לאחר הסערה שעוררה הבוקר (שני) שהדהדה בכל כלי התקשורת בארץ, ניסתה היום ד"ר ענת רימון אור, מרצה למדעי המדינה והסוציולוגיה במספר מוסדות אקדמיים, ביניהם בית ברל, כי היא מרגישה שלא בנוח עם הדברים וכי היא מתנצלת עליהם. יחד עם זאת, היא ניסתה גם להגן על חלק מהדברים שלה, וטענה כי האווירה היא עכורה.
"צריך להבין שאנחנו באווירת 'עליהום'", מסרה רימון אור ל"מעריב אונליין". "אני מתבטאת כאשת חינוך וחברה, אבל לא כנציגת מוסד מסוים. אני מתנצלת על כך שאיחלתי לשופטי בג"צ, גזר דין של תלייה, אבל אני נסערת מפסק הדין בעניין אלקיק (העציר הפלסטיני ששבת רעב), שבו נטען, לדבריה, כי בין הדין לא ישחררו, אם יסכן אנשים שירצו לעצרו בשנית".
רימון אור אף טוענת בנוגע לאל-קיק, כי מעצר מינהלי מוגדר כמעצר לצורך מניעה של סכנה מיידית: "אדם ששובת רעב 80 יום, בשום אופן לא מהווה סכנה מיידית", מסרה המרצה, שאף מבקרת גם את התנהלות הבג"ץ שלא נתן לדבריה לפעילים נגד מתווה הגז להיכנס לדיון שבו ראש הממשלה הגן על המתווה, בשעה שלנציגים של החברות המעוניינות במתווה, אישר כניסה.
"אני רוצה לצעוק בשם כל האקדמיים בישראל: את מי משרת בג"ץ, על מי הוא עובד? אני לא הראשונה שמעלה שאלות לגבי האופן שבו מתנהלים עיניינים במדינת ישראל". לדברי רימון אור, שופט יכול להיות נאמן לזכויות האדם או לחוק ולפעמים צריך לבחור. "הבחירה בכבוד האדם וחירותו, היא הבחירה המועדפת". אני אם חד הורית, ואני מפחדת, אבל אני לא אתן לפחד לשתק אותי. היום זה מתווה הגז והפלסטינים, ומחר זה אנחנו מול אותן פרוצדורות לא תקינות".