סמל אלאור עזריה, החייל שירה במחבל המנוטרל בחברון, עמד היום (שני) כשמונה שעות על דוכן העדים וניסה להתגונן מול חקירה נגדית נוקבת של התביעה, המאשימה אותו בהריגה. בניגוד לתחושה שהפגין אתמול, בעדותו מטעם ההגנה, היום נראה אזריה הרבה פחות רגוע. בשלב מסוים, בעת שהתביעה עימתה אותו עם עדויות וסרטונים, פנתה אליו ראש הרכב השופטים, אל"מ מאיה הלר, ואמרה: "מדוע אתה מתפתל?", ודרשה ממנו להשיב לכל השאלות. אזריה חזר גם היום על טענותיו נגד המ"פ, רס"ן תום נעמן, ואמר כי נעמן שיקר בחלק מעדותו וסטר לו פעמיים לאחר הירי.
התובע, סא"ל נדב ויסמן, שאל את אזריה אם יש בעדותו בעת חקירתו במצ"ח משהו שהוא לא נכון, או שהוא רוצה לשנות, ואזריה השיב בשלילה. אזריה טען כי אחת העדות, פרמדיקית במד"א, שכחה להגיד בעדותה בבית הדין כמה דברים. "היא לא תיארה את כל השיחה", הוא טען. בתשובה לשאלה מדוע בחקירתו במצ"ח הוא לא אמר את כל הדברים שהוא טוען כעת, בגרסתו המאוחרת, טען אזריה כי לאחר האירוע הוא היה מבולבל ונתון בסערת רגשות. "הכל עלה לי בשיחה עם עורכי הדין", אמר, "דברים שנזכרתי והתחלתי לראות בראש תמונות מהאירוע".
בתשובה לשאלת התובע האם המ"מ שקרן, אמר אזריה: "אני לא חושב". בתשובה לשאלה "האם המ"מ נחשב לחבר שלך?", השיב החייל: "חבר חבר, לא משהו". התובע המשיך לעמת את אזריה עם עדויותיו הראשונות בחקירתו במצ"ח וכן מול סרטונים ועדויות של חיילים נוספים שהיו בזירה.
התובע: "מפקד הגדוד, סא"ל שפירא מחזיק בצל"ש אלוף מפקד גדוד בבה"ד 1. האם הוא שיקר?"
אזריה: "בחלק מהדברים הוא לא אמר הכל. הוא שכח חלק מהדברים וחלק מהדברים אני לא יכול להגיד עליו שהוא שקרן. חלק מהדברים הוא ניסה לייפות".
התובע: "אז בחלק מהדברים הוא שיקר".
אזריה: "כן".
התובע: "האם מפקד החטיבה, אל"מ יריב בן עזרא שיקר כאן בבית הדין?"
אזריה: "אני לא זוכר מה שהוא אמר פה"
התובע: "אתה עדיין טוען שהמ"פ נתן לך סטירות בשטח?"
אזריה: "כן. לא תקין שחייל מרביץ לחייל אחר בפלוגה".
התובע: "היום אתה זוכר את זה בבהירות".
אזריה: "חד משמעי".
התובע: "זה נכון שעד שבוע שעבר לא העלת את הטענה הזו בכלל?"
אזריה: "בהכנה חזרו אלי תמונות. ספרתי להם מה קורה לי ובגלל זה בקשתי קב"ן. לא אחרי מה שקרה במצב נפשי טוב. גם עכשיו אני עדיין בטיפול אצל הקב"ן".
התובע: "בחקירה הראשונה שלך במצ"ח שאלו אותך מה קרה בחקירה עם המ"פ, שאלו אם כעסת ואמרת שלא".
אזריה: "אני זוכר. זכרתי חלק ממה שהיה. ולאחר מכן בזמן שעבר האירוע הוא שאל אותי אם הכל בסדר ואז הבנתי שהוא לא כעס אלא הבין שהוא עשה טעות".
התובע: "אז אתה טוען שבמצ"ח, כאשר נחקרת ביום האירוע ושואלים אותך מה קרה בינך לבין המ"פ, אתה לא זכרת את הסטירות".
אזריה: "לא. לא זכרתי כמה דברים בעדות שלי במצ"ח".
התובע: "בוא ארענן זכרונך. שואלים אותך פה בעדות האם המ"פ כעס עליך ואתה עונה שלא...".
אזריה: "נכון, הסברתי לכם".
התובע: "הסברת לנו מה?"
אזריה: "שהוא שאל אותי אם הכל בסדר ודאג לי. את זה זכרתי".
התובע: "ולגבי הסטירות לא זכרת באותו הרגע?"
אזריה: "לא. נזכרתי בזה אחרי שהתחילו לחזור לי הדברים. וראיתי את התמונות עם עורכי הדין. הייתי שמח אם המ"פ גם יענה על זה".
השופטים: "יש שאלות שהתשובות שלהן הם כן או לא. למה אתה לא עונה?"
במהלך הדיון, בעת שהוצג סרטון מזירת הירי בחברון, נראה אביו של החייל, צ'רלי משוחח עם בנו. "אתה לא תשוחח איתו בעת החקירה הנגדית", דרשה השופטת הלר מהאב.
התובע הציג במהלך החקירה הנגדית שני סרטונים, המראים לכאורה שהסכין הייתה מרוחקת מהמחבל ששכב על הקרקע וציטט מעדות של חייל בזירה.
אזריה השיב: "זה לא מה שראיתי. אני ראיתי את הסכין קרובה בזמן אמת".
בתשובה לשאלה מדוע לא אמר בעדותו במצ"ח שחשש מפני מטען חבלה על גופו של המחבל, אמר אזריה: "הייתי מבולבל ובסערת רגשות".
בתשובה לשאלה האם בדיעבד, כשידוע שעל גופו של המחבל לא היה מטען חבלה, היה מבצע את הירי, אמר אזריה: "כן. אני חושב שפעלתי כמו שצריך. עם החשד שהיה לי אתה לא תיקח את הסיכון שהוא יעשה משהו".
בתום הדיון, התייחס סנגורו של אזריה, עו"ד אייל בסרגליק, להערות של השופטים והשאלות הנוקבות שהם שאלו את מרשו: "קורה כאן משהו חריג. בדרך הכלל השופטים אינם שואלים בחקירה נגדית". על היום הקשה שעבר על אזריה, אמר עו"ד בסרגליק: "חקירה נגדית מטבעה אינה פשוטה והיא מקשה. הנאשם עמד בה".