הרבה מאוד סיפורים מגיעים לבית הדין הרבני, שמסתיימים בסופו של דבר בפשרה, אבל ככל הנראה, המקרה הזה לא ממש יזכה לאהדת בית הדין הרבני או לרחמי האישה הנפגעת בסיפור. מדובר במקרה בו גבר, אשר מאס בחיי הנישואין עם אישתו והחל לחפש דרכים אחרות לספק את יצרו. תושב נתניה הפסיק לקיים יחסי מין עם אשתו במשך שנתיים, כשבפעמים שהנושא עלה, אמר הבעל כי הוא מרגיש שאשתו "שמנה ופרנואידית". מאוחר יותר התברר כי במקביל לכך, הוא בגד בה עם מעסה ממכון עיסוי, וכאשר אישתו התעמתה איתו, הוא הכחיש כל קשר מעבר לחיי הנישואין.



כאמור, הגבר לא קיים עם אשתו יחסי אישות במשך קרוב לשנתיים, ובתקופה זאת גם היה מובטל וחי על חשבון אשתו. בכספים אותם הרוויחה, הוא רכש למאהבת מתנות יקרות בשווי של עשרות אלפי שקלים, כמו תיק מותג ב-9,000 שקלים, נעליים ב-11,000 שקלים, מסעדות פרחים ועוד. האישה, אשר גילתה את המצב, הגישה תביעת גירושין שבה היא טוענת כי איבדה את האמון בבעלה, שהיא מואסת בו ודורשת להתגרש ולקבל תשלום של מלוא דמי הכתובה.


אך בזאת לא תם העניין, שכן הבעל הגיע לבית הדין בתביעה להגיע לשלום בית, למרות המצב ביניהם. האישה דחתה את הבקשה על הסף והגישה תביעה לגירושין ולדמי הכתובה.  את האישה הנבגדת ייצג עו"ד יוסי הרשקוביץ, ממשרד הרשקוביץ ושות'.



"אני רוצה לראות את המשפחה שלי בחזרה", אמר הבעל, שהוסיף: "זה נכון שמעדתי ועשיתי שטויות, אבל אין יום שאני לא מצטער על זה. המעידה שלי היתה חד-פעמית. ניתקתי את הקשר עם האישה מזמן". בחקירה הנגדית סיפר הבעל כי האישה הזרה סחטה אותו וגנבה לו את כרטיס האשראי, אבל מאוחר יותר הודה כי הוא קנה לה תיק, נעליים ופרחים, כאשר מקור הכספים הם מכספי הירושה של אשתו מהוריה שנפטרו.
 
לאחר סדרה של דיונים וחקירות ממושכות הגיעו שלושת חברי בית הדין הרבני בנתניה לאותה מסקנה, אבל הם כתבו שלושה פסקי דין – כל אחד בנפרד – ובהם התייחסו לעומק לנושאי בגידת הבעל ("רועה זונות"  בלשון השולחן ערוך), ההימנעות מקיום יחסי אישות ודמי הכתובה. פסקי דין הנרחבים מבוססים על עשרות מקורות – מימי התלמוד והשולחן ערוך ועד לפוסקים בני זמננו. בסופו של דבר החליטו הדיינים כי הבעל יהיה חייב לגרש את אישתו, וכי היא לא איבדה את האפשרות שלה לגבות את מועד הכתובה המלא, אך הדבר יידון בהמשך.