התאבדותם ההמונית של לווייתנים ברחבי העולם בשבועות האחרונים הייתה טרגדיה עבור הקהילה הזואולוגית העולמית. על פי הנתונים של אגודת הזואולוגיה הבריטית, התאבדות בסדר גודל כזה של לווייתנים ממין ראשתן לא נרשמה בעולם כבר כמה עשורים.



ההתאבדות ההמונית באה לידי ביטוי בשני מקרים של החפות המוניות (עלייה על החוף) של לווייתנים שאירעו לאחרונה ברחבי העולם. במהלך חודש ינואר עלו כ־80 לווייתני נתב קטן סנפיר על החוף בהודו ומתו מהשהייה על היבשה. במקרה אחר באותו חודש, קבוצה של 16 לווייתני ראשתן התאבדו לחופי הים הצפוני, שלושה מהם בחוף לינקולנשייר שבבריטניה.



זו כמובן אינה הפעם הראשונה שלווייתנים עולים לחוף. בין היתר, במאי 2009 עלו כ־55 לווייתנים על החוף בדרום אפריקה, ויותר ממחצית מהם מתו או הומתו המתת חסד; ב־2009 נסחפו 200 לווייתנים לחוף בניו זילנד ו־140 מהם מתו למרות מאמצי חילוץ; ובנובמבר 2010 עלו 35 לווייתנים על החוף באירלנד.



עשרות מקרים של עלייה על החוף של לווייתנים מתועדים לאורך השנים האחרונות, אבל ברוב המקרים מדובר בלווייתנים מסוג נתב קטן סנפיר או נתב ארוך סנפיר. מה שמגביר כרגע את החשש בקרב הקהילה הזואולוגית בעולם הוא העובדה שההתאבדות ההמונית האחרונה מתרחשת בקרב הראשתנים, הלווייתנים הגדולים בעולם. בשבועות האחרונים רבים מהחוקרים והביולוגים הימיים בעולם תוהים: האם הלווייתנים שרויים במצב דיכאון? האם הם מנסים לומר לנו משהו על מצב כדור הארץ? האם התופעה מעידה על כך שהעולם מתקרב לקצו?



הוכרזו מין מוגן


לווייתן ממין ראשתן הוא אחד היצורים החיים הגדולים בעולם. אורך גופו מגיע ל־18 מטרים, מוחו הוא הגדול ביותר מבין בעלי החיים, הוא מסוגל לצלול לעומק הרב ביותר מבין הלווייתנים, וכמו בני האדם - הוא מגיע לגיל מופלג, כ־70 שנה, חי בחברה מגובשת ומתקשר בצורה ייחודית.


הראשתן, המכונה גם לווייתן זרע, זכה לתהילת עולם בספרו של הרמן מלוויל, "מובי דיק". הוא המוכר ביותר מבין הלווייתנים בעולם, וזה ככל הנראה גם סוג הלווייתן המתואר בתנ"ך. אומנם איש אינו יודע בדיוק כמה ראשתנים חיים כיום בעולם, בעיקר מכיוון שבעומק שאליו הם מסוגלים לצלול קשה לעקוב במדויק, אבל לפי ההערכה, ישנם בין מאות אלפים למיליון לווייתני ראשתן.



במשך מאות שנים הראשתנים נרדפו וניצודו בגלל הביקוש לבשרם, לשומן שלהם ולענבר האפור - חומר יקר ונדיר המופק על ידי מערכת העיכול של הראשתנים ושימש בעבר לתעשיית הבשמים. מספרם הלך והידלדל עד שהגיע לפחות משליש ממספרם המקורי. רק בשנות ה־80 של המאה הקודמת הוכרזו מין מוגן בכל העולם והחלו להשתקם.



מחקרים שפורסמו ב־2010 וב־2014 במגזין Ecology and Environment הראו שללווייתנים הגדולים, הכחול, האפור והראשתן, יש תפקיד משמעותי במערכת האקולוגית של האוקיינוסים, ושבלעדיהם יורדת כמות הדגה. מה הסוד? על פי המדענים, הלווייתנים עושים שירות עצום לפלנקטון, אותם אורגניזמים זעירים שנמצאים במימי הימים והאוקיינוסים ומהווים החוליה הראשונה במארג האקולוגי, שבעלי חיים ימיים רבים ניזונים ממנה. הלווייתנים מסייעים לפלנקטון להגיע לשכבה העליונה של מי האוקיינוס. כיצד? כשהם עולים ויורדים ממעמקי הים על מנת לנשום, הם "מעיפים" אותם למעלה וכך חושפים אותם לקרני השמש ומסייעים להם להתרבות. זאת ועוד, הלווייתנים גם מדשנים את הפלנקטון בעזרת הצואה שלהם. המסקנה של החוקרים הייתה ברורה: יותר לווייתנים, יותר פלנקטון, יותר דגים בים, ולכן קריטי לשמר את אוכלוסיות הלווייתנים בעולם.



מקרי ההתאבדות ההמונית של הלווייתנים לאחרונה הציפו לא מעט תיאוריות באשר למה שעומד מאחוריהם. יש מדענים המאמינים כי שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ הנגרמים מרעידות אדמה, התפרצויות הרי געש ותופעות דומות הם אלו שמשבשים את חוש ההתמצאות של יונקים ימיים וגורמים להחפות אלו; אחרים טוענים כי הזיהום שגורם האדם באוקיינוסים משבש את יכולת הניווט של הלווייתנים וגורם להם להיפלט לחוף בטעות. טענה אחרת היא כי רעשים שונים של סונארים, קידוחי נפט, פעילות של מתקני התפלת מי ים ופעילויות אחרות שמאחוריהם עומדים בני אדם הן שמשבשות את חוש הניווט של לווייתנים ודולפינים ומכניסות אותם למצב של ורטיגו, שבו אינם מזהים את העובדה כי הם שוחים אל החוף.



"משחר ההיסטוריה"


האם אכן בני האדם הם האשמים העיקריים בהתאבדויות של הלווייתנים הענקיים? ד"ר אביעד שיינין, ביולוג ימי ומומחה ליונקים ימיים ויו"ר עמותת מחמל"י, מרכז חקר מידע וסיוע ליונקים ימיים, דווקא לא סבור שלווייתנים עולים על החוף בהכרח בגלל פעילות האדם ולא ממהר להיסחף אחרי תיאוריות סוף העולם. "יש שני סוגים של החפות או התאבדויות", הוא אומר. "אחת היא החפה א־סינכרונית (מספר לוויתנים - יכול להגיע לעשרות בודדות - מגיעים לחוף כבודדים לאורך רצועת חוף של מספר קילומטרים) של לווייתנים צוללי מעמקים. במקרה כזה נראה החפה של לווייתן בודד או זוג, לרוב מתים או פצועים, לאורך רצועת חוף במיקום ספציפי. החפות כאלו אכן קורות בגלל פעילות של בני אדם, לרוב בגלל תמרונים ימיים ותמרונים שבהם ספינות מחפשות צוללות.



מקרים כאלו תועדו ביוון ובאיים הקריביים. השינוי בתדרים הבינוניים בעקבות הפעילות הצבאית גורם להם ככל הנראה לעלות לפני המים מהר מדי. נערכו מחקרים בנושא, אך לא תמיד קל להבין מה בדיוק קורה. במקרה של ההחפה בים הצפוני, עדיין אין אישורים על תמרון צבאי במקום".



מנגד, ד"ר שיינין מספר על ההחפות הסינכרוניות, שבהן עשרות או מאות לווייתנים מגיעים לחוף בקבוצה. "הלווייתנים החברתיים חיים בקבוצה, זה מה שעוזר להם לשרוד בים", מסביר ד"ר שיינין. "הם מתקרבים אל החוף על מנת ללוות לווייתן חולה או מספר לווייתנים חולים בלהקה, או מנהיג להקה שאיבד את יכולת הניווט שלו, ואז הם מגיעים למקומות מסוכנים, שבהם הם נתקעים בגלל הגאות והשפל. גם כשמצליחים להחזיר אותם למים, חלקם כבר ספגו פגיעה בגלל החשיפה לשמש ובגלל הלחץ העצום על הריאות שלהם מחוץ למים, ולכן חלקם מבצעים החפה שוב, אבל בהרבה מקרים אלו שמוחזרים למים שורדים".



הם מתאבדים מתוך סולידריות?
"קשה לי להיכנס לראש של יונק ימי ענק, אבל אני לא חושב שהם יודעים. הם חיות חברתיות. המחשבה שלהם כנראה היא שהכוח שלהם הוא בקבוצה כי זו הדרך שהם מכירים לשרוד. זה היצר החזק שלהם - הלכידות החברתית, וזה מביא אותם להתקרב יותר מדי לחוף. לאחר מכן הם אינם מסוגלים לחזור בכוחות עצמם".



האדם אשם בתופעה הזו?
"התופעה הזאת קיימת משחר ההיסטוריה, מתועדת מאז ומתמיד, ויש גם מקומות מסוימים שהם מועדים להחפה. צריך להבין שזה לא בהכרח באשמת בני האדם, אף על פי שיש מקרים שבהם פעילות אנושית, צבאית, פוגעת ביכולת לנווט וגורמת להחפה. אבל התופעה הזאת קרתה הרבה לפני שבני האדם היו בעלי השפעה גדולה כל כך בעולם".



לדברי ד"ר שיינין, בישראל לא נרשמה מעולם החפה המונית של לווייתנים או דולפינים. עם זאת, תופעה זו כן נראתה בארץ בקרב דולפינים. מחמל"י, העמותה שבראשה עומד ד"ר שיינין, היא המרכז היחיד מסוגו במזרח התיכון וכיום פועל תחת חסות המכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. למרכז צוות מתנדבים לאישוש והצלה הנמצא בכוננות 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה, ונענה מיד לכל הודעה על דולפין במצוקה או דולפין מוחף שמתקבלת מאזרחים, דייגים או חיל הים. "בכל מקרה שמזהים דולפין פצוע במים או על החוף, צריך מיד ליצור קשר איתנו במחמל"י או עם המשרד לאיכות הסביבה", מסביר ד"ר שיינין. "אפשר לנסות להחזיק את הדולפין במים כשהראש מעל המים כדי לאפשר לו לנשום, מכיוון שדולפין שמגיע לחוף בדרך כלל כבר מותש, ולחכות. אנחנו מגיעים במקרים כאלו, בודקים את מצב בעל החיים בעזרת וטרינר ומחליטים אם להעביר אותו להמשך טיפול, להחזיר אותו מיד לים או במקרים קשים במיוחד לבצע הרדמת חסד. גם במקרה שמוצאים כריש פצוע, יש להתקשר אלינו, ובכל מקרה שמזהים בעל חיים ימי אחר פצוע או במצוקה, כמו צב ים, יש להתקשר למוקד המשרד להגנת הסביבה מיד".