תחילתו של דבר: הפרויקט של ברל כצנלסון קם לתחייה

דבר חדש הגיח השבוע לאוויר העולם: 91 שנים בדיוק לאחר שברל כצנלסון ייסד את "דבר", עיתון פועלי ארץ ישראל המיתולוגי, ושני עשורים לאחר שסגר את שעריו בפעם האחרונה, החייתה ההסתדרות את המותג ההיסטורי במהדורה מקוונת והשיקה את "דבר ראשון", מיזם אינטרנטי חדש הממותג כאתר החברתי של ישראל.

בהודעה לעיתונות שפורסמה לרגל השקתו נאמר כי "דבר ראשון", במתכונתו הנוכחית, אמור להשמיע קול שונה בשיח הציבורי ולקדם סיקור תקשורתי של נושאי חברה וכלכלה על פי עקרונות הסולידריות, השוויון והצדק החברתי. לצד דיווחי חדשות ואקטואליה, יתמקד האתר בסיפורי עובדים וגמלאים ויעסוק בהרחבה במאבקים חברתיים.

המהדורה הראשונה הביאה את ברכת נשיא המדינה ראובן ריבלין ולצדו את ברכת יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. "עם השקת 'דבר ראשון' אנו מביאים לחידושו של אחד המוסדות המפוארים של ההסתדרות לדורותיה", כתב ניסנקורן, "על רקע המציאות הכלכלית המורכבת שבתוכה אנו חיים, ישנה חשיבות לכך שיהיה ייצוג אותנטי לקולם של העובדים והגמלאים בחברה הישראלית, לרצונותיהם ומאבקיהם".

ניסנקורן הביע תקווה של"דבר ראשון" תהיה תרומה חשובה ליצירת שיח ציבורי המושתת על ערכים של שוויון וערבות הדדית, ובכך יתרום להפיכתה של החברה הישראלית לחברה שוויונית וצודקת יותר. ברוח זאת, הסיפורים בגיליון המקוון הראשון עסקו בהתאגדות של עובדי חברת הייטק, בנשים בסיכון, בפנסיות לעולים ואפילו במאבקה של הפועל ירושלים האדומה על אליפות המדינה בכדורסל. לצד אלה הובאה כתבה נוסטלגית של אסף צבי, שבה ראיין את ותיקי עיתון "דבר", המברכים את האתר החדש.

פרופסור רפי מן, היסטוריון וחוקר תקשורת מבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל, אומר כי "ברל כצנלסון וחנה זמר, העורכים המיתולוגים של עיתון 'דבר', היו בוודאי מתבוננים בהשתאות במציאות העכשווית של עולם התקשורת, אך היו מרוצים לראות את הלוגו ההיסטורי של עיתונם מתנוסס שוב במרחב הציבורי".

לדבריו: "'דבר ראשון' הוא אתר אינטרנט המתקשט באופן לגיטימי בהילה ההיסטורית של עיתון 'דבר', אך אין כמובן שום סיכוי שהוא יגיע למעמד ההיסטורי של עיתון, שבעשור הראשון למדינה היה אחד מארבעת העיתונים הנפוצים ביותר לצד' מעריב', 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'. בעצם מדובר יותר בבלוג מאשר בעיתון והוא אינו דומה כלל ל'דבר' של פעם, שהיה עיתון במובנו הקלאסי עם מאות עובדים, גרפיקאים, עיתונאים ופובליציסטים".

"אג'נדה די מצומצמת"

בעיתון המיתולוגי כתבו במרוצת השנים עיתונאים בעלי שם, סופרים ומשוררים, וביניהם חיים באר, לאה גולדברג, יוסי ביילין, חיים גורי, דן בן־אמוץ, אמנון דנקנר, נחום ברנע, אהרון מגד ואחרים. הקריקטוריסט הקבוע של העיתון היה הצייר אריה נבון, ואחריו, בשנותיו האחרונות של העיתון, המאייר מושיק לין.

הטור המזוהה ביותר עם העיתון בתקופת הפריחה שלו היה טורו של המשורר נתן אלתרמן, "הטור השביעי". הטור, שנכתב בחרוזים ועסק בענייני אקטואליה, התפרסם מ־1943 במשך 24 שנה. שמו של הטור, אגב, נגזר ממיקומו בעיתון – השביעי מימין בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים.

ב־1990, בעת שהחל העיתון לאבד מזוהרו, בוטלה כותרת המשנה שהגדירה אותו כ"עיתון פועלי ארץ ישראל". בשנת 1995, בתקופת הדמדומים שלו, שינה העיתון את שמו ל"דבר ראשון", כשם האתר שהושק השבוע, ולעורכו נתמנה רון בן ישי, אך למרות מאמצי ההחייאה ועל אף התגייסותו של יו"ר ההסתדרות החדשה, חיים רמון, העיתון לא שרד ונסגר בשנת 1996. גם "בית דבר", שעמד ברחוב מלצ'ט פינת רחוב שינקין בתל אביב, נהרס ובמקומו נבנה בית דירות.

"דבר" נחשב בזמנו לשופר של מפא"י. האם לדעתך "דבר ראשון" המקוון יהפוך לשופר של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן?

מן: "האתר יכול בהחלט להפוך לכלי לשימוש אישי של ניסנקורן, אך יש לקוות שהוא לא ינצל אותו למטרותיו האישיות. האתר יכול להוביל את

המאבק למען זכויות העובדים, וככזה מדובר באתר לגיטימי לחלוטין שינסה לשקף מצד אחד את רצונה של ההסתדרות לשקם את מעמדה כגוף חזק ומרכזי בחיים הציבוריים, אך מצד שני להיות חדשנית, עכשווית ומעודכנת. כשם שההסתדרות שינתה בעבר את שמה ל'ההסתדרות החדשה' כך גם האתר קורא לעצמו 'דבר ראשון' בניסיון לשמור על מורשת העבר בלי להיראות כמשהו ארכאי. עם זאת, יש לזכור כי למרות ש'דבר' כונה בעבר שופר של מפא"י, היו בו לא מעט טקסטים של ביקורת על המפלגה".

ד"ר אפרים דוידי היה במשך שנים עיתונאי בעיתון "דבר", ובשלבי גסיסתו ניסה להעבירו לידי העובדים כדי שינהלו אותו כקואופרטיב. ד"ר דוידי מברך על השקת האתר החדש, אך אומר כי "בשום פנים אין להשוותו לעיתון המיתולוגי, שהיה עיתון יומי מגוון שכתב על תרבות, פוליטיקה, ספורט ואלף ואחד דברים אחרים.

"מה שההסתדרות השיקה זה אתר חברתי המופעל על ידי חבר'ה צעירים ובעלי מוטיבציה, שאינו מתכוון לעסוק בסוגיות פוליטיות בוערות, והאג'נדה שלו די מצומצמת רק לסוגיות חברתיות. לדעתי אי אפשר להפריד בין חברתי לפוליטי וחבל. עם זאת, יש לברך על הקמתו של כל כלי המתווסף למרחב של עיתונות ציבורית והוא אינו 'ביביתון' או כלי שרת של בעל הון".

חיים הר זהב, לשעבר כתב פרלמנטרי בערוץ 10 ואחר כך חבר מערכת "צינור לילה", גוייס לערוך את "דבר ראשון", אולם פרש לאחר שהתברר לו

כי מדובר באתר חברתי ולא באתר חדשות של ממש.

"עזבתי כשהדירקטוריון החליט שזה לא יהיה מוצר עיתונאי ממש אלא רק ניוזלטר של ההסתדרות", הוא אומר, "אני תכננתי שזה יהיה אתר חדשות שיעבוד 24/7, מסודר, שייתן פייט טוב לעיתונות הקפיטליסטית, שישראל ישראלי יקבל שם גם חדשות אך גם מנה גדושה של מי שבעדו ולא בעד אילי ההון. תכננתי אתר עיתונאי עם אג'נדה סוציאל־דמוקרטית שהאדם במרכזה, שכל כך חסרה היום בעיתונות. בעד איגודים, בעד עבודה מאורגנת. זה היה הרעיון וכך בניתי אותו, אבל באפריל קיבלו החלטה לשנות כיוון ואני מאחל להם בהצלחה".

מי שמקבל בהתלהבות רבה את המיזם האינטרנטי החדש הוא העיתונאי רון בן ישי, העורך האחרון של "דבר", שקיבל בשעתו את ההחלטה לשנות את שמו ל"דבר ראשון" ולהפוך אותו לטבלואיד: "זו ברכה גדולה. אני שמח מאוד־ מאוד שקם אתר שבעצם מגשים את מה שאנחנו ניסינו לעשות בפרינט. החזון שלי היה למזג את עיתון 'דבר ראשון' עם העיתון הכלכלי 'טלגרף' ולעשות עיתון חברתי־כלכלי־חדשותי עם אוריינטציה ברורה. עמדנו בשעתו על סף המיזוג, אבל הרעיון נפל בגלל התנגדות של עיתונאים סוציאליסטים רדיקלים מקרב עובדי 'דבר' שלא הסכימו שהעיתון יהיה ברובו הסכם קיבוצי ומיעוטו בחוזה אישי. אני שמח שראש ההסתדרות היום מבין שנחוץ כלי מדיה חדשותי חברתי־כלכלי בציבור הישראלי שלא רק ייצג אלא גם יגדיל את המודעות וההכרה של העובדים בישראל גם לזכויותיהם וחובותיהם ויהיה במה לדעותיהם.

"אני בטוח שגם כצלנסון וגם זמר, שהיו חדשנים ופורצי דרך כל אחד בתקופתו, ברל כעורך הראשון של 'דבר' ומקימו וחנה זמר כעורכת שהטביעה את חותמה על 'דבר' בעת החדשה, אם היו חיים איתנו היום, הם היו מרגישים כמוני".

"שואפים להיות הוגנים"

גיל פלוטקין הוא מנכ"ל האתר החדש והיה בין קבוצת הפעילים שעמדה מאחורי רעיון הקמתו. "הרעיון נולד אצלי ואצל חברי בתקופת המחאה החברתית. אני עצמי עסקתי בחינוך בפעילות חברתית. בעצם הבנו שיש אנרגיות מאוד גדולות בקרב החברה הישראלית ושיש בכל הציבורים והמגזרים כמיהה לשינוי חברתי לצדק חברתי, כמו ססמת המחאה, וזאת בשעה שמתבצעת גנבת דעת על ידי כלי התקשורת הכלכליים הקיימים. הכל נותב לאותם מושגים שמנציחים את התפיסה הניאו־ליברלית קפיטליסטית ובעצם אין היום במדינת ישראל דיון שיש בו חלופות כלכליות אידיאולוגיות ערכיות. אין כלי תקשורת שנותן ביטוי לאפיקים אחרים שהיום מקובלים בעולם. אני וחברים נוספים שפועלים במערכת ניגשנו להסתדרות עם הרעיון".

ואיך הוא התקבל?

"מצאנו הסכמה ובית להוציא את הרעיון לפועל. אבי ניסנקורן אימץ את הרעיון לפתוח כלי תקשורת שיתמקד בנושאים כלכליים וחברתיים ויהיו בו כותבים עצמאים שיביאו תחקירים, נתונים, פרשנויות והשוואות גם מהעולם. עבדנו בחודשים האחרונים למקד את התכנים שלנו ולעשות לעצמנו הכשרה עיתונאית, ואני שמח על התאריך סמלי - במלאת 91 לייסוד העיתון 'דבר' - שבו עלינו לאוויר עם האתר".

בהתחלה רציתם להקים אתר חדשות. מדוע הסתפקתם בסופו של דבר באתר חברתי?

"בתקופת ההרצה בחנו את הרעיון בקרב קבוצות מיקוד ובדקנו כל מיני חלופות. בסוף החלטנו ללכת על אתר תוכן כלכלי־חברתי שפועל בצניעות. זה אתר שיש לו רכז תוכן ולא עורך. הכתבים מגיעים כולם מתחום החינוך ופעילות חברתית כמוני. הערכים שמנחים אותנו כקונצנזוס הם צמצום פערים, מיגור העוני, אחריות המדינה לאזרחים והגנה על האדם העובד. זו האג'נדה שלנו".

אתם מחויבים לכללי האתיקה העיתונאית?

"אנו שואפים להיות הוגנים, ומחפיפים את עצמנו לאתיקה ולמתודה העיתונאית כדי שאנשים יוכלו לקרוא אותנו. חשוב לנו שזה יהיה הגון, לא צהוב ולא שטחי. אנו מתחילים צעדים ראשונים ורוצים לעשות משהו איכותי".

האם אין חשש שתהפכו לשופר של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן?

"גם חנה זמר וגם ברל כצנלסון היו ידועים בחוש הביקורת ובעצמאותם. אני מעדיף כלי תקשורת שכפוף לתנועה עם מאות אלפי חברי וחברות ההסתדרות על כלי תקשורת שכפוף לבעל הון שיש לו אינטרסים מבניים במשק הישראלי. כאן אנו כפופים לתנועה מאוד גדולה שמשלמת מסי חבר. אנו מחילים עלינו את הכללים העיתונאים. יש הפרדה בין התוכן להנהלה. יש לנו דירקטוריון ובתקופת ההרצה לא נתקלנו בשום התערבות מלמעלה. אין כוונה להפוך אותנו לאתר ההסתדרות. יש להם אתר משלהם".

מה התוכניות לעתיד?

"יש לנו תוכניות לחדש באתר את 'דבר לילדים' המיתולוגי ואפילו את המוסף הסאטירי 'דבר אחר'. אנחנו גם מוציאים ניוזלטר יומי שנקרא 'דבר ראשון בבוקר' ובקרוב נשיק גם אפליקציה.