ד"ר רפי קישון: "אין שום דבר רע בחתולים שחורים, לי עצמי יש שניים"

ד"ר קישון גם הסביר מאיפה בא הפחד מחתולים: "סך הכל חתול הוא חיה קטנה, לא תוקפנית, לא מעבירה מחלות, לא ארסית. אבל יש בחתולים משהו מבהיל, כי בלילה, בשעות שבהן האדם ממילא חש את עצמו חסר ביטחון, פתאום העיניים הגדולות האלה מחזירות אור. זה נראה משהו פלאי, כמו שד, דמון. בתקופות ההן בעבר, אנשים האמינו בהמון אמונות הבל, היו להם המון פחדים, ופתאום מופיעה דמות כזו, או חתול קופץ פתאום מהאפילה. לכן יצא שמם לשמצה, ובלי צדק כמובן".

"גם היום יש בעיה מסוימת עם חתולים וכלבים שחורים", הודה ד"ר קישון. "יש להם פחות יחסי ציבור. יש איזושהי רתיעה. גם לא רואים כל כך את תווי הפנים שלהם. אנשים פחות לוקחים אותם, ולפעמים עמותות עושות ימי אימוץ מיוחדים בשבילם, כי הם מטבע שהוא פחות עובר לסוחר. ואין שום סיבה. הם נפלאים וטובים. אני עצמי בעלים של שתי חתולות חצר שחורות, עם השמות שלא כל כך מקוריים, 'לילה' ו'שחורית'. אני לא מאמין באמונות טפלות, צריך קודם להוכיח לי שזה פועל. אחרת אתה נהיה רדוף פחדים. אגב, בין החתולים עצמם קיימת אמונה, שאם וטרינר חוצה להם את הדרך, זה עלול להביא לצרות", הוסיף בהומור.

"התרבות המצרית ראתה בחתולים גיבורי תהילה והעריצה אותם, עד כדי כך שהאמינו שחלק מהשגשוג והעושר של התרבות המצרית הוא בזכות החתולים", סיפר ד"ר קישון. "ברגע שבני אדם החלו להתכנס בחברות עירוניות ולאגור מזון בכמויות גדולות במחסנים, בשביל החולדות והעכברים זה היה גן עדן, הם בזזו ושדדו והעבירו מחלות, והחתולים היו המגנים. לא היו אז לאנשים רעלים מתוחכמים ולתפוס חולדה או עכבר עם מלכודות פרימיטיביות או עם חץ וקשת, זה היה מאוד לא יעיל. אגב, החתולים במצרים העתיקה לאו דווקא היו שחורים, זו סביבה מדברית אז סביר שהצבעים שלהם היו יותר בהירים, צהבהבים, כי זו סוג של הסוואה, יותר דומה לצבע של החתולים בטבע. אבל תמיד חלק יוצאים יותר כהים, כך שבוודאי היו שם גם חתולים כאלה, כהים יותר. השחורים הם יותר בכיוון האירופאי".

"גבי גזית", כל יום ב-10:00, ב "רדיו ללא הפסקה 103FM"

עריכת תוכן 103FM: אסף נבו