני סומכת שההדלפה הזו מדויקת ואין כאן אינטרס כזה או אחר".

ויש גם תושבים שבטוחים שמאחורי עלייתו של המאבק או דעיכתו עומדים מאבקי כוחות בין פוליטיקאים. “אם המחאה תדעך, יהב ואנשיו ינצחו", אומרת גלית מהקריות. “אני חושבת שיש כאן מאבקי כוחות שהציבור לא ממש מודע להם, ובמצב הזה הניצחון של בעלי השררה מובטח מול כמה מתנדבים, מיליטנטים ככל שיהיו. הם לא יותר מדגי רקק מול המערכת הזו".