במושב עדיין חושבים שאני מיליונר", אומר יוסי ללום ומחייך קצת. "פעם באמת היה לנו כסף, אבל אז עמדתי על סף פשיטת רגל, והכל משום שניסו לתפוס אותי בחולשתי. אדם בקשיים ואין מי שיעזור לו". היו שנים שבהן ללום ממושב גני טל נחשב לאחד מגדולי מגדלי הפלפלים בארץ, אם לא הגדול שבהם. "הייתי אחראי לחצי מיצוא הפלפלים של מדינת ישראל", הוא מספר בגאווה, "קרוב ל־50 דונם של חממות. הכל ממוחשב".
זה התחיל בגני טל, מושב עובדים בגוש קטיף, מצפון לחאן יונס. לשם עבר עם משפחתו ב־1983. הכל פעל כשורה, ואפילו השתפר כשללום זיהה שהטרנד האורגני מתקדם ותופס.
הוא הימר על פלפל מזן רמירו - אדום, מאורך ומתוק. הרשתות האירופיות חיזרו אחרי תוצרתו, שעפה מהמדפים בחסות חברת אגרקסקו, שעסקה בייצוא תוצרת חקלאית ישראלית. "באגרקסקו נחשבתי ללקוח VIP, מלך", הוא נזכר.
אבל באוגוסט 2005 הגיע הפינוי מגוש קטיף. ללום, ועוד כמה חקלאים גדולים מהסביבה, שהיו אז פעילים מאוד במסדרונות הכנסת, ניסו למזער כמה שיותר את הנזקים שהם עמדו לספוג.
"אני לא מכניס דעות פוליטיות", הבהיר. "אבל זה לא היה כמו הפינוי של סיני, שנמשך כמה שנים ואנשים שם עברו מבית אחד לבית אחר. אותנו זרקו בקראווילות. חשוב על בעל משק כמוני, שנדרשו לו 25 שנה להגיע לעסק משגשג. יום אחד אין לך מה לעשות".
ללום זוכר את חודשי ההתאקלמות שבהם היה צריך להתאים את משפחתו לסביבת מחייה חדשה ולחשוב על עסק חדש שהוא חייב להקים.
באגרקסקו התקשרו כעבור כמה חודשים והסבירו לללום כי עם כל הרצון הטוב, ההיכרות והמוניטין, יש ביקוש גדול לפלפל הרמירו האורגני - וכי אם לא יחזור לגדל במהרה, הם ייאלצו לשתף פעולה עם חקלאי אחר.
ב־2007 מצא ללום משק זמני במושב בני ראם שבשפלה, לא רחוק ממושב גני טל החדשה. במושב הקים את ביתו ושם הוא מתגורר היום.
הוא בנה חממות, שתל פלפלים וחזר לעבוד כמעט באותו היקף של פעם. הכל שוב דפק כמו שעון עד שב־2011 תקף את הפרי וירוס.
"אתה לא יכול לשווק פרי חולה", ללום מסביר, "מופיעים עליו עיגולים, נקודות. אפשר לאכול אותו, אבל לא לשווק. זה וירוס חקלאי ולא בריאותי. הוא לא נראה טוב. אלה מזיקים שבגידול האורגני קשה יותר להיפטר מהם".
בהתחלה הממדים לא היו מדאיגים. ללום סיפר שזיהה מרחוק את המחלה לפי הצבע. הוא עקר שתילים חולים, ניסה למנוע הידבקויות מצמחים אחרים.
שנה עברה וסימני הווירוס לא נעלמו, אלא רק הלכו והתגברו. "בעבר הייתי מגלה את הווירוס מקילומטר, אבל זו מוטציה שמשנה צורה", הוא מספר. "כעת הייתי מזהה רק בתחילת הקטיף ובינתיים עבר זמן. ארבעה חודשים גידלתי עם מים, חשמל, פועלים, ריסוסים אורגניים. הפסדתי הרבה כסף בדרך".
הערכת הפוטנציאל
ללום מבוטח בקרן לנזקי טבע בחקלאות "קנט", שהחלה לפעול ב־1967 כחברת ביטוח ממשלתית עסקית, ובה שותפים ממשלת ישראל ו־14 ארגונים חקלאיים, ובהם התאחדות חקלאי ישראל והתאחדות האיכרים והחקלאים.
בקרן מתגאים שהם מהמובילים בעולם המערבי בפיתוח פתרונות ביטוחיים לענפי החקלאות השונים. בביטוח יש שני מסלולים - נזקי טבע ואסונות טבע.
נזקי הטבע הם הסיכון העיקרי ומתייחסים לפגעי מזג האוויר. ב־1989 חוקק חוק ולפיו תפצה המדינה חקלאים גם על אסונות טבע, חוק שהשתנה והשתכלל - והיום הוא נותן מענה ביטוחי על סיכוני אקלים שאינם מבוטחים במסגרת ביטוח נזקי הטבע. בין היתר מדובר בנזקי מחלות ומזיקים.
לאחר שהתלונן ללום על הפגיעה ביבול, הגיע אליו לחממות מעריך מטעם הקרן כדי לאמוד את הנזק. בשונה מרכוש או ביטוח רכב, שם אפשר להעריך מחיר של טלוויזיה שנגנבה או דלת שנדפקה בתאונה, בחקלאות מעריכים פוטנציאל של גידול מול היבול בפועל.
לדוגמה: נניח ששיח יכול במצב אופטימלי להניב עשרה פירות, ובמקום זה הצליח לגדל שניים בלבד; הנזק הוא ההפרש, ולגביו צריכים החקלאי והביטוח להגיע להסכמה.
"מגיע מעריך מטעם הקנט", מספר ללום, "נכנס לחממה של 3,000 צמחים וסופר שמונה צמחים. דוגמה את מה שבא לו והיכן שבא לו. אני אומר לו 'אני אספור לך מאה צמחים וזה לא ישקף את האמת'. הוא אומר 'זה מה שקבעתי'. בהתחלה הם דיברו על סכום פיצוי שהוא אפילו לא דמי הפוליסה שלי".
ללום קרא לשלמה שרף, שמאי חקלאי המלווה אותו תקופה ארוכה, וביקש לשמוע את עצתו. "הספירה המדגמית שהקרן עשתה לא מייצגת כלום", הסביר שרף. "הכל ניחושים לכמה יבול השיח יגיע. אני אומר שעשרים פלפלים, אחר אומר חמישה פלפלים, אחד שבעה. צריך למצוא מדד מקצועי ואובייקטיבי, וכל הנתונים נמצאים לפנינו. תחשיבים של משרד החקלאות והמלצות של המדריך האורגני, נתונים ממוצעים של החקלאי משנים עברו... הערכנו הערכות והגענו לכמויות שלא קרובות למספרים שקבע המעריך. תכפיל בעשרות דונמים וזה מאוד משמעותי. אומרים לך 'לא מתאים? לך לבית המשפט'".
לפי הערכותיו של שרף, הפיצוי שללום היה אמור לקבל הוא כ־950 אלף שקל. "כשהערכה היא 950 אלף, הנזק האמיתי הוא שלושה מיליון", אומר ללום בכאב. "למה? הם משלמים מה שהפוליסה קובעת, אבל בדרך שילמת גם על זרעים, ניילונים של חממות. הסכום הזה לא מכסה שליש מהנזק, אבל זה לפחות משהו".
אנשים שהתייעץ עמם הפנו את ללום לאורי ברק, שניהל בעברו את המחלקה החקלאית של חברת הביטוח כלל. אם יש מישהו שמכיר את הסבך הבירוקרטי, זה הוא.
"פעם חקלאים לא ששו לבטח בקנט, אבל כשכמה חברות נכנסו לתחום, הפלא ופלא - הופיעו אצלם שינויים גדולים", אומר ברק, שכאמור מכיר היטב את החומר. "הם הפחיתו מחירים, הוסיפו כיסויים. עם זה נשארו המון בעיות מהותיות. המקרה של יוסי אולי בולט גם בהיקף הסכומים וגם כי כמעט הגיע לפת לחם. בא מעריך מטעמם, אבל לא מדובר בשמאי שעבר קורס של שנה ועשה עבודת התמחות. הם עוברים קורס קצר ונהיים מדופלמים לעניות דעתה של הקרן. זה אבסורד".
המעבר לפפאיה ולזוקיני
קנט הציעה לללום לסגור על פיצוי של כ־230 אלף שקל. 720 אלף שקל פחות ממה שהוא דרש כדי לכסות לפחות חלק מהנזקים שספג לאורך השנים. ובינתיים ויכוחים, בירוקרטיה נוספת וחובות שממשיכים להצטבר.
"אחרי יותר מ־30 שנה שבהן אני חקלאי, הגעתי למצב של עמידה על סף פשיטת רגל", מספר ללום, "התקשרו אלי יום אחד מהבנק ואמרו 'ממחר הצ'קים שלך חוזרים'. אני בן אדם חזק מאוד, אבל באותו רגע לא יכולתי לעמוד ברגליים. אשתי לקחה את הטלפון, דיברה עם המנהל וביקשה 'תנו קצת זמן, אנחנו צריכים להשיג הלוואה'. יומיים לפני פסח נכנסה הלוואה של 1.2 מיליון שקל. בכל חודש אני מחזיר 11 אלף שקל. רואה החשבון ביקש 'תכריז על פשיטת רגל'. עניתי 'אני רוצה לפרוש מהחקלאות כשאני לא חייב לאף אחד שקל', זה באופי שלי".
מי שהיה מגדל הפלפלים הגדול בארץ עקר את השדות שלו ובמקומם שתל פפאיה אורגנית וקישואי זוקיני, תחומים שיש בהם פחות וירוסים ומחלות. בינתיים הוא בשלב ההתאקלמות.
"מאוד קשה היום", הוא מודה, "עברתי לפפאיה, אז יש עסקה בחו"ל ומה שהסוחר התחייב הוא לא משלם. מספר מעשיות שהסחורה לא מספיק טובה, אז אני בודק באתר ההולנדי ורואה שאצל המגדל הספרדי זה חצי מחיר ממני. זו הסיבה".
מה תעשה?
"החלום שלי הוא לגדל קנאביס רפואי. אל תצחק, אני עובד על זה. זו הפנסיה. אני רוצה משהו מסודר שאפשר לייצא. כבר אין לי כוח. אתה מגיע למצב שאתה עובד ולא משלמים לך. כמעט פושט רגל וכל הזמן מלחמות עם הבנקים. לא יכול יותר. אני אוהב להיות חקלאי, אבל כבר אין לי כוח".
ללום יודע שכבר לא יקבל את סכום הפיצוי שהוא מבקש, אך מנסה איכשהו לצאת עם משהו מהקרב. "גם אם אני צודק במאה אחוז, צריך להתפשר כדי לגמור. ללכת לבית משפט, להיאבק חמש שנים - ובסוף יבוא שופט ולך תדע מה יכריע, זה לא מתאים".
ללום בן ה־58 נראה מותש. החקלאי הוותיק, שפעם עשה ציונות בגוש קטיף, הולך היום ובידיו קלסרים עבים המגוללים בתוכם מאבקים ארוכים. הוא חולם לגדל גראס רפואי, העיקר שירים את הראש מעל המים.
"אני לא צריך כלום בחיים, אבל יש לי חמישה ילדים, שלושה מהם סטודנטים, ואני רוצה שלא יחסר להם דבר", הוא אומר, "אני לא מהמתבכיינים, אבל זה לא רק אני. אני רואה דברים דומים ביחס לקשישים ולניצולי שואה. מדובר במדינת ישראל, מעצמה כלכלית, אז תעזרו".
מקנט, הקרן לנזקי טבע בחקלאות, נמסר בתגובה: "כחברה ממשלתית, בבעלות הממשלה והמגדלים, אשר כל הכנסותיה מוקדשות למתן כיסוי ביטוחי לנזקי ואסונות טבע, קנט מחויבת לפצות חקלאים בהתאם לעקרונות חוזה הביטוח ועל בסיס קריטריונים שוויוניים. פיצוי חקלאי מעבר לסכומים המגיעים לו לפי חוזה הביטוח הוא על חשבון ציבור החקלאים האחרים, דבר שלא ייעשה.
"בנוגע מר ללום, הוא הגיש תביעה לבית המשפט בעניין חלק מטענותיו. טענות אלה יתבררו בבית המשפט. עם זאת, קנט פיצתה את מר ללום בהתאם לחוזה הביטוח. לאחר שביקש לקבל סכומים נוספים, בחנה קנט את טענותיו ביסודיות בעזרת אנשי מקצוע מנוסים, מיומנים ואובייקטיביים. בנוסף, בחנו את המקרה גם גורמים מקצועיים מטעם משרד החקלאות. מהבחינה המעמיקה שבוצעה על ידי כל הגורמים עולה כי מר ללום קיבל פיצוי מלא בהתאם לחוזה הביטוח, וכי אין יסוד לדרישתו לקבלת סכומים נוספים".