קו פרשת המים: האם הפלרת מי השתייה תיטיב עם אזרחי המדינה?

צעד קדימה, שניים אחורה. כך ניתן לתאר את סאגת הפלרת מי השתייה בישראל. לאחר שבאפריל 2013 חתמה שרת הבריאות דאז יעל גרמן על תקנות שמבטלות את חובת הפלרת המים בישראל החל משנת 2014, הרי שביוני 2015 קבע יעקב ליצמן, כיום שר הבריאות, שיש להחזיר את חובת ההפלרה. וכך בשבוע שעבר החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת להחזיר את הפלרת מי השתייה. 11 חברי כנסת הצביעו בעד ההחלטה ושלושה נגד.

בעקבות רוויזיה שהגישה ח"כ גרמן (יש עתיד), התקיימה אתמול הצבעה חוזרת על ההחלטה. ברוב של תשעה תומכים וארבעה מתנגדים החליטה ועדת הפנים לחדש את הפלרת המים בישראל. "מדובר בהחלטה אומללה שתכריח ציבור שלם לצרוך חומר שיש עליו חילוקי דעות", אמרה ח"כ גרמן בעקבות ההחלטה והוסיפה כי "חובת החדרת הפלואור למים תביא לירידה באמון הציבור באיכות המים שאנו שותים ולכך שמי שיכול להרשות לעצמו ירכוש מים מינרליים, מה שירחיב את הפערים הכלכליים והחברתיים. כמו כן, תינוקות במשקל נמוך עלולים להיפגע בגלל רמות גבוהות של פלואור ביחס למשקלם".

האם הפלרת מים היא אכן פרקטיקה יעילה למיגור העששת בישראל, כפי שטוענים התומכים בצעד, או שמא מדובר בהחדרת פסולת רעילה למי השתייה שלנו, תוך כפייה המונית של צריכתה? "אנחנו יודעים ממחקרים בארץ ובעולם שהפלרת מי השתייה מאוד יעילה ובטוחה לצמצום תופעת העששת", אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "אנחנו יודעים שזה גם מפחית את מספר הילדים הסובלים מעששת וגם מפחית את החומרה של התופעה למי שכבר לוקה בה".

במקום להפליר, לא עדיף להתמקד בחינוך לבריאות הפה?
"אנחנו עושים גם את זה, אבל במעמדות סוציו־אקונומיים שונים יש הבדלים במודעות לגבי צחצוח שיניים ובריאות הפה. אף שיש הדרכה והכוונה, לא כל הילדים מקפידים לצחצח שיניים. רוב הילדים לא מצחצחים שיניים בבוקר ובערב ורואים את זה בכל העולם. הפלרת מי השתייה זו פעולה שעובדת על כולם באופן שוויוני. זאת פעולה שלא דורשת מהציבור לעשות משהו אקטיבי, וזהו הטיפול המונע הכי טוב שיכול להיות".

פרופ' גרוטו דוחה את טענת המתנגדים להפלרה על כך שהחסרונות של המהלך גוברים על היתרונות: "יש אלפי מחקרים בנושא הזה, ורק מחקרים בודדים הראו על איזשהו נזק פוטנציאלי, לעומת מחקרים רבים מאוד שלא מצאו נזק. אנחנו לא חושבים שיש מספיק ראיות לאיזושהי פגיעה, במיוחד לא במינונים שאנחנו מתכוונים להפליר - 0.7 מיליגרם לליטר, כמו שנהוג גם בארצות הברית. אנחנו רוצים להגיע למינון האופטימלי שכולם ייהנו ממנו בלי שייגרם נזק".

אבל רוב המדינות לא מפלירות כיום את מי השתייה.
"יש מדיניות שונה בכל מיני מקומות בעולם, וכל מדינה צריכה להתאים את המדיניות למה שמתאים לה. אצלנו בישראל יש אחוזים גבוהים של עששת, ויש לנו גם האפשרות הטכנית לעשות הפלרה. אני יכול לומר לך שמנתונים שיש לנו, בתקופה שבה הפלירו את המים בישראל, הרי שביישובים שבהם הייתה הפלרה 44% סבלו מעששת, זאת לעומת 60% באזורים שבהם לא הייתה הפלרה".

פרופ' גרוטו טוען שמדובר לא רק בהיבט בריאותי, אלא גם כלכלי. "ההפלרה תחסוך הרבה כסף שהיה מיועד לטיפולי שיניים - גם למדינה וגם לאנשים עצמם", הוא אומר ומוסיף ש"ממחקרים שנעשו בארצות הברית, על כל דולר שמשקיעים בהפלרת מי השתייה, מרוויחים בעצם כ־30 דולר".

"רעל זה טוב?"

הפלרת מי השתייה בישראל, כדי למנוע עששת, נעשית מאז תחילת שנות ה־80, בשני העשורים הראשונים רק בירושלים ובקיבוץ עין החורש. בשנת 1998 קבע משרד הבריאות תקנה שחייבה הפלרת מי השתייה בישראל ביישובים המונים 5,000 תושבים ויותר. התקנה נכנסה לתוקפה בשנת 2001, אך יישומה בפועל החל רק שנה מאוחר יותר.

להבדיל מפרופ' גרוטו, שרואה את היתרון בהפלרת מי השתייה לצורך מיגור העששת בישראל, ד"ר דניאל מישורי, מרצה בכיר מבית הספר ללימודי הסביבה ומהחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, טוען נחרצות כי מדובר בצעד מסוכן. "רוצים להכניס רעל למים ואומרים שזה טוב?" הוא תוהה. "אני לא יכול למצוא היגיון באג'נדה של משרד הבריאות. הם כנראה חושבים שלהוביל פרויקט של צחצוח שיניים או הפחתת צריכת סוכר וקמח לבן אצל ילדים - זה יותר יקר, יותר מסובך. הרבה יותר פשוט לשים פלואור במים ולקוות שהכל יהיה בסדר. אני חושב שאנשי משרד הבריאות

נוקטים חוסר אחריות בהליך כזה. גם אם הם מאמינים בצורך בפלואור בשיניים, זהו חוסר אחריות להפליר את כל המים של המגזר הביתי".

מה המצב כיום בעולם בכל הנוגע להפלרה?
"כיום רק באירלנד יש חובת הפלרה. בארצות הברית כיום כשני שלישים מהמים מופלרים בהתאם למחוזות ומדינות, אבל זוהי מדינה עם שיעורי עששת מהגבוהים בעולם. אם ההפלרה הייתה עובדת, אז שיעורי העששת היו אמורים לרדת. לעומת זאת, באירופה שיעורי העששת הרבה יותר נמוכים מארצות הברית ושם לא מפלירים. רוב אוכלוסיית העולם לא מפלירה את המים שלה".

ד"ר מישורי, העוסק בין השאר באתיקה סביבתית, מחלוקות במדע וביו־אתיקה, מסביר ש"כשנחשפים לפלואור ברמת יתר, מופיעה קבוצה של מחלות שנקראת פלואורוזיס - חשיפת יתר לפלואור. פלואור הוא אחד החומרים הכי רעילים בטבע. חשיפה מוגברת אליו עלולה לגרום לכתמים ופגיעה ממשית בשיניים, פגיעה בעצמות ובכליות וסיכוני בריאות קשים נוספים. כמו כן, הפלרה נחשבת מסוכנת במיוחד לתינוקות, ילדים וקשישים. במים מופלרים, למשל, יש ריכוז פי 100 אלף של פלואור מאשר בחלב אם. כלומר אסור להכין תמ"ל לתינוקות ממים מופלרים".

אז על מה בעצם מסתמכים תומכי רעיון ההפלרה?
"הם מסתמכים על מחקרים אפידמיולוגיים שמהם מסיקים שאם הם שולטים במינון של הפלואור במים, אז הסיכונים נעלמים והיתרונות נשארים. ואילו המתנגדים טוענים שהסיכונים כן קיימים, כי הפלואור מצטבר בגוף לאורך זמן בלי קשר למינון שלו. כשאת שותה מים מופלרים, 50% מהם מופרשים בשתן ו־50% נספגים בגוף, בעיקר בעצמות. לאורך השנים זהו סיכון בריאותי חמור לעצמות ולגוף בכלל. ידוע שפלואור זה רעל, וכשרעל מצטבר שום דבר טוב לא יוצר מזה".

ד"ר מישורי מוסיף שכל הרעיון של הפלרת מים בעידן הנוכחי נראה לו הזוי. "במקור, לפני כ־70 שנה, התיאוריה מאחורי הפלרת מים הניחה שטוב שבגוף יהיה פלואור", הוא אומר. "לעומת זאת, התומכים כיום בהפלרה טוענים שאם יש תועלת, הרי שהיא מושגת במגע של השיניים עם הפלואור, ולא בבליעה של המים עם הפלואור. במילים אחרות, אם יש ערך בפלואור, הוא רק במגע ישיר עם השיניים וללא בליעה של חומרים רעילים ביותר לגוף. משחת שיניים המכילה פלואור יכולה להשיג את אותו האפקט, וזאת בלי לבלוע מים עם רעל, הכולל גם חשיפה לחומרי לוואי נוספים. בניגוד למשחות השיניים, לא מדובר בחומר רפואי נקי, אלא בחומר תעשייתי, לרוב תוצר לוואי של תעשיית הפוספטים, שכולל שאריות של מתכות כבדות. כמו כן, 97% מהמים המופלרים לא משמשים לשתייה או לבישול, אלא משמשים לשלל שימושים אחרים בסקטור הביתי, כמו שטיפת כלים, הדחת אסלות, מקלחת, שימושים שבהם אין צורך בפלואור. המים האלה מגיעים אחר כך למכוני טיהור שפכים, שלא מסוגלים לסנן את הפלואור, ומדובר כאן ב־6,000 טונות בשנה של רעל שהולך בצורה חסרת צורך וחסרת אחריות להשקיית גידולים חקלאיים, ואחר כך מצטבר במי התהום ובקרקע החקלאית".

כלומר אתה רואה בכך סכנה של ממש?
"יש רק סיבות לדאגה, ועקרון ההיזהרות מחייב להימנע מניסויים מסוכנים כאלה. פרקטיקה כזאת גם מנוגדת לאתיקה הרפואית, שמחייבת הסכמה מדעת של מטופל לטיפול רפואי. במקרה הזה מדובר על מתן טיפול במינונים שאי אפשר באמת לשלוט עליהם כי יש אנשים ששותים יותר ויש שפחות. כמו כן, ישנם אנשים רבים שחוששים מהפלואור, וכפיית טיפול על אנשים שמתנגדים לכך זהו דבר שאין לו שום תקדים אחר ברפואה הציבורית".

איך היית מציע לפתור את בעיית העששת?
"בעיית העששת אצלנו לא נגרמה ממחסור בפלואוריד. משחת שיניים, צחצוח ובעיקר הרגלי תזונה בריאה יכולים לפתור את הבעיה. מזון לא בריא מוביל גם לסוכרת, ליתר לחץ דם ולעששת. הכל מגיע מאותו מקור, ובמקום לטפל במקור, משרד הבריאות רוצה להכניס רעל למים".

"הפך לעניין פוליטי"

סוגיית הפלרת המים היא מוקד לדיון ציבורי כבר שנים רבות. כיצד ייתכן שלאחר כל כך הרבה זמן של מחקר, עדיין לא ניתנה תשובה חד־משמעית לשאלה: האם הפלרת מי השתייה היא צעד שמיטיב עם האוכלוסייה או דווקא מזיק לה?

"מחקרים בכלל, ובפרט מחקרים רפואיים, הם לא חד־משמעיים, והרבה פעמים זה תלוי במי מזמין את המחקר", טוען מצדו ד"ר רונן בורדובסקי, רופא שיניים ומנהל מרפאת "מאלו קליניק", "כלומר יכולים להיות גופים אינטרסנטיים שיש להם רצון להפליר או לא להפליר, ואז הם מזמינים מחקרים שמתבססים על מידע חצי נכון. לפעמים מחקרים גם מתבצעים על קבוצות שלא מייצגות את כלל האוכלוסייה, וכך גם מציגים תוצאות שהן לא תקפות לכלל האוכלוסייה. כמו כן, הרבה פעמים במחקרים אפשר לפרש את הסטטיסטיקה לכאן או לכאן, ואין תוצאות חד־משמעיות. כך גם לגבי ההפלרה, את יכולה למצוא מחקרים בעד וגם מחקרים נגד".

איך אתה מסביר את העובדה שההפלרה הפכה לסוגיה פוליטית?
"זה נהיה עניין פוליטי כי כיום יש מודעות חברתית שונה מאשר לפני 30 או 40 שנה. למשל, היום יש גופים שאומרים שמתן חומר כזה או אחר לכלל האוכלוסייה הוא התערבות בזכות הפרט לחופש. זה אגב תקף גם לגבי חיסונים. אם לפני 30 שנה היה ברור שכולם מחסנים את הילדים, היום יש שאומרים: 'אתם לא יכולים להתערב בזכות הבחירה שלנו'. היום יש גם המון גופים ירוקים, דבר שלא היה פעם. הגופים הירוקים שמו באג'נדה שלהם לתקוף כל דבר שעלול להזיק לסביבה. בנוסף לכך, היום הרבה גופים אומרים שההפלרה משרתת אינטרסים כלכליים של חברות כאלה או אחרות, ולכן מכניסים פוליטיקה בעניין, ויש לוביסטים שהם בעד ונגד".

מהי עמדתך האישית בסוגיה?
"אני בעד להפליר, למרות שזה כורת את הענף שאני יושב עליו. הרי כשיגיעו אלי פציינטים ששתו מים מופלרים, תהיה להם פחות עששת, משמע פחות בעיות בשיניים. לפי מחקרים, רמת תחלואת העששת באנשים בני 18 בישראל היא מהגבוהות במדינות ה־OECD. כלומר תיאורטית אולי אפשר למנוע עששת בדרך אחרת וללא הפלרה, אבל מעשית זה לא באמת קורה".

ד"ר בורדובסקי טוען גם שביקורים אצל רופאי שיניים עולים הרבה כסף. לא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם, ו"לכן באינטרס הציבורי בראייה הכוללת, ובפרט לגבי אנשים ברמה הסוציו־אקונומית הנמוכה יותר, ההפלרה מאוד תעזור. כמובן שתרומת ההפלרה אצל אותה שכבת אוכלוסייה תהיה הרבה יותר גדולה מאשר למשל בבתים שבהם הילדים מחונכים להיגיינת פה טובה יותר. אגב, יש הרבה מדינות שבהן אפילו מפלירים מוצרי מזון שמיועדים לילדים, כמו למשל חלב ומלח. זה קורה באוסטריה, בספרד, בקוריאה, בבולגריה ובגרמניה. אם זה אכן היה כל כך מסוכן, אני לא חושב שהם היו עושים זאת".