החיים החדשים של ארז וינר, גיבור פרשת הרפז, ביקב בפאתי ירושלים

ובכן, מה שלא בסדר הוא שלמנכ"ל קוראים ארז וינר. כן, השם הזה נשמע לכם מוכר ברגע הראשון ואתם לא בטוחים מאיפה, עד שאתם נזכרים שוינר היה עוזרו של הרמטכ"ל–לשעבר גבי אשכנזי.

אני לא רוצה לפגוע חלילה ביקב "ירושלים": על אף אלמוניותו היחסית בקרב הציבור הרחב, מדובר ביקב שמייצר כשלושה מיליון ליטרים בשנה. אומנם למעלה משני מיליון מתוכם הם מיץ ענבים ולא יין, וגם בין היתר יש לא מעט יינות מבושלים, אבל ממקום כזה אפשר רק להפתיע לטובה. ועדיין קשה שלא לשאול, מה עושה קצין גבוה כמותו במקום שכזה.

עד סמוך לשחרורו המהיר והכפוי מהצבא, השלב הבא בקריירה של וינר נראה ברור: קצין חינוך ראשי. "העדפתי את זה על אוגדה", הוא משחזר כמעט בפוקר פייס את נטיות לבו ערב התפוצצות "הפרשה". גם לאחריה, כך נדמה, הוא השלים בקלות יחסית עם השחרור מהצבא אחרי 26 שנות שירות: "נתנו לי להבין שבשחרור מהצבא בהליך מהיר, אני שם את הפרשה מאחורי. אחרי הכל, כבר שילמתי מחיר אישי לא פשוט כתוצאה מהשחרור המוקדם. בתוכניות שלי ראיתי את עצמי משתלב במשהו מעולם התוכן הציבורי: חינוך, הסברה, תפוצות. פניתי לתפקיד מסוים, הצלחתי לעבור את שלב המיונים ולהגיע לגמר. אחרי פגישה עם ה'בורד' יצאתי בתחושה מצוינת, נתנו לי להבין שאני בפנים. ואז אני יוצא מהשיחה ושומע על כך שהיועץ המשפטי הורה על פתיחת חקירה".

כך התחילו עבור וינר שנים לא פשוטות ותהליך מטלטל שבשיאו הוא נעצר לאור המצלמות, מעצר שאותו הגדירה הפרקליטה שטיפלה בתיק כ"שגוי ומיותר", תוך שהיא מרמזת שהבקשה למעצר לא הגיעה מהפרקליטות. הבעיה היא שאפילו אלף פרקליטים שמכים על חטא לא יצליחו להשכיח הבזק של פלאש אחד - והיו הרבה יותר מכך - של עדת הצלמים שבאו להנציח את הקצין הגבוה מוכנס לניידת של המשטרה הצבאית.
 

"זה משאיר צלקת", מודה וינר. "פתאום בא קצין במדים ועוצר אותך, ואתה שומע קצין משטרה, שמאז כבר שמעתי שהסתבך בעצמו בפרשות שונות, אומר שאתה סכנה לביטחון המדינה. אני סכנה לביטחון המדינה? זה קצת מצחיק והרבה מעליב, אבל עכשיו עושים יין וזה מה שחשוב".

"מיד הבנתי שצריך כאן הערכת מצב מחודשת. שתפקיד ציבורי הוא כבר לא רלוונטי. מהר מאוד גם קיבלתי אישור להנחה הזאת והתחלתי לעסוק בדברים אחרים".

"התחלתי לעבוד כעצמאי. הייתי שותף בשני סטארט–אפים: אחד כבר לא פעיל והשני עדיין מתגלגל וייעצתי לכל מיני גופים. בשביל הנשמה, הקמתי עם חברים גוף הסברתי שמטרתו הייתה להילחם בדה–לגיטימציה למדינת ישראל, הרבה לפני שהבינו עד כמה חמורה הבעיה הזו".

"לא כעסתי על המדינה או על ישראל או על הציונות. לא המדינה פגעה בי אלא כמה שוטרים שלא מבינים כנראה את מגבלות הכוח. גבי אשכנזי אמר לי: 'אתה מטרת עזר, אני המטרה הראשית', אבל מה לעשות שגם מטרת עזר נפגעת כשיורים עליה? היה לי ברור שיש כאן עניין של פוליטיקה, לא נגדי אישית. אני רק הייתי שם. לכן חודשיים אחרי המעצר המתוקשר כבר הייתי שוב על מדים, עם יותר מ־60 יום מילואים כמח"ט בצוק איתן".

"משך תקופה מסוימת בניתי מכונה שאני מרוצה ממנה. אחרי שהייתי במשך כל חיי הבוגרים כל הזמן מסביב לשעון, פתאום יש לי זמן לשתות קפה עם אשתי, לקחת את הילדים לבית הספר. זה כיף, אבל מצד שני חסרו לי האתגר והעשייה. התחלתי לחפש דרך חברים, אפילו לא ידעתי בדיוק מה. ערב אחד מתקשר אחד מפקודי במילואים ומספר לי על חבר שלו, בעלים של חברה לייבוא מזון וייצור יין שמחפש מנכ"ל. ככה נפגשתי עם הבעלים של היקב, עופר גואטה. הוא שאל אותי מה אני יודע על יין והשבתי שאני שותה מיץ ענבים בקידוש. שאל מה אני יודע על מסחר - והשבתי שאני עושה קניות בסופרמרקט. מהר מאוד הבנתי כמה אני לא יודע, עד כמה העולם האזרחי הוא מרתק ומגוון. בסוף סיכמנו על חצי שנת ניסיון. מאז עברו כבר שבעה וחצי חודשים, אז כנראה שהניסיון היה מוצלח".

"היה לי ידע בניהול כמובן ותארים מלימודים בתחומים אחרים לגמרי. גם אחרי הצבא למדתי קצת על פיננסים, אבל לא ידעתי איך מנהלים מפעל - ועוד בתחום רגיש כמו תחום המזון. במכללה לביטחון לאומי כתבתי תורות לחימה על התמודדות של צבא מול גרילה והעמקתי בתחום של היסטוריה צבאית, אפילו התחלתי לכתוב עבודת דוקטורט, אבל קצת הזנחתי אותה מאז". 

"יחסי דרג צבאי ודרג מדיני, עם התמקדות ביחסי שר ביטחון־רמטכ"ל".

"אני רציני לגמרי, אבל העבודה שלי עסקה בכלל בזמנים אחרים, בתקופה של משה דיין. בכל מקרה, אני מודה שהמוטיבציה שלי לסיים אותה פחתה, אם כי מצחיק שאתה שואל, כי בדיוק היום קבעתי פגישה עם המנחה שלי בעבודה".

 

אם המפגש עם גואטה, בעלי יקב "ירושלים", סלל את הדרך לתפקיד המנכ"ל, הרי שלדרך שעשה היין אל לבו של וינר, אחראי סאם סורוקה, היינן הראשי של היקב. "סאם הדביק אותי באהבה ליין. באתי בראש פתוח שרוצה ללמוד, ואני לומד ממנו המון. אני מביא את הסדר ותוכניות העבודה, והוא את הידע המקצועי. גם בתחום הניהול הבנתי מהר מאוד שאני צריך לשים שלט גדול של 'ל' מאחורי. לפני זה חשבתי שאני ספץ...".

"במשך כל כך הרבה שנים הייתי מוקף בכתבים צבאיים, ובתקופת הפרשה גם בכתבים פוליטיים, שכיף לי עכשיו עם כתבי היין. פתאום מדברים על יין, על אוכל, על תערוכות ופתיחות. זה נעים יותר, אבל זה לא שהגעתי אל המנוחה והנחלה. להפך, בכל יום אני מגלה כמה אני לא יודע. הלוואי שהיו לי עוד שעתיים–שלוש ביום כדי ללמוד דברים שאני לא מספיק להגיע אליהם".
 

הזכרת קודם פעילות ציבורית. אתה דתי, איש צבא, חי בבית חורון שעלתה לאחרונה על מפת הפיגועים בעקבות הרצח של שלומית קריגמן. מה דעתך על האווירה הציבורית בימים שכאלה?

"אנחנו משחקים לידי השוליים", משמיע וינר עמדה קצת מפתיעה עבור מי שהצטרף למטה (אם כי בתפקיד ניהולי ולא פוליטי) רשימתו הימנית קיצונית של אלי ישי, לקראת הבחירות האחרונות. "בית חורון למשל, למרות השם והמיקום, הוא יישוב לכל עם ישראל. יש בו דתיים ויש חילוניים, יש עולים מרוסיה ומאתיופיה, יש מגוון של דעות, עמדות, כיפות ואפילו תמהיל סוציו־אקונומי מאוד לא אחיד. אני בטוח שיש לא מעט יישובים שכאלה ברחבי הארץ, אבל הם חסרי המומנט של 'אדם נשך כלב' ולכן אולי לא מקבלים מספיק ביטוי. אנחנו ביישוב חברים ברשת הקהילות המעורבות. הילדים שלנו, דתיים וחילונים, לומדים ביחד, מכירים את האחר. כל חיי פעלתי כדי לקדם את זה, כי בניגוד למה שמצטייר לפעמים בתקשורת, 95% מאיתנו הוא ציבור שפוי שנמצא במקום כלשהו במרכז". 

"המנהיגים מקצינים. קח את המקרה האחרון מלפני כמה ימים. באים כמה ח"כים מטומטמים, נפגשים עם משפחות של רוצחים, ובמקום לבוז להם, צועקים והופכים אותם לגיבורים. לפוליטיקאים יש את הסיבות שלהם, אבל בחיים האמיתיים אני יכול להעיד על מצב הפוך. אני מח"ט במילואים ויש לי שלושה מג"דים: אחד מצפון תל אביב, שני ממושב בדרום, שלישי מהיישוב עלי. בעיני זאת המסה השקטה. אני היום לא במצב שאני יכול לתקן עולם, אבל אצלי ביקב יש כל מיני זרמים שמנסים למצוא את המכנה המשותף".

"אני בטוח שרוב הערבים רוצים בסך הכל להתפרנס. אזור התעשייה עטרות שבו ממוקם היקב הוא הצלחה מהבחינה הזאת. עובדים כאן אלפי תושבים ערבים ובינתיים - ואני מקווה שכך זה יימשך - לא היו כאן אירועים חריגים. ערבי שחי ברמאללה, למשל, החיים שלו טובים יותר מערבי שחי בירדן הסמוכה, בוודאי מערבי שחי במצרים ובטח מערבי שחי בסוריה. את זה אנחנו צריכים לטפח".

"חוות הדעת החד–משמעית של הדרג הצבאי בסוף צוק איתן הייתה לפתוח כמה שיותר את המעברים. להציף את עזה בסחורות, לתת לעזתים הזדמנות לעבוד ביישובי הסביבה ולהתפרנס. בן אדם שעובד לא חופר מנהרות, ותושב ג'באליה למשל שיכול לעבוד בחקלאות בנתיב העשרה, לא צריך להגיע לשם במנהרה. אני הייתי קצין אג"ם של איזנקוט כשהיה אלוף הפיקוד, והוא תמיד היה בעד לתת כמה שיותר אישורי עבודה, ולא כי הוא שמאלני, אלא שהוא רצה שגם לצד השני יהיה מה להפסיד. הנה, לפני כמה ימים הגיע אלי כורם ערבי מבית ג'אלה שרוצה למכור לי ענבים. למה לא? הדבר היחיד שיקבע עבורי הוא אם הענבים שלו יהיו טובים".

"את זה אתה צריך לשאול את הפוליטיקאים. יש להם סיבות משלהם".
 

אני חייב להחזיר אותך לפרשה ההיא. אומנם הוחלט שאין כאן היבט פלילי, אבל זה לא שיצאת נקי, היועץ המשפטי מתח ביקורת נוקבת על התנהלותך. זה משהו שילך איתך הלאה?

"דוח היועץ מבדיל באופן ברור בין עובדות לאווירה. הוא עובר טענה אחרי טענה ומוכיח שלא היה כלום. אחר כך, לצערי, הוא מתחיל לחלק ציונים. למה? כי הוא צריך להסביר לעם ישראל למה השקיעו מיליונים רבים מאוד ומשאבים עצומים בחקירה שאפשר היה לסכם באותן המסקנות ממש כבר לפני כמה שנים".

"כי הייתי שם ואני יודע כמה רבים בצבא על כל שעת אלחוטן שמאזין לחמאס. פתאום יש מספיק חוקרים כדי להאזין באופן חולני ממש למשהו כמו 150 אלף שעות בניסיון למצוא בכל זאת משהו? למה? תתמקדו במה שחיפשתם. בסופו של דבר, בסעיף הערכים אני יכול להתמודד עם כל המלעיזים, אבל האופן האובססיבי שבו פעלו כאן נגד גבי אשכנזי מעלה אצלי ספק בקשר לכמה מגורמי האכיפה"