מחליקות את זה: למה כל כך הרבה נשים רוצות להיפרד מהתלתלים שלהן?

"היה לי חיקוי. לא שווה גרוש", אומרת אישה כבת 50. "תגידי", אני פונה אל אחת העומדות בתור, "למה את צריכה את זה בעצם?". "איכס! תלתלים!", היא עונה בעיניים רושפות. ליד הקופה מתפתח דיון שכותרתו: שיער חלק זה הכי יפה. "יותר אסתטי", אומרת לי מישהי. "תראי, שלי יחימוביץ' עברה מהרדיו לטלוויזיה והחליקה. את מכירה מגישה אחת מתולתלת? כולן מחליקות. מה זה אומר?", עונה מישהי.

 

אין ספק שמדובר בתופעה: נשות טלוויזיה ומגישות מוכרות מתולתלות שיער עברו כולן בשנים האחרונות מטמורפוזה והפכו לפתע ממתולתלות לחלקות שיער, בהן רינה מצליח, שלי יחימוביץ', לינוי בר־גפן ואיילה חסון. אחרות מציגות שיער חלק ומגוהץ למשעי, בלי בדל של גל בשיער. 
 

אבל חוסר הרצון להישאר עם הבקבוקים על הראש הוא לא נחלתן של הנשים המפורסמות או הבוגרות בלבד. "לאחרונה בתי רוני, בת ה־4, החלה להגיד שהיא רוצה שיהיה לה שיער חלק ולא מתולתל, ושהיא לא אוהבת את השיער שלה", מספרת טל אנגל, אם לשניים. "אידיאל היופי של ילדות בגיל של הבת שלי הוא לא מתולתל. אין שום נסיכת דיסני מתולתלת. התייעצתי עם הגננת והיא אמרה שכדאי שאסביר לרוני שכל אחד הוא יחיד ומיוחד: לה יש עיניים כחולות ולילדה אחרת חומות, בדיוק כמו שלה יש שיער מתולתל ולאחרת חלק".
 

ואם זה לא יעזור, הרי שבעתיד רוני תוכל להחליק את שערה. רק שהחלקה, שמחזיקה כחצי שנה, היא סיפור יקר שנע בין 800 ל־1,200 שקלים. ואם נוסיף לזה את חומרי הטיפול שעומדים על כ־250 שקלים לחודש, נגיע להוצאה לא מבוטלת.

 

"בשנות ה־80, כשהתחלתי במקצוע, האופנה הייתה סלסולים. כיום הגלגלים בבוידם וחומר הסלסול בכלל לא קיים במלאי", אומר מעצב השיער הירושלמי איתן אבשלום. "האווירה הכללית כיום היא שהשיער החלק יפה יותר ממסולסל. זה נכון, אבל זו אופנה חולפת. אם בר רפאלי ואסתי גינזבורג היו עושות תלתלים, אני מניחה שזה היה משפיע על כל מי שמסתכלות עליהן כעל מודל לחיקוי". 
 

ובינתיים, יכולות הנשים המתולתלות שלא רוצות להחליק את שערן לרכוש פאה שתמלא את התפקיד. על פי הערכות של אנשי מקצוע, שוק הפאות ותוספות השיער בישראל מגלגל כ־25 מיליון שקל בשנה. קהל הצרכנים של הפאות כולל את נשות המגזר הדתי, את הקהל הרפואי, קהל אסתטי רפואי (דלילות שיער וכדומה), קהל טרנדי אופנתי וקהל מסחרי (חלונות ראווה). הפאות המוצעות בשוק עשויות משיער טבעי מעובד, שיער טבעי לא מעובד ושיער סינתטי. בשל העדפה לשיער חלק, מרבית מקורות חומרי הגלם לפאות הם ממדינות המאופיינות בשיער נשי חלק ורך, כמו סין ואוקראינה.
 

"למעט הנשים המסתייעות בפאות הרפואיות, שלהן מטבע הדברים חשוב להתאים פאה במראה זהה לשערן המקורי טרום מחלתן, מרבית הנשים הפונות למרכז שלנו הן כאלה אשר באופן מובהק מעדיפות התאמת פאות ותוספות השיער חלקות, וללא כל קשר לסוג שערן הטבעי", אומר אלי כהן, מעצב שיער ופן, בעל המרכז לפתרונות שיער ברמת גן ומי שייסד את "המספרה האונקולוגית" במרכז הרפואי סורסקי.
 

"בתפיסה הרווחת, שיער חלק נחשב למסודר יותר ובעל מראה אלגנטי", ממשיך כהן. "תלתלים הם בבחינת מראה שובב ולא מחייב. עם שיער חלק קל יותר להסתדר והוא חוצה כל גיל. בנוסף אני סבור כי הכמיהה לשיער חלק מבטאת זהות. מהסיבה הזאת כוכבות פופ וידועניות הוליוודיות ממוצא אפריקאי מתאמצות לשנות את זהותן האתנית על ידי שימוש בעזרים שונים, שתכליתם לחולל שינוי מהותי במראה החיצוני: עדשות מגע צבעוניות, איפור וכמובן פאות ותוספות שיער חלקות שמסוות את שערן המקורזל המקורי". 
 

רשימת הכוכבות הללו ארוכה והיא כוללת, בין היתר את ריהאנה, ביונסה, ניקי מינאז', נעמי קמפבל, קווין לטיפה ורו פול. "כל ילדה נחשפת כבר מגיל צעיר למודלים נשיים, ורובם ככולם מציגים לה דמות נשית בעלת שיער חלק ארוך", אומר כהן ומונה באותה נשימה את ברבי, נסיכות דיסני אנה ואלזה, פלונטר, סינדרלה וכדומה. 
 

במסגרת עבודתו מספק כהן מעת לעת פאות ותוספות שיער גם לאנשי אופנה, פרסום ומעצבי חלונות ראווה. "בחלקם הגדול מדובר בגברים, ובאופן גורף העדפתם היא כמעט תמיד לשיער חלק, וזה משתקף בתוצרי עבודתם", הוא אומר. 
 

שני עוקבי פרטוש, סטודנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, היא מתולתלת מלידה. ככזאת החליטה לשקוד על עבודת תזה שתעסוק ביחסים המורכבים בין נשים לתלתליהן, תחת הכותרת "זה לא ילך חלק: פנומנולוגיה ואתנוגרפיה של השיער המתולתל בסיפורי החיים של נשים בחברה הישראלית". 
 

למחקרה של עוקבי פרטוש נבחרו מתולתלות שיער ממוצאים שונים, שכן הגדרתן העצמית והחברתית כ”מתולתלות” הייתה החשובה כדי לבחון את החוויה באופן כללי, בלי לשלול את חלקן מטעמים אתניים. “ובכל זאת, המחקר אינו מתעלם מן ההקשר האתני, ולכן נעשה גם ניסיון לחלץ, לבחון ולנתח בין השאר נקודות דמיון ושוני בחוויה המתולתלת שבין מתולתלות שיער מזרחיות ואשכנזיות, כדי לבחון אם גם ביניהן מתקיימת שותפות גורל”, היא אומרת.
 

המסקנות שעלו ממחקרה: ככל שהשיער מתולתל וכהה יותר, כך הוא רחוק מאידיאל היופי הנשי, המערבי והלבן. לשיער המתולתל נקשרים דימויים כגון אי סדר וחוסר אסתטיות, ואלו מיוחסים גם למתולתלות שיער. כך הן הופכות לבעלות מהות כפויה מבחינה חברתית, בעוד שחלקות השיער זוכות מראש ליתרון של היותן שקופות מבחינת מהות ותיוג, ולפיכך ליותר גמישות בתדמיתן. בנוסף, נערות ונשים מתולתלות שיער אינן זוכות להיחשף לייצוג ולשיקוף עצמי מספק שלהן בעמדות מוערכות חברתית. כך נתפס השיער החלק כיעד בפרויקט האסתטי של הגוף הנשי, כשהמתולתל נתפס כזה שדורש השקעת יתר בסידור, בהסתרה ויישור.
 

עוקבי פרטוש מסבירה כי שיער ראשן של נשים מתפקד כמרכיב מרכזי בגיבוש עמדתן החברתית. ממחקרי עבר עולה כי שיער שנתפס כאטרקטיבי מקנה לאישה תחושת כוח. לכן ניכר כי הדרך הרווחת של נשים להשגת כוח דרך שימוש בשערן מתבטאת דווקא באסטרטגיות המדגישות התאמה לנורמות מסורתיות של יופי, אף על פי שבפועל ולטווח ארוך הן גם מותירות אותן בעמדת נחיתות, דרך השקעת יתר ותפיסה שיפוטית כי מראה האישה משקף את עצמיותה ואת זהותה.

 

האם יש דבר כזה שיער של האדם הלבן? לדבריה של עוקבי פרטוש, התשובה היא כן. “אחד הסמלים המהותיים שאבדו מהזהות העצמית והקולקטיבית של אפריקאים בתקופת העבדות הוא סגנונות השיער שלהם”, מסבירה עוקבי פרטוש. “כתוצר לוואי של תקופה זו וכחלק מפרקטיקות ההידמות לאדם הלבן, הם נהגו בטכניקות ל’הרגעת’ השיער, כאשר שיער ארוך וחלק נתפס כמאפיין נשי מובהק.

ניסיונות ההידמות של נשים אפרו־אמריקאיות, דרך שיער ראשן, הובילו לצורך בהשקעת יתר מצדן: פיזית, נפשית וכלכלית, ולוויתורים על העצמי ועל הקולקטיב. החלקת השיער השאירה אותן בעבדות לתרבות הלבנה, רק בצורה קצת אחרת", מוסיפה עוקבי פרטוש. "ברגע שמוסדה פרקטיקת ההחלקה, החלו לבקר אותן בקהילה על כך שהן מביעות בכך בושה עצמית וקולקטיבית גזעית. כעת הבחירה הלא גמישה שנותרה בידיהן הייתה בין נשיות נורמטיבית, כלומר שיער מוארך ומוחלק, לבין גאוות גזע: שיער טבעי או תסרוקת אפרו”.
 

וכשמדברים על נשים אפרו־אמריקאיות, אפשר לנסות לבדוק האם יש התאמה בין הרצון שלהן להידמות לאישה הלבנה לבין האישה המזרחית בישראל, שאף היא לא ניחנה לרוב בשיער חלק. “לדברי החוקרים טבעה של אותה פרקטיקת החלקת השיער המפוקפקת הוא כישלון שצפוי מראש, שכן הכינוי ‘משתכנז/ת’ חושף בו זמנית את היותו של הסובייקט מזרחי ואת הבושה העצמית והקולקטיבית שלו, אשר הובילה אותו לאותו ניסיון מעושה המצופה ממנו מן הצד האשכנזי הממסדי”, טוענת עוקבי פרטוש.

“כאשר בוחנים את החוויה המתולתלת הנוגעת לנשים אפריקאיות, ניכר שיש בה נקודות דמיון רבות וכי המקרה הישראלי ככל הנראה מבוסס על תפיסות, דימויים ותכתיבים שבמקרה המערבי הגלובלי. מעבר לכך, על אף נקודות דמיון בחוויה שבין מתולתלות שיער באופן כללי, מתולתלות שיער מזרחיות עשויות להזדהות יותר בחוויה עם נשים אפריקאיות, בעקבות הדמיון הרב יותר בנראות החיצונית הכללית. ובכל זאת, מתולתלת השיער המזרחית נמצאת בין חלקת השיער הלבנה ובין מקורזלת השיער השחורה, ולכן במעבריה בין בין המרחבים היא מקבלת מעמד של אקזוטיות, ייחוד והיברידיות - מה שמחזיר אותה אל המרחב הישראלי  עם חיזוק לגבי בחירתה בתלתלים, ובפרט אל מול תודעת היופי החלקה שבו”.
 

האם כעת, עם המברשת החשמלית החדשה, יכול להיות שהגענו לסיומו של עידן הפן האובססיבי במספרות? לילי פסקינו, מבעלי מרכזי פתרונות השיער “דורון פסקינו”, משוכנעת שלא. “המברשות החשמליות שזכו להד רב בתקשורת הן גימיק נחמד, אך בדיוק כפי שלא כל טיפול שיער, לא כל חומר ולא כל החלקה מתאימים לכל אחת ואחד ותלויים בסוג השיער, כך גם השימוש במברשת החשמלית”.