לא רק תנובה: הסינים מגבירים מעורבות במשק הישראלי, אז למה כולם אדישים?

מאז חוות הדעת של הלוי, השקיעו חברות סיניות בחברות ישראליות עשרות מיליארדי שקלים. המספרים מדהימים. רק בשנה האחרונה השקיעו הסינים בחברות ישראליות כ־10 מיליארד שקלים. ברכבת הקלה בתל אביב הסינים ישקיעו כ־8 מיליארד שקלים, בנמל אשדוד החדש בין 3 ל־4 מיליארד שקלים. כ־2 מיליארד שקלים השקיעו חברות סיניות בשנה האחרונה בתחום ההייטק, השקעות המהוות כ־15% מכלל ההשקעות בתחום. בחודש פברואר 

פורסם כי התאגיד הסיני פוסון רכש את חברת מוצרי הקוסמטיקה “אהבה" תמורת כ־300 מיליון שקלים.
 

חמש שנים עברו מאז נמכרה חברת מכתשים אגן לחברת כמצ'יינה תמורת 5.7 מיליון שקלים, מכירה שהייתה תחילת הפריצה הסינית הגדולה לישראל. ב־2013 נמכרה חברת אלמה לייזרס לפוסון פארמה הסינית בכמיליארד שקלים, ולפני שנתיים נמכרה תנובה תמורת 4 מיליארד שקלים לברייט פוד הסינית. מאז נפרץ הסכר, 2015 הייתה שנת השיא עם השקעות כאמור בסכום של כ־10 מיליארד שקלים.

 

בין 2012 ל־2015 נכנסו לחברות ישראליות 30 משקיעים סינים חדשים שביצעו השקעות בלמעלה מ־80 חברות. מאות משלחות סיניות מגיעות לישראל מדי שנה. אנשי עסקים ישראלים בולטים מחפשים שיתופי פעולה עם חברות סיניות. אומנם כמה עסקאות גדולות לא התממשו לבסוף, כמו מכירת חברת הביטוח הפניקס, שעמדה על כ־2 מיליארד שקלים והמכירה של חברת שח"ל, אבל גם כך ברוב משרדי עורכי הדין הגדולים העוסקים בסחר בינלאומי הוקמו מחלקות מיוחדות לטיפול בלקוחות הסינים. אפילו כוכב הפרסומת החדשה לחברת אל על הוא איציק הסיני, צעיר סיני שמנסה למשוך נוסעים לחברת התעופה הלאומית.
 

“צריך להבין שהסינים הם מעצמה עולמית, וככזו הם רוצים להיות בכל מקום", אומר ד"ר יהוידע חיים, שגריר ישראל בסין לשעבר. “אין לנו מה לחשוש מחרב פיפיות סינית שתתהפך עלינו. בסין הם פעלו בעורמה נגד חברות ישראליות, מה הם יכולים לעולל לנו כאן? הרי בכל רגע נוכל לקטוע את ידיהם. בכל מקרה ההתנהלות שלהם כאן נובעת מהערצה. את ישראל הם ממש מעריצים, הם חושבים שאם יש עם חכם, זה העם היהודי. בעיניהם כולנו איינשטיין. השאיפה שלהם באופן עקרוני היא להגיע לישראל ולשתף פעולה עם היהודים. זה המניע הבסיסי".
 

יש עוד כמה מניעים. חלק מהעסקאות הניבו רווחי עתק למשקיעים הסינים, הרעבים לעסקאות בכל רחבי העולם. כ־10 מיליארד דולרים עוזבים את סין מדי יום ומושקעים בחברות בכל רחבי העולם. לי קה שינג היה מראשוני הסינים שהשקיעו בישראל כשהפעיל, כבעלים של חברת האצ'יסון, את חברת הסלולר פרטנר ב־1999. עשר שנים אחר כך הוא מכר את פרטנר לאילן בן דב, אחרי שהחברה הרוויחה למעלה מ־2 מיליארד דולרים ובעליה משכו דיווידנדים בסכום דומה. לי קה שינג אף השקיע בחברת ווייז הישראלית והרוויח מאות מיליוני דולרים כשווייז נמכרה לגוגל. חלק מהרווחים הועברו כתרומה לטכניון. היקף השקעותיו ב־19 סטארט־אפים ישראליים מגיע לכמיליארד שקלים וחצי.
 

לא כל החברות הן סיניות במוצהר כמו חברת האצ'יסון של לי קה שינג. חלק מהחברות הסיניות אינן רשומות ככאלה. רובן נמצאות בבעלות ממשלתית, ולו חלקית. “כשאתה נותן לחברה סינית לתפעל את הנמל החדש בחיפה ולבנות את נמל אשדוד החדש, אתה לא יכול להימלט מלשאול את עצמך האם יש פה ראייה אסטרטגית סינית מעבר לניסיון להרוויח כסף", אומר ד"ר עודד ערן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, שריכז לאחרונה פרויקט מחקר על הקשרים בין סין לישראל. “מאחר שרוב החברות הסיניות הן בשליטה ממשלתית, לא ברור אם יש כאן צעד כלכלי או שיש ראייה נוספת, אחרת".
 

“סין עושה את זה בצורה אגרסיבית באוקיינוס ההודי. היא משקיעה באזור מתוך ראייה אסטרטגית. יש לה שם גם נוכחות צבאית. באזור ההוא סין מושקעת הרבה יותר מאשר באופן כלכלי. השאלה היא אם זה דפוס הפעולה שהסינים מתכוונים ליישם גם בים התיכון. בינתיים, מלבד ההשקעות בישראל, חברה סינית קנתה את נמל פיראוס ביוון, הסינים שותפים בנמל סואץ, הם נכנסו לנמל באיסטנבול שבטורקיה.

חלק מההשקעות בנמלים נועדו להוזיל את עלויות השינוע של סחורות סיניות, חלקו יכול להיות מתוך ראייה אסטרטגית. לא צריך למנוע מהסינים לרכוש חברות בישראל, אבל צריך להחליט על מדיניות כללית בנושא שאינה מכוונת דווקא לסינים אלא לכל החברות הזרות. אם חברות בריטיות היו מעורבות כאן באותה עוצמה, צריך היה לשאול את אותן שאלות, כפי שקורה בעולם. קיימים כלים לבדיקה של הדברים האלה. עובדה שהממונה על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, החליטה לא למכור לסינים את חברת הביטוח הפניקס. מקובל בעולם לשאול את השאלות האלה. כשהסינים התחילו להיכנס להייטק בארצות הברית, הם נתקלו בחשדנות".
 

גם דני יתום, לשעבר חבר כנסת וראש המוסד, הזהיר בעבר מפני מעורבות סינית. “הייתי מאפשר להם להשתתף בחיפושי נפט וגז", הוא אמר ל"מעריב" לפני כשנתיים, “אבל לא להשתלט על כל מקורות הנפט והגז. אין בעיה שהם יבנו את קו הרכבת לאילת, אבל לא הייתי נותן להם חזקה על שדה תעופה או על נמל ימי. היכן שאנחנו עלולים ליפול כבני ערובה, רצוי להתרחק מהם".ואילו עוזי ארד, שהיה יועצו המדיני של ראש הממשלה נתניהו, אמר אז ל"מעריב" ש"חשוב לדעת מה מגדיר את הסינים ולהיות מפוכחים במגעים איתם".

 

בישראל, בניגוד לעולם, הדיון במעורבותה של סין בכלכלה המקומית זניח לחלוטין, וזאת אף על פי שסין מעורבת מאוד בכלכלה הישראלית לא רק באמצעות השקעות, אלא גם כמייבאת וכמדינת יצוא גדולה. ב־2015 סין ייבאה לישראל מוצרים בסכום של 22.1 מיליארד שקלים והייתה ליבואנית 

השנייה בגודלה לישראל אחרי ארצות הברית (29.1 מיליארד שקלים). ישראל ייצאה לסין בסכום של 12.1 מיליארד שקלים, במקום השלישי אחרי ארצות הברית (43 מיליארד שקלים) ובריטניה (14.1 מיליארד שקלים).
 

במרץ חלה התפתחות משמעותית ביחסי ישראל וסין כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגנית ראש ממשלת סין ליו ינדונג נפגשו בוועידת החדשנות ישראל־סין 2016, שנערכה בירושלים, והכריזו על פתיחת שיחות להסכם סחר חופשי בין ישראל לסין.
 

בארצות הברית נכתבו אינספור מחקרים על המעורבות הסינית. אפשר להבין את החששות האמריקאיים. ב־2015 הסינים השקיעו 15 מיליארד דולר, כ־60 מיליארד שקל, בחברות מקומיות. השנה, על פי התחזיות, יכפילו את השקעתם בארצות הברית. כבר עכשיו פועלות בארצות הברית 1,900 חברות בבעלות סינית עם 90 אלף עובדים. החשש האמריקאי מהסינים הגיע עד לישראל כשארצות הברית אסרה על ישראל למכור את מטוסי הריגול פלקון לסין לפני 16 שנים. 
 

“אין מה להיבהל", אומר פרופסור איתמר רבינוביץ, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית. “האמריקאים לא מתנגדים לכניסה של הסינים לישראל. הרגישות שלהם היא רק בנושאים ביטחוניים מפני שהם רואים פוטנציאל של התנגשות בין ארצות הברית לסין בשלב כלשהו. זו ישראל שצריכה לשאול את עצמה מה טוב לה".
 

אפילו באפריקה עולות תהיות באשר למעורבות הסינית ביבשת. עם מיליון סינים ומסחר שמהווה 15% מכלכלת אפריקה, יש לאפריקאים סיבה לדאגה. ובמספרים: ב־2000 המסחר בין סין לאפריקה הגיע ל־10 מיליארד דולרים. ב־2012 נסק ל־180 מיליארד דולר. מאז שנת 2000 הגדיל הצבא הסיני את מעורבותו באפריקה באמצעות כוח האו"ם פי 20. כל מי שמסתובב באפריקה רואה מיד את ההשפעה הסינית: חברות גדולות, חנויות, מסעדות ובתי עסק באזורים הנידחים ביותר, כמו גם בערים הגדולות, שייכים לסינים. לא רק זאת, סין היא יצואנית הנשק הקל הגדולה ביותר לאפריקה. המתנגדים לסינים מכנים את התנהלותם “קולוניאליזם". בשנים האחרונות פוליטיקאים מקומיים שמבקשים להיבחר למשרות בכירות מנהלים קמפיינים שנשענים על העוינות המקומית לסינים.
 

“גם בישראל מתנהל ויכוח על המעורבות הסינית", אומר פרופ' אהרון שי, רקטור אוניברסיטת תל אביב ומומחה לסין, שספרו “סין וישראל" יצא לאור לאחרונה, “אם כי אצלנו הוויכוח אינו מתנהל במרחב הרחב אלא בעיקר בחוגים מסוימים, יודעי דבר. השאלה הזאת עלתה בצורה נקודתית, כשהסינים רכשו את תנובה או כשביקשו לקנות את חברת הביטוח הפניקס. זה לא עולה לדיון ציבורי כאסטרטגיה רחבה. רצוי היה שנראה את זה כאסטרטגיה כוללת שבודקת לאן העולם הולך מכאן ולאן ישראל הולכת".
 

“הנקודה מאוד פשוטה. הסינים משקיעים בכל העולם וזה קצת מעורר דאגה. הדרך להסתכל על זה היא בקו המשכי: מצד אחד ההשקעות הסיניות בישראל מחמיאות לכלכלה שלנו ואולי אף טובות לה. כך כשהם קונים את חברת ‘אהבה'. רכישה כזאת הרי לא תשנה את החוסן הלאומי שלנו. אבל בואי נחשוב שהסינים ירצו לקנות את חברת אל על. האם יש ישראלי שמוכן למכור להם את חברת התעופה שלנו? סביר להניח שלא.

הוויכוח צריך להתנהל על הסרגל הזה. הממשלה הייתה צריכה לקבוע קו, לשקול אילו פרויקטים הם חלק מהביטחון הלאומי שלנו ולכן לא רצוי שיימכרו לחברות זרות. אבל אצלנו דברים נעשים בשליפה מהמותן בלי להבין שכשהסינים יתפעלו את נמל חיפה החדש ויבנו את נמל אשדוד החדש ואת קו הרכבת לאילת, זה יקבע את העתיד שלנו יותר מאשר אם אדם מסוים יהיה שר בממשלה או לא".