ההחלטה להעלות את הפלאשמורה מפלגת את הקהילה האתיופית

ב-24 במאי 1991, ימים ספורים לפני נפילת אדיס אבבה בידי המורדים האתיופים, יצא לדרך מבצע שלמה, מבצע הצלה אווירי להעלאתם של יהודי אתיופיה. במהלך 34 שעות הועלו לישראל ברכבת אווירית כ־14,400 מיהודי אתיופיה. במבצע החשאי השתתפו גם כמה עשרות מעולי אתיופיה, שנשלחו מטעם הסוכנות היהודית כדי לסייע בין היתר במיון העולים, על פי רשימות מוכנות מראש, ושיגורם בשיירה של אוטובוסים לשדה התעופה של אדיס אבבה.

אבי ביטאו, שהיה אז אחד מראשי ארגון עולי אתיופיה בישראל, היה אחד האנשים שעמדו בפתח מחנה המעבר באדיס אבבה ומיינו את היוצאים. על פי הרשימות שבידו, הותרה עלייתם רק של מי שהשתייכו ל"ביתא ישראל". אחרים, שנודעו כמתנצרים או כפלאשמורה, לא הורשו לעלות. ביניהם הייתה דודתו שפרצה בבכי מר, אחזה בידו ולא הרפתה, כשהיא מתחננת בפניו: "תציל אותי. קח אותי איתך". אך הוא נאלץ לסרב לבקשתה, וכשהאוטובוס התרחק לעבר שדה התעופה, ראה אותה מרחוק מתפלשת בעפר ובוכה בכי קורע לב.

עם שובם ארצה, פנה ביטאו ביחד עם מי שהיה לימים ח"כ אדיסו מאסלה לראש הממשלה יצחק שמיר וביקשו לאפשר גם את העלאת קרוביהם מקרב הפלאשמורה. גם ח"כ חנן פורת ז"ל, שהיה מעורב במעשה העלייה, פנה בדחיפות לשמיר וביקש לשנות את ההחלטה. "המתחיל במצווה אומרים לו גמור", הפציר בשמיר. שמיר הבטיח לבחון את העניין.

למחרת, שבת, למרות היותו שומר מצוות, טלפן ח"כ פורת לשמיר וביקש שוב לאפשר לקרובי העולים מקרב הפלאשמורה לעלות למטוסים, אך התשובה הייתה שלילית. באותו שבוע פנה שר הפנים דאז אריה דרעי לשמיר עם מכתב מהרב עובדיה יוסף שבו ביקש ממנו לעשות הכל להצלת יהודי אתיופיה, לרבות "האנוסים" שאינם מופיעים ברשימות העלייה, שכן, הסביר הרב עובדיה יוסף במכתבו, "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא וזכות הצלת נפשות תעמוד לכבודו ולכל משפחתו".

יו"ר הסוכנות היהודית דאז, שמחה דיניץ, אמר מיד לאחר המבצע: "ההחלטה לא להעלות את הפלאשמורה הייתה של ראש הממשלה, ואני נתתי לה גיבוי. ההחלטה הייתה להוציא רק את היהודים שעומדים בקריטריונים של חוק השבות. אם שוברים את העיקרון הזה, אתה נכנס לסיבוך עם עשרות ואולי אף מאות אלפים".

עם השנים, בלחצם של גורמים פוליטיים בציבור הדתי־לאומי ובש"ס, ולאחרונה גם בליכוד, ובתמיכת רבנים, החליטה הממשלה כמה פעמים לאפשר את העלאת בני הפלאשמורה, אולם לא במסגרת חוק השבות אלא על פי חוק הכניסה לישראל. עם העלאתם בישרה הממשלה כבר כמה פעמים על סיום העלייה מאתיופיה, אלא שאז שבו מחנות המעבר בגונדר ובאדיס אבבה להתמלא שוב באלפי מבקשי עלייה מקרב הפלאשמורה, כשקרוביהם בישראל מנהלים בארץ מאבק למען העלאתם.

בשבוע שעבר, ולאחר לחץ פוליטי כבד שהפעילו חברי הכנסת מהליכוד, דוד אמסלם ואברהם נגוסה, בעצמו בן למשפחה של פלאשמורה, אישרה הממשלה את העלאתם של 1,300 מבני הפלאשמורה הממתינים באדיס אבבה ובגונדר, והודיעה שתחפש מקורות תקציביים להעלאת עוד כ־8,000 מהם בשנים הקרובות.

"נרדמו בשמירה"

בני קהילת הפלאשמורה הם צאצאי ביתא ישראל שהתנצרו החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19. בני הקהילה, שהוכיחו שהם צאצאי ביתא ישראל דרך השושלת האמהית, עלו לישראל מכוח החלטת ממשלה משנת 2003, שאפשרה את הבאתם במסגרת חוק הכניסה לישראל, ולאחר מכן התגיירו. בשנים 2012־2013 נערך מבצע "כנפי יונה" לסיום עליית הפלאשמורה, שבמסגרתו הועלו כ־5,000 מחברי הקהילה. לפי ההערכות, נותרו באתיופיה עוד כ־9,000 מבני פלאשמורה הממתינים לעלייה. יש ביניהם שממתינים עשרות שנים.

הוויכוח לגבי העלאת בני הפלאשמורה, או "המתנצרים" כפי שנהגו לכנותם, קורע את העדה האתיופית והביא גם לעימות קשה בתוך הליכוד. בין המתנגדים נמצאים גם עולי אתיופיה בישראל וגורמים דתיים וחרדיים הטוענים כי מדובר בעלייה נוצרית לכל דבר, המלווה בתופעות של מיסיונריות ופריחת הכנסיות בישראל.

"לצערי, הכנסת והממשלה מאפשרות למעשה עלייה נוצרית לישראל במסגרת חוק הכניסה ולא חוק השבות", טוען איינאו פרדה סנבטו, עיתונאי יליד אתיופיה שעלה ארצה במהלך מבצע שלמה עם הוריו, והוא אחד ממובילי המאבק נגד העלאת הפלאשמורה. "הפרצה הזאת גורמת נזק גדול לצביונה היהודי של קהילת עולי אתיופיה בישראל ולצביונה של המדינה. לצערנו, הרבנים הראשיים לישראל הפכו לחותמת גומי. הם מקבלים מספרים יבשים וקובעים שמדובר בזרע ישראל. המיסיון מנצל זאת ומעלה מיסיונרים נוצרים בלי שום זיקה לעם ישראל וליהדות אתיופיה. אנחנו, יהודי אתיופיה ששמרנו לאורך הדורות על יהדותנו בקנאות רבה, והיינו מוכנים למות על קידוש השם ולא להתנצר או להתבולל, נמצאים בסכנה קיומית כקהילה בגלל עליית הנוצרים. היום כבר לא מעלים רק פלאשמורה שהתנצרו, אלא מעלים נוצרים גמורים. אני בהלם מכל העניין.

"במשך שנים שתקנו, אך השתיקה הרועמת גרמה נזק ליהודי אתיופיה, ולכן יצאנו להשמיע את קולנו", מוסיף סנבטו. "הזיקה שלנו לארץ ישראל היא דתית, ציונית ואידיאולוגית. מי שמנסה להפוך את זה למאבק של לבנים נגד שחורים - שילך לאתיופיה. המנהיגים הרוחניים שלנו וגם אנחנו דורשים מהממשלה לעצור את העלייה הזאת בלי לחשוש מכך שמדובר באנשים בעלי צבע שחור".

לטענתו, "ארגונים מיסיונריים בארצות הברית אוספים אנשים מכפרים ומביאים אותם לגונדר. עוטפים אותם בציציות וכך תופרים להם חליפה יהודית כביכול".

שותף לעמדה זו הוא "מרכז ליב"ה - ליבה יהודית בציבוריות הישראלית", גוף בעל אוריינטציה חרדית־לאומית, שיוצא נגד המשך העלאת בני הפלאשמורה לישראל בטענה שמדובר בעלייה לא יהודית. "מישהו נרדם בשמירה", אומר יהודה ולד, מראשי המרכז. "מדובר בעלייה סיטונית של לא יהודים למדינת ישראל, ועל כן יש להביא לסיום גל העלייה של בני הפלאשמורה. השאלה המרכזית שאנו מעלים היא מתי יהיה סוף לעליות הפלאשמורה משום שבעבר התקבלו מספר פעמים החלטות להעלות כמה אלפים מהם, אך נאמר במפורש כי בכך תסתיים העלאתם. ח"כ נגוסה בעצמו חתם בשנת 2010 על מסמך שבו הצהיר על סיום עליית הפלאשמורה משם, אבל למרות זאת מגיעים עוד אלפים למחנות המעבר בגונדר ובאדיס אבבה ודורשים לעלות לישראל. העלייה הזאת של לא יהודים בטענה של איחוד משפחות היא עלייה שאין לה סוף כי גם להם יש קרובים רחוקים בכל רחבי אתיופיה, שגם אותם ידרשו בעתיד להעלות".

מי ששומע את הטענות האלה ודוחה אותן על הסף הוא הרב מנחם ולדמן, המלווה את הנושא עוד מ־1982, בשעה שנשלח לאתיופיה כנציג הרבנות הראשית ללוות מקרוב את העלייה משם. כיום הוא מנהל תוכניות יהודיות בסוכנות היהודית, אך גם מגדיר עצמו כ"רב הקהילות הממתינות לעלייה באתיופיה".

"אני רואה בפלאשמורה שארית יהודי אתיופיה", אומר הרב ולדמן. "פלאשמורה הוא שם גנאי שהודבק להם. מדובר בקהילה שחייתה בכפרים סביב אגם טאנה. לאחר שהתנצרו, הקבוצה החלה לשוב ליהדות כבר ב־1990, כשנה לפני מבצע שלמה. הם עזבו את הכפרים והמתינו במחנות מעבר באדיס אבבה ובגונדר לעלייה, שם חזרו לחיים דתיים כהלכה. אני מלווה את התהליך הזה כל השנים. כשהם מגיעים ארצה, הם עוברי הליכי גיור לחומרה, כדי להסיר ספק, והופכים ליהודים לכל דבר. להערכתי, עלו כ־50 אלף מהם, כלומר הם מהווים כיום כמחצית מיוצאי אתיופיה בישראל. אלה שנותרו שם הם קרובים של אלה שכבר עלו. אלה שמכונים 'ביתא ישראל' נקבעו על פי מוצא האמא, אבל באתיופיה מקובל שהמוצא היהודי נקבע על פי האבא, וכך קרה שמשפחות נקרעו. חלק עלו וחלק נותרו שם. הורים עלו בלי ילדים או ילדים עלו בלי הורים. זה פשוט נורא".

טוענים שמדובר בעלייה נוצרית במסווה של שיבה ליהדות, ושהמיסיון הנוצרי פורח בקרב עולי אתיופיה בישראל.

"הבל הבלים, שקר וכזב. מי שייסע לאתיופיה יראה. פה ושם יש כאלה שלא מתנהגים כמו שצריך. אך הנתונים ברורים: 75% מבני העלייה הזו לומדים בחינוך הדתי. רוב מוחלט בישיבות הסדר ובאולפנות. זו השמצה מרושעת שפוגעת באנשים תמימים שאינם יכולים להגיב".

אומרים שמדובר בבור בלי תחתית, ושבעצם יש עוד מאות אלפים שידרשו עם השנים לעלות לישראל בטענה שהם קרובים של בני הפלאשמורה.

"אם מעלים את אותם 9,000 שעדיין נותרו במקומות מאורגנים באדיס אבבה ובגונדר, זה נגמר. אחריהם אפשר יהיה להגיד בבירור שכל מי שעזב את ביתו בכפרים ובא להיות יהודי בהמתנה לעלייה - הוא איתנו. מי שנותר בכפרים ולא עשה צעד לבוא ולחיות כיהודי - אין לנו שום מחויבות כלפיו. לעומת זאת, יש לנו מחויבות ציונית, יהודית והומניטרית, להעלות את אלה שחיים כבר שנים כיהודים בקהילות סגורות בהמתנה לעלייה. ההכפשות נגד עליית הפלאשמורה הן פשע יהודי. זה אחד המאבקים הכי צודקים שהיו מעולם".

"דפוס של זלזול"

בראש מטה המאבק למען העלאת הפלאשמורה עומד יצחק מולה, שעלה ארצה ב־1991 בגיל 3. "המשפחה שלי מביתא ישראל", הוא מספר. "אין לי קרובים בקרב הפלאשמורה. הקשר שלי איתם נוצר ב־2011. יצאתי מטעם הסוכנות ללמד עברית בגונדר. שהיתי במחיצתם כמה חודשים והתרשמתי מהרצון שלהם ומהמחויבות שלהם להיות חלק מעם ישראל. הם יותר דתיים ממני. הם מתפללים שלוש פעמים ביום, וכמעט כולם קרובים מדרגה ראשונה של עולים שכבר נקלטו בארץ. למנוע מהם לעלות זה עוול משווע. אין לי ספק שצריכים להעלות את כולם".

אתה שומע גם בתוך העדה קולות שאומרים שלא מדובר ביהודים, אלא בנוצרים?

"בעלייה שלי ושל הורי לא הטילו ספק? תמיד הטילו בנו ספק, ולכן כולנו עברנו גיור לחומרה, גם המשפחה שלי. אלמלא פסק ההלכה המפורסם של הרב עובדיה יוסף, שקבע שמדובר ביהודים מזרע ישראל, לא הייתה עלייה מאתיופיה".

מולה טוען שההתנגדות לעליית הפלאשמורה נובעת ממניעים גזעניים ולא דתיים: "כשהיה בשנות ה־90 גל עלייה עצום מברית המועצות לשעבר, הגיעו גם כמה מאות אלפי לא יהודים. מישהו דרש לעצור את העלייה? ברור שהסיבה היא צבע העור. עכשיו מנסים לתלות את ההתנגדות להמשך העלייה בנימוקים תקציביים. זה מרתיח ומקומם. מתי תקציב היה שיקול בעליות לישראל?".

הוא מבטיח שהמאבק שלו ושל חבריו, בסיוע ח"כים נגוסה ואמסלם, יימשך "עד שאחרון העולים יגיע", כדבריו. "בשעה שאני ואתה הולכים לישון, ישנם חיילים מבני הפלאשמורה שמשרתים ביחידות סודיות ויוצאים מעבר לקווי האויב להגן על המדינה, אבל המדינה יורקת להם בפנים ולא מעלה את קרוביהם", אומר מולה. "אסור שזה יימשך".

"הדעה הרווחת בקרב העולים היא שלא מדובר במאבק בין יהודים לגויים", אומר פסיל לגסה, מנכ"ל הערוץ הישראלי האתיופי. "זה מאבק בין שחורים ללבנים. 1,300 מתוך 9,000 ממתינים? למה מגבילים עליית יהודים למדינת ישראל? העלייה מאתיופיה היא היחידה שהוקצבה לה מכסה - גם בגלל צבע עורם של בני הקהילה. זה לא מקרה חד־פעמי, אלא דפוס מתמשך של התנשאות וזלזול בקליטת יוצאי אתיופיה".

"להניח את המחלוקת בצד"

המאבק להעלאת בני הפלאשמורה עורר כאמור מחלוקת גם בליכוד. ח"כ אמסלם, שהצליח כאמור להוציא מראש הממשלה את ההבטחה להעלאת 1,300 מבני הפלאשמורה עד סוף השנה, הואשם בסחטנות פוליטית ובכוחנות. גורמים בליכוד טוענים שהוא וח"כ נגוסה עושים שימוש ציני בעלייה ומבקשים בסך הכל לחזק את כוחם הפוליטי ולפקוד את העולים לליכוד.

“מדובר באיחוד משפחות מתבקש ויש כאלו שנוח להם להציג את הנושא כבור ללא תחתית", טוען כעת ח"כ אמסלם. "חשוב שכולם יבינו שלאורך כל הדרך דובר על כ־6,500 אנשים שהוסכם כבר בשנת 2010 שיעלו לישראל. חשוב שכולם ידעו שפשוט לא העלו אותם ולכן נדמה שזה אף פעם לא נגמר. אני בטוח שאפילו המתנגדים המושבעים לעלייתם מבינים כי משנת 2010 היה מן הסתם גידול טבעי של המשפחות, ולכן המספר הסופי נכון להיום עומד על כ־9,000 עולים הצפויים להגיע לישראל בחמש שנים הבאות.באשר לטענות על כך שסחטנו את ראש הממשלה, מדובר בטענה מגוחכת ואפילו מעליבה. לא שמעתי שמכנים את כחלון סחטן על כך שהוא מקדם את הדיור למשתכן ולא שמעתי שמכנים את דרעי סחטן כי הוא מקדם את הוזלת תעריף המים. אני מצפה מכולם להניח את כל המחלוקות בצד ולאפשר למאות המשפחות הקרועות להתאחד ולסיים פרק מביך ומביש בהיסטוריה שלנו כעם. מי מאיתנו היה מוכן להסכים שיקרעו אותו ממשפחתו אפילו ליום אחד? חשבתם על כך שהם סובלים מהקרע הזה כבר 20 שנה?".