אבי אושר ז"ל נרצח לפני 25 שנה על ידי המחבל שריף חסן אבו-דחילה, שעבד אתו במטע תמרים ביישוב בקעות. בתו,מירב ונדר אושר, סיפרה היום (ראשון) בראיון לבן כספית ואריה אלדד ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" כי המחבל שב למקום הרצח ועל החשש שלה בעקבות כך."אבא שלי נרצח ב-1991. המחבל שוחרר ב-2013 כמחווה שניתנה לאבו-מאזן והפלסטינים. לא מדובר בעסקת שליט, ולא ניתן שום דבר בתמורה לישראל. שוחררו, פוזרו, כמעט אלף רוצחים ברחבי הארץ. ואין גבול לחוצפה. הרוצח ששחט את אבא של חזר לאותו בית ממנו יצא באותו יום עם פקודת הרצח. אפילו לא הרסו את ביתו, הוא יכול לחזור אליו, יש להם עסק משפחתי באזור".
"לאחר שקיבל מהרשות הפלסטינית מענק של 40 אלף דולר ומשכורת חודשית כאות כבוד על זה שרצח יהודי, הרוצח רכש שופל (דחפור) מפואר וענקי, חדש, שעולה הרבה מאוד כסף", הוסיפה ונדר-אושר. "הוא מסתובב לו בבקעת הירדן, תר אחרי עבודות כאלה ואחרות, מבלי לומר, לעדכן או לפחות להזהיר שמדובר ברוצח שיצא לפני הזמן. מי שמקבל אותו לעבודה לא יודע שהוא רוצח. לא נראה לי שהם יכולים לדעת, אלא אם כן זה רשום לו באיזה שהוא מקום. אני גם חושבת שמלכתחילה הוא לא צריך בכלל להיות כאן, ואז לא נגיע למצב שהם יודעים או לא יודעים".
"אני גרה במושב בקעות וכשאני עוברת ליד היישוב ג'יפטליק, היכן שהוא גר, אני ממש רואה אותו בעיניים", ציינה. "ראיתי אותו יושב עם השופל, צופה על הכביש, מעשן נרגילה ושותה כוס קפה של בוקר. אפשר להעיף אותו מפה, הוא אזרח של הרשות הפלסטינית. הבקעה תחת ריבונות צבאית מלאה של ישראל וכיוון שיש פה יישובים, אפשר לסנן אותו מכאן. הוא לא רשום כאן כתושב. הוא רשום במקור משכם. מי שבאים לג'יפטליק ועובדים שם, יש להם אישורים, אף אחד לא נמצא בתוך הבקעה סתם. יש סיבה. והוא לא צריך להיות כאן. אנחנו רואים בחומרה רבה שהוא נמצא כאן, ולא יכולים לנהל את החיים שלנו". על המצב באזור הוסיפה: "אומנם אין כאן מתח רב, בסך הכל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ערבים, לא מחפשים חיכוכים ולא מתחככים איתם. אבל עדיין, זה ציר מעבר של כלי נשק ומחבלים ויש את כל הסיבות לזרוק אותו מכאן".