שאול מופז: "שמעתי את הקריאה לעזרה של חיילים שלי, ואז את הדממה בקשר"

שאול מופז, לשעבר שר הביטחון והרמטכ"ל, החל את דרכו בצבא בחטיבת הצנחנים, וידע קרבות רבים כחייל ומפקד. ניסים משעל אירח אותו ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" בתוכנית מיוחדת ליום הזיכרון לחללי צה"ל. מופז סיפר על חוויותיו האישיות ממלחמות ישראל: "אני רואה לוחמים ומפקדים שנפלו לידי במלחמות, את חלקם שלחתי לקרב. ציון מזרחי היה מפקד פלוגה בגדוד 202, כשפיקדתי על חטיבת הצנחנים בקרב במיידון, הוא נפגע ממש לידי. הקשר שלי מרקו ברנשטיין, ומפקדים ששלחתי כמו ארז גרשטיין ואיתן בלחסן שהם דמויות מופת. כי אש המלחמה היא עיוורת, הטובים נופלים בראש והם אלה שנפלו", אמר מופז.

"כשנפגעים לידך אתה לא מפסיק את הקרב", הדגיש מופז. "התחושה שמישהו נפגע לידך היא תחושה מלחיצה, בהתחלה, אבל השנים לימדו אותנו, שמעבר להגשת העזרה הראשונית, אנחנו חייבים להמשיך בלחימה ולבצע אותה מול האויב. זו תחושה קשה מאוד, אבל אתה יודע שאם לא תמשיך יהיו לך יותר נפגעים. בהמשך, כשאתה שולח חיילים לקרב, אתה יודע, פחות או יותר, מה הם הולכים לחוות, מעביר להם את הניסיון והידע שלך, ומאמין שיחד עם כל מה שתרגלו, שהם יידעו ויצליחו לבצע את המשימה. זו תחושה קשה ומורטת עצבים, במיוחד כשמבצעים לא הולכים על פי התוכנית. כשאתה שם אתה יודע מה תעשה, אבל כשאתה יושב מאחור במפקדה והלוחמים בחזית קשה לך לדעת מה הצעד הבא שיעשו. זו תחושה אחרת, אבל תחושת האובדן היא אותה תחושה".

"הזמן לא מרכך את הזיכרונות ולא את כאב המשפחות השכולות", ציין מופז, "אבל הוא עושה תהליך של השלמה עם כך שאי אפשר יהיה להחזיר את הבנים, שצריכים לעשות כמה דברים על מנת לזכור אותם. לדעת שבזכותם אנחנו ממשיכים לחיות בארץ הזו ולדאוג שבני המשפחות שלהם לא יצעדו לבד, להיות איתם ולתמוך בהם. יש כמה משפחות שכולות שמתוקף נסיבות הקשר לי איתן חזק יותר ואני מבקר אותן פעמיים בשנה, ביום הנפילה של הבן וביום הזיכרון". מופז דיבר בשידור עם קלוד וציונה, הוריו של איתן בלחסן ז"ל, מפקד סיירת צנחנים, שנפל בלבנון ב-22 בפברואר 1999 בקרב מול מחבלי חיזבאללה. "מופז הוא עבורנו כמו בן משפחה", אמרו ההורים, "מאז שאיתן נהרג הוא איתנו בקשר הדוק, לא מפספס שום אזכרה של איתן, תמיד פוקד אותנו ומכבד אותנו, ומגיע גם בימי זיכרון. הוא מבקר אותנו 3-4 פעמים בשנה ועוקב אחרי המשפחה. הוא כבר לא איש צבא, אבל הוא אישיות מיוחדת עם נשמה ממש ממש טובה, ששומרת איתנו על קשר".

במלחמת יום הכיפורים פיקד מופז על סיירת הצנחנים. "הוקפצנו לבצע פשיטות בעומק", נזכר, "וכיוון שכל החטיבה הייתה בדרום, הייתי צריך להגיע למטה הכללי לקבל את הפקודה ישירות, דבר שלא היה מקובל אז. אני מגיע לבור בקריה, מרכז העצבים בזמן מלחמה, ואני שומע שם את מכשירי הקשר של החיילים הנצורים במוצבים בקו התעלה ואת הקריאות של המפקדים שלהם 'תחזיקו מעמד'. ואני מבין שהם נצורים, שכוחות לא מגיעים לחלץ אותם, ואתה שומע את הירי של המצרים ואת הצעקות מהבונקרים עצמם, רגעים של קריאה לעזרה ודממה בקשר, לא ענו להם. וידעתי שיש שם חיילים שלי, שאני פיקדתי עליהם אישית. אתה רוצה לעזור להם באותו רגע ואתה לא יכול. זו התמונה שהכי חרוטה בזיכרוני מכל המלחמות בהן השתתפתי".

"קיבלתי צמרמורת", נזכר מופז, "ואני באותם לילות הובלתי חיילים מעבר לקווי האויב במרחקים של 300-400 קילומטר בשטח סוריה, במפגש הגבולות, וזה השאיר אצלי תחושה קשה מאוד, שהנה, לא היינו מוכנים למצב, וההפתעה יצרה את המציאות. וזה ליווה אותי משך כל שנות שירותיי, ואני הבטחתי שכל עוד זה יהיה תלוי בי, הפתעות מהסוג הזה לא יקרו ליחידות שלי, לא ידעתי אז שאני אהיה רמטכ"ל. חיילים שהיו שלי, מגדוד 890 של הצנחנים, השתתפו גם בקרב הקשה מאוד ב'חווה הסינית'. הם נכנסו לשם בלי מודיעין ובלי האמצעים הנדרשים ונהרגו 50 חבר'ה ועוד עשרות נפצעו. קרב קשה שגבורת הלוחמים בו גישרה על הפערים".

מופז היה גם סגן מפקד סיירת מטכ"ל, עליה פיקד יוני נתניהו ז"ל, אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מופז יצא לחופשת לימודים, אך הוקפץ מהבית כדי להשתתף ב"מבצע אנטבה", מבצע חילוץ בני הערובה הישראלים, שנחטפו בטיסת "אייר-פראנס" לאנטבה שבאוגנדה שבמרכז אפריקה, בשנת 1976. תפקידו במבצע היה להוביל את כוח הלוחמים שינטרל את מגדלי השמירה ומגדלי הפיקוח בשדה התעופה באנטבה. "זה מבצע דמיוני", סיפר מופז, "שמה שבלט בו היה אומץ הלב של הדרג המדיני, של ראש הממשלה יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס, לקבל החלטה לשלוח חיילים אלפי קילומטרים מגבול ישראל ולסמוך עליהם שיידעו לבצע את המשימה. עיקר המטלה היתה על סיירת מטכ"ל, והמבצע הזה סימן לעולם וגן לעצמנו, שאנחנו לא נכנעים לטרור וגם זקף את קומתה של ישראל באותם ימים שהיו קשים".

מוקי בצר, שהכין בפועל את הפעולה, היה זה שקרא למופז להשתתף בה. "הקפצתי את מופז מהבית כדי שיהיה לי מפקד מסיירת מטכ"ל לעבוד איתו במבצע", סיפר בצר. "ביקשתי מדן שומרון שישאיר את הטרמינל הישן עם בני הערובה לסיירת וחששתי שהוא ישאל אותי אם יש לי מספיק מפקדים. מופז, צנחן, סגן מפקד יחידה, עם המון ניסיון קרבי, שדן שומרון מכיר, חשבתי שם הוא ישמע שהוא איתנו, יהיה יותר קל להחליט שהטרמינל הישן רק שלנו".

על מותו של יוני נתניהו ז"ל סיפר בצר: "פיקדתי על הכוח שפרץ לטרמינל, וחיסלנו את המחבלים, כמו שתכננו. התקשרתי ליוני בקשר והודעתי שהמשימה בוצעה, ואין תשובה, 'המשימה בוצעה', ואין תשובה. בפעם השלישית שאני קורא, תמיר פרדו (לימים ראש המוסד), שהיה קשר צעיר, צורח לי בקשר 'מוקי, יוני נפגע, יוני נפגע'. כשיצאתי החוצה ראיתי את יוני שוכב כשכדור חלף מהחלק העליון של החזה, עבר באלכסון, יצא מהמותן, מהגב, ודוד חסין מטפל בו, הוא היה ללא הכרה. נתתי הוראה לכולם 'יוני נפגע, אני נוטל את הפיקוד'. לקח עוד שעה עד שהוצאנו את בני הערובה, כשבמקביל הכוח של מופז חיסל את מגדלי הפיקוח של שדה התעופה. כשעצרנו לתדלק את המטוסים בניירובי, אהוד ברק אמר לי שיוני פצוע קשה, אבל הוא ייצא מזה. ביקשתי שיבדוק מה מצבו ויעדכן אותנו. הוא חזר אחרי כמה דקות ואמר שיוני נפטר. זו לא הפתעה גדולה כי ידענו שהוא פצוע קשה. סיפרתי לחיילים שיוני נפטר מפצעיו וזה היה רגע מאוד קשה".

"יוני היה מפקד היחידה ואישר את הפעולה והוביל אותה", ציין מופז, "הרוח שלו השפיעה על הלוחמים ונתנה את הביטחון לאלה שהיו צריכים לקבל את ההחלטה, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. בשבילם נפילתו היתה בשורה קשה".

עריכת תוכן 103FM: אסף נבו