לנחום תם, חקלאי ממזכרת בתיה, היה עד לא מזמן עדר עזים. הוא טיפל בו במסירות, האכיל והשקה מדי יום, עמד בכל הסטנדרטים הווטרינריים. בשבת חורפית, אחת מעזיו המליטה במזל טוב והוא החליט שאחר הצהריים ירד בעצמו לדיר ויעזור לה בהאכלת הגדי. רק שבאותו אחר צהריים החקלאי עשה סיבוב בדיר, כולו חסר אונים. הגדיים הצעירים כבר לא היו שם. נגנבו. בחורף אחד גנבים העלימו מהדיר של תם 42 גדיים.
לתם כבר לא היה כוח להתמודד עם עוגמת הנפש ועם המרדף חסר התקווה, אז הוא מכר את העזים הבודדות שנשארו, והיום אין לו דיר, חיסל את העסק. "בשעה שתיים לפנות בוקר אני רואה מהחלון את הגנב רץ אחרי הגדיים", נזכר תם באחד המקרים. "אני צועק לגיסי, שגר ליד, לצאת לעזרה, אבל עד שיצאנו, הגנבים כבר הכניסו את הגדיים לרכב וברחו. הבן שלי ביקש לרדוף אחריהם, ואני צועק 'אל תרדוף, בטח יש להם נשק'. הרי בעבר כבר איימו עלי. ראיתי גנב והזהרתי אותו שאירה עליו, הוא הסתכל עלי באדישות ואמר 'כנס הביתה, לפני שאני אירה עליך'. נכנסתי, אפילו לא הלכתי להתלונן במשטרה. מה הטעם? אני אומר לך שחבל שהחקלאי ממושב בית אלעזרי לא הרג את שלושת הגנבים".
המקרה הטרגי שבו חקלאי מבית אלעזרי ירה למוות בחשוד שניסה לגנוב את משאיתו, העלה אל פני השטח מרמור ותסכול שמבעבעים כבר הרבה שנים אצל חקלאי ארצנו. רבים מהם חוו על בשרם פריצה, גניבה, עימות. הם ראו את יבולם נבזז או את הטרקטור החדש נגנב, וזה רק הולך ומחמיר. הגנבים הופכים למתוחכמים ונועזים יותר.
מספרים שבאחד ממושבי השפלה חקלאי בנה חומת אבנים מסביב לדיר הכבשים ובאחד הלילות הגיעה משאית מלווה בשופל. השופל הרס את החומה והגנבים החלו להעמיס כבשים. כשראו שמשאית אחת לא מספיקה, פלשו למושב סמוך וגנבו משאית נוספת. הם רק לא ידעו שיש בתוכה אלף ליטרים של חלב, וכשביצעו סיבוב חד היא התהפכה, מה שהחריב להם את המבצע.
"הגעתי למצב שלא מוכנים לעשות לי ביטוח מקיף", מספר חיים עטיה, מגדל אבטיחים מהמושב עזריה, "מה לא גנבו? פירקו טרקטורים בחצר, גנבו קומביינים, לקחו חלקים של משאבות. לא עזבו אותי".
עטיה הציג בפני את המכשיר הנייד שלו, ונכנס לשיחת וואטסאפ של ביטחון היישוב. לדבריו, הקבוצה פעילה מדי יום. "פשוט סיוט, כל מוצ"ש הם באים", כתבה שם מישהי. "צריך לעשות אמבוש. תתארגנו כולם ופשוט להסתער עליהם. לא לחכות שהבית הבא ייפרץ. השעות שלהם הן שלוש וחצי עד ארבע וחצי, אז הם מתחילים במסע הגניבות".
מישהו שאל אותה, "גם הערב פרצו אלייך?", והיא מיהרה לענות: "חס וחלילה, אני רק אומרת להיות ערניים. זה יום חזק שלהם. כל מוצ"ש הם באים, יימח שמם".
ביום אחר נכתב: "ערנות ותשומת לב לרכב מסוג שברולט אבאו קטנה, צבע אפור, חלונות כהים מאחור. שלושה בני מיעוטים. סייר מכרמי יוסף עצר אותם לבדיקה ונהג הרכב אמר שהתבלבלו בדרך. הסייר נסע אחריהם והם נסעו לכיוון צומת נחשון".
"אדרנלין של מלחמה"
התמונה שמציירים החקלאים מספרת שהם עומדים חסרי אונים מול הגנבים, וההפקרות חוגגת בשטח. לדב יגר, חקלאי בן 70 ממושב טל שחר, זה מזכיר את תקופת הפדיונים מלפני קום המדינה, אז ותיקי היישוב נאלצו להגן בגופם על שלמות הבית.
"התקריות נעשות הרבה יותר חמורות", הסביר. "לפחות פעם בחודש אני יוצא עם הנשק לחצר אחרי שהחיישנים זיהו תנועה. ביום שאני אפחד להגן על רכושי, מוטב שאוציא אותו למכירה ואסתלק. את הטרקטור שלי גנבו, את הטנדר גנבו. אני כבר לא קונה חדש, כי אני לא הולך להתחיל בקריירה חדשה, אבל זו תמונת החקלאות בישראל".
ליגר יש אקדח מגנום תופי שאיתו הוא נוהג להסתובב. ירה בו לא פעם במטווחים, אבל לא בפורצים. "לפעמים אני עושה שיקולים שלא כדאי לתפוס", הסביר. "יום אחד פרצו את התריס שבסלון ורדפתי אחריהם. אלה שני ז'לובים גדולים ואני פשפש קטן. מה יקרה ברגע שניתקל? מי שיפסיד זה אני. העדפתי ללכת הביתה, לקחת את הנשק, לרדת עם האוטו לכיוון המטע, אולי אתקל בהם שם, אבל הם הצליחו להסתתר. בבוקר מצאתי מברג ענק מאחורי העיקול של הבית. שמחתי שלא רדפתי. הוא היה מסתובב ודוקר אותי".
נשמע שהיית קרוב לתקרית כמו בבית אלעזרי.
"אתה יוצא החוצה, האדרנלין עולה לרמות של מלחמה, ויש לי ניסיון קרבי. הייתי בסיטואציות כאלה אז אני לא יורה סתם, אבל אם אני אצא ואשמע מאחורי איזה ברזל עף, אני אשלוף ואירה אינסטינקטיבית. הסיטואציה של אותו בחור מבית אלעזרי יכולה לקרות לכל אחד מאיתנו".
יגר מגדל עשרה דונמים של צבר דל קוצים (סברס) הצמודים לביתו, והוא מספר שכעת, בעונת הקטיף, הוא סובל לפחות פעמיים בשבוע מגנבי יבול. הוא הציג בפני תלונה שהגיש במשטרה ב־6 באוגוסט, שלדבריו רק מדגישה את אוזלת היד.
"תמיד אני משחרר גנבים, אבל הפעם זה עצבן אותי במיוחד", סיפר החקלאי. "זה היה בדואי שבא עם האישה והילדים. הוא התחיל בטענה שקיבל רשות מבעל הקרקע. אמרתי 'אני בעל המשק ולא נתתי שום רשות'. אמר 'השכנה נתנה'. התקשרתי לשכנה שאפילו באה להתעמת איתו. המשיך עם 'הייתי פה לפניך, ב־48'. אתם לקחתם את האדמה שלנו'. אז עניתי 'אני מבין שאתה קוטף במטע שלך'. זה עצבן אותי. הזמנתי משטרה. הגיעה ניידת עם שוטר ושוטרת, שניהם חמושים, אמרו לו 'תבוא ביום ראשון לתחנה'. הגיע ושוחרר, כשמדגישים בשחרור שהוא לא היה אצלם בתנאי כליאה, שלא יחשבו שעצרו את הגנב הנכבד".
המשטרה טוענת שתלונות החקלאים על הפקרות ואוזלת יד אינן במקום. לדברי גורם בכיר במשטרה, מספר התיקים בגין פשיעה חקלאית עמד ב־2011 על 1,263, ובשנה שעברה ירד באופן דרמטי לסביבות ה־700. לטענת המשטרה הוספו תחנות במרחבים הכפריים ו־165 תקני שוטרים באזורים המועדים לפורענות, 7,500 מתנדבים יוצאים מ־70 בסיסים שונים ומתקיימת פעילות גלויה וסמויה.
השבוע, מיד אחרי האירוע הדרמטי בבית אלעזרי, בעקבות פעולה משטרתית מהירה, נעצרו שניים מהחשודים כשותפיו לחוליה של ההרוג, ומעצרם הוארך.
"עשינו זום אאוט והבנו שהפשיעה היא אולי מקומית, אבל הארגון הוא ארצי", הסביר הגורם משטרתי. "זה לא גנב מזדמן שבא ומבצע. אלה יכולות להיות למשל כנופיות מהדרום שמבצעות פשיעה בכל הארץ. זו פשיעה עם מידע מודיעיני מסודר. אתה יכול לעשות מארבים בשטח, אבל על כל עשרה לילות שתפרוס מארב, אולי תתפוס לילה אחד. זה בזבוז משאבים. יותר הגיוני לעשות פעילות מכוונת מודיעין, כמו שאנחנו עושים, עם אמצעים טכנולוגיים וכוח אדם. אנחנו רואים בתחום משהו מהותי לביטחון ולתחושת הביטחון האישי בפרט. שמים דגש ברמה גבוהה".
רק שעם כל הרצון הטוב מדובר בשטחים עצומים וכוח אדם לא מספיק גדול. "יש לילות שמכביש אשדוד ועד קריית גת אנחנו שלושה טנדרים של סיור", מספר אלי בר־יוחאי, ממושב תימורים, שמפקד על חבל באר טוביה־יבנה בכוח המתנדבים במשמר הגבול. "זו גזרה של אלפי דונמים ואתה אמור לתת תשובות על הכל".
את בר־יוחאי פגשתי השבוע בהפגנה שקיימו חקלאים במושב בית אלעזרי. איש מבוגר עם דגל ישראל, שבא לומר את דברו. "הייתי אומר שכדאי שנפסיק להתנצל ולבקש סליחה מהגנבים", הבהיר. "מוטב שכל גנב יידע שאם הוא נכנס לחצר שלי, יוציאו אותו באלונקה, ואני איש שמאל ידוע".
הסתיים שלב הנימוסים?
"לפני שנה תפסנו נהג טנדר שגנב אפרסקים. באו לבית המשפט והשופטת שאלה 'מה אני יכולה לעשות איתו?'. הערך הסיטונאי היה משהו כמו 3,000 שקל. צריך להבין שמבחינתנו זה כל עמלנו. זה הרווח. מת גנב שבא לחצר ואת מי עוצרים? את החקלאי שהתגונן. שאנחנו נפחד, נתנצל?".
לחקלאים יש בטן מלאה על בתי המשפט והיד הרכה, שלטענתם, מטפלת בעבריינים. ללא מעט אנשים יש סיפורים שמבחינתם היו הר געש רגשי והסתיימו בקול ענות חלושה. ראובן גואטה, ממושב גני יוחנן, סיפר: "תפסו במושב עזריה אחד שגנב מערכות השקיה. הגנב אמר לשופט 'כולה גנבתי ברז מים', אז השופט שאל 'מה אתם רוצים, שאאריך לו מעצר?'. אתה יודע מה זה חקלאי שבא בבוקר ורואה שאין לו השקיה? זה כבר לא עניין של כסף".
ביקשתי את תגובת דוברות בתי המשפט שמסרה: "כל תיק הנדון בבית המשפט נבחן על ידי השופט היושב בדין לגופו ובהתאם לראיות ולנסיבות הייחודיות לו".
"כל הפתרונות הם פלסטר"
ד"ר ג'ודי ברודר, ראש מרכז אונו למשפט חברתי קליני, הקריה האקדמית אונו, אמרה אחרי המקרה בבית אלעזרי שבמקום שבו המדינה אינה מקיימת את חובותיה כלפי האזרח ומאפשרת לו את הזכות להגנה עצמית, אין לה כל הצדקה לתבוע ולשפוט אותו חזרה.
"החוק מתיר לך לעשות דין לעצמך, העיקר שהוא במסגרת ההגנה העצמית", הסבירה ד"ר ברודר כששוחחנו השבוע. "למה המדינה מגדירה הגנה עצמית? משום שמי שמספק את ההגנה לאנשים בין שזה על גופם או רכושם, זו היא. החוק אומר שבאותן נקודות בחיים שבהן המדינה לא יכולה לתת הגנה, מקרים שהם אד הוק, סיטואציה פתאומית מיידית שמתרחשת במקום והבן אדם מגן על רכושו או חייו, בא החוק הפלילי ואומר 'מותר לך בתנאי שתשמור על גבולות ההגנה העצמית כפי שקבענו אותם'".
זה לא רק במקרה של סכנת חיים?
"לא רק. גם אם אני נוסעת ברכבת וכייס שולח את היד כדי להוציא את הטלפון מהארנק, אני יכולה להכות אותו כדי להסיר את הסכנה. אני לא אירה לו בראש, כי תהיה בעיה של פרופורציה. יתרה מזו, כאשר מדובר בכניסה לבית המגורים שלי, או לבית העסק, כאן יש סייג נוסף שהוא רחב יותר. אומר חוק דרומי, אותו תיקון לחוק העונשין, שברגע שמישהו מתפרץ בכוונה לביתך כדי לבצע עבירה, מותר לך להתגונן".
זו מציאות בלתי נסבלת.
"לפני ששופטים אדם צריך לשאול איזו הגנה נתנו לו? מה המצב האמיתי שבו הוא היה מצוי? אתה יודע מה זה עבור רפתן ששלוש פעמים גונבים לו את כל הפרות? זו התמוטטות כלכלית של אותה משפחה. אז מה הוא יעשה כשהוא יוצא מהבית ורואה שהמשאית שלו מונעת? בתי המשפט צריכים להתייחס, מעבר לתיק שלפניהם, לתופעה שפוגעת קשה בתחושת הביטחון היומיומי של תושבי המדינה".
שאלתי את החקלאים למה הם לא מתארגנים בעצמם ושומרים על רכושם. איציק דסקל, מהמושב בניה, חייך בציניות. "נעבוד ביום, נשמור בלילה ואחרי זה כשנעלה על המשאית יתפלאו למה יש תאונות. אם את הכסף שאני משלם על מסים הייתי מכניס לכיס, הייתי מציב עשרה שומרים מסביב לחצר".
"לי לא אישרו החזקת נשק למרות שביקשתי פעמיים", אומר גואטה מגני יוחנן. "חקלאי לא נמצא בקטגוריה. אם הייתי נהג מונית, או משאית, אז כן. גם את הערעור שהגשתי פסלו. כמה חקלאים לפי דעתך נשארו במושב שלנו? חמישה מתוך 80 משפחות, אז מה אמר לי מישהו משכני? 'למה שאשמור על הציוד שלך? תשמור לבד'".
בשנים האחרונות עלתה קרנו של ארגון השומר החדש, שהוקם ב־2007 ומטרתו להגן על חקלאים ובוקרים. לדברי העומדים בראשו יש כבר 30 אלף מתנדבים, ואכן בהפגנה השבוע הייתה לארגון נוכחות מכובדת בקהל.
יואל זילברמן, שעומד בראש הארגון, סיפר לנוכחים שגם הוא החל את הפעילות בגלל אירוע אישי. "משפחה של עבריינים ניסתה להשתלט לאבא שלי על השטח ליד מושב ציפורי. בשבוע שעבר אחי היה בחקירה והחוקר המליץ לו שנוותר על חלק וניתן לאותה משפחה, ככה המצב ישתפר. התחושה היא שיש הפקרות מוחלטת במה שקשור לחקלאים ובוקרים. הנושא הזה הוא לא בין 50 הנושאים הראשונים שמעניינים את ממשלת ישראל. חיים עם הבריונות בשלום. אנחנו ארגון טוב למדי, משתפרים לאט־לאט, פרוסים ממנרה ועד חצבה, אבל השינוי חייב לבוא מתוך החברה הישראלית, מהמנהיגות. לא לאפשר מצלמות אבטחה ולא גדרות ולא לחפור מחפורות. הקיבוצים נראים כמו גטאות וזו בושה וחרפה. לא בשביל זה חוללנו את הרעיון הציוני".
זילברמן הוא צעיר כריזמטי מרמת הגולן, יש מאחוריו גדוד של פעילים. רק באותו יום סיפר שתפסו גנבי אבוקדו בשטחי קיבוץ רמת יוחנן וגם ההרוג בבית אלעזרי היה מוכר להם מפעולות קודמות. לדבריו, אותו חשוד היה מי שריכז את פעילות המודיעין העבריינית באזור.
"דיברנו עם הרבה גורמים בכירים, ואתה מבין שהמורכבות הגדולה נמצאת בעובדה שיש אפס ראייה ארוכת טווח", אמר זילברמן. זה לא נושא שמטריד את מקבלי ההחלטות, לא מעניין אותם. למשטרה אין יכולת לתת מענה, נוצר מצב שכל הפתרונות הם פלסטר, ולכן המצב בשטח נהיה רק גרוע יותר. מה שיכול לשנות זו תפיסת עולם שאומרת שזה מחמשת הנושאים שזקוקים לטיפול ראשוני במדינה".
בר־יוחאי, מתימורים, סיפר שהם הקימו מחסומים דקורטיביים ביישוב. סוללות, שדרות עצים. בשעה חמש שער המושב נסגר וכעבור שעתיים השומרים יוצאים למשמרתם, אולי יצליחו למנוע מהגנבים לבצע את זממם.
זהו מצב בלתי נסבל, מעיק. בהפגנה עלתה על הבמה גלית אינברט, תושבת בית אלעזרי. היא לא דיברה הרבה, רק הגישה את הצעקה מרוכזת. "איפה המדינה?", שאלה. "איפה התוכנית להתמודדות עם התופעה? אי אפשר שאזרחים יעמדו בגופם מול הפשע והעבריינות. איך מטפלים בנושא?".