לאחר שבוע של ניחושים באשר למועד החלטתה של ועדת השחרורים בשב"ס לגבי שאלת ניכוי שליש ממאסרו של נשיא המדינה לשעבר שהורשע באונס, משה קצב, הובהר היום (ראשון) כי ההחלטה תינתן עוד השבוע. בארגון הנשים נעמת מאיימים במחאה ציבורית חריפה ובכלל זה בהפגנות ברחובות הערים, אם תחליט הוועדה לקצוב את עונשו של קצב בתום ארבע שנות מאסר מתוך השבע שנגזרו עליו. 
בראיון מיוחד ל"מעריב אונליין" מתמודדת יו"ר נעמת, גליה וולוך, עם הטענות שמועלות בשיח הציבורי סביב סוגיית שחרורו המוקדם של קצב. לדבריה, "משה קצב אינו הקורבן. יש קורבנות שהוא הותיר, חבולות, שלא יצליחו להבריא ממעלליו ומהצלקות שהוא הותיר בהן לעולם. בואו לא נתבלבל".
אומרים שהוא שילם את חובו לחברה.

"זה לא פשוט לא נכון. שופטים בישראל פסקו לו שבע שנות מאסר בפועל. נכון, מקובל ונהוג לנכות שליש על התנהגות טובה והדבר אינו מותנה בחרטה. אבל במקרה של קצב, דווקא בגלל מעמדו הציבורי הקודם, החרטה וההפנמה כל כך חשובה להוכחת שיקומו וחוסר מסוכנתו שכן נשקלים בוועדת השחרורים. במקרה של קצב לא ניתן בכלל לעשות תהליך של שיקום כי האיש אינו מפנים ואינו מבין כלל מה לא בסדר במה שהוא עשה".
אומרים כי הדין לקצב חייב להיות זהה כמו לעברייני מין אחרים מול ועדת השחרורים.
דווקא בגלל שקצב, מהמקום שממנו הוא הגיע, אחד התפקידים הכי בכירים במדינה, קיבל את אמון הציבור, דווקא הוא, בהיותו סמל, היה צריך הראשון להוות דוגמה ולקחת אחריות על מעשיו. עד היום הוא אינו עושה זאת. לא צריך לעשות לקצב הנחה בגלל שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. להפך. אני מצפה ממי שהיה נשיא המדינה הרבה יותר מאשר מכל עבריין מין אחר".

פרקליטיו של קצב בכניסה לוועדת השחרורים. צילום: יקי צימרמן
פרקליטיו של קצב בכניסה לוועדת השחרורים. צילום: יקי צימרמן
אומרים כי האיש, ולו מפאת גילו והמכה הציבורית האנושה שחטף, אינו מסוכן יותר לציבור.
"גם בגילו, וגם בהנחה שלא ישוב עוד לפעילות ציבורית, מעמדו כנשיא לשעבר ואפילו עבריין מורשע, יכול להציב אותו בעתיד בתפקידים ניהוליים במגזר העסקי או הפרטי והוא ימצא עצמו שוב אחראי על נשים צעירות בתרחיש כזה או אחר. כשמדובר באדם שמשפטו ומאסרו לא הביאו אותו לשום הפנמה ולקיחת אחריות על מעשיו, הוא עלול גם בגיל מבוגר לחטוא בדיוק באותם מקומות כי אלמנט השיקום נעדר מתקופת מאסרו".
יש שחושבים כי מפלים את קצב בהליך ראווה רק בגלל מעמדו הציבורי הקודם.
"נהפוך הוא, לולא היה קצב נשיא ושר בכיר לשעבר, התיק שלו כלל לא היה נידון ברצינות ובהעמקה כזאת בוועדת השחרורים של השב"ס. אף אחד לא היה שוקל להביא לוועדת השחרורים עבריין מין שלא עבר שום תהליך שיקומי, שלא לקח אחריות על מעשיו. אם היה מדובר בעבריין מין מורשע שהיה מוכיח שיקום בוועדת השחרורים, לא היינו מעלים התנגדות כזאת לשחרורו ללא קשר למעמדו בעבר".
יכול להיות שהאיש לא מביע חרטה כי הוא באמת חף מפשע.
"אף אחד מאיתנו אינו שופט בישראל. התיק שלו עבר לבית המשפט לאחר חקירת משטרה מקיפה. במערכת המשפט הוא עבר את כל הערכאות, כולל ערעור. אם האיש נמצא אשם ונגזר עליו העונש שנגזר עליו, אני בטוחה שגם השופטים חשבו שאם יעבור תהליך שיקומי ניתן יהיה לנכות לו שליש ממאסרו, אחרת היו גוזרים עליו מראש רק חמש שנות מאסר ולא שבע שנים כפי שנגזר עליו".

אחרי ארבע שנים בכלא יש תחושה של שיקום, ועל ועדת השחרורים להתחשב בכך. אפילו נשים מגנות עליו.
"יש לנו נטייה בציבור להתבלבל. קצב אינו קורבן. יש ארבע נשים נפגעות עבירה שיישארו מצולקות כל חייהן. לנו כחברה החובה המוסרית היא קודם כל עבורן, גם אם הן חסרות פנים ושם עבורנו. כשנשים בישראל מגנות על קצב באומרן שגם הנשים אשמות, הן צריכות לזכור כי שום לבוש פרובוקטיבי, גם אם הוא מנוגד לערכיהן, אינו מצדיק הטרדה מינית של אשה מצד מעסיק, אחראי או בעל שררה ובטח שלא אונס. נשים מגיבות כך מסיבה פשוטה, מדובר בחינוך של דורות על גבי דורות שבהם חיינו בחברה פטריארכלית, גברית".