מספר הסטודנטים המאובחנים כבעלי לקויות למידה גדל בשל התחזות של התלמידים לבעלי לקשיים. כך עולה יום (שלישי) ממחקר חדש של ד"ר עופר קצ'רגין, ראש החוגים לאזרחות ולסוציולוגיה במכללת אורנים. המחקר, הנושא את הכותרת "המירוץ אחר לקויות הלמידה: תופעת ההתחזות בשדה ההשכלה הגבוהה בישראל", בדק לראשונה השפעות פסיכולוגיות וסוציולוגיות של התופעה ההולכת וגדלה של סטודנטים הניגשים לאבחון כדי להירשם כלקויי למידה ולקבל הקלות במבחנים האקדמאים.
לפי המחקר של ד"ר קצ'רגין, שפורסם בכתב העת "מגמות" בהוצאה משותפת של האוניברסיטה הפתוחה ומכון סאלד, הסטודנטים עושים זאת תוך התחזות וכך בעצם יורדים בהישגים. "במחקר זיהיתי שמתרבים הילדים והמבוגרים המאובחנים יותר כלקויי למידה, זה משהו שמקיף אותנו, זה מסביבנו", מספר ד"ר קצ'רגין ל"מעריב-השבוע", זו הפרעה לכאורה שאנחנו פוגשים בכל מקום והפכה לנורמה".
לטענתו, המערכות החינוכיות משתפות פעולה עם התופעה כיון שאין להן אינטרס לפגוע בסטודנטים שמזינים את המשך קיום האוניברסיטאות והמכללות והן אף מעודדות לעשות זאת. "קשיים חינוכיים מתורגמים היום אינסטינקטיבית לשפה רפואית, עד כדי כך שכמעט אין הבדל בין קושי למידה ללקות למידה. היום כשמישהו אומר שקשה לו, כמעט מיד ההבנה היא שיש לו אולי לקות ומפה קצרה הדרך לשלוח אותו לאבחון".
הסטודנטים ממנפים את סיכויי הצלחתם
"המאמר מדבר לכאורה על הדברים הברורים, שיש סטודנטים שמשתמשים בבולטות הזו של לקות למידה כסוג של פלטפורמה לקדם את האינטרסים שלהם, למנף את סיכויי ההצלחה שלהם", אומר ד"ר קצ'רגין ומסביר כי לקות הלמידה משפרת את סיכויי ההצלחה של הסטודנט, "למשל האופי בו היחס של איש סגל משתנה מול לקויי למידה, סוג של אמפטיה או סלחנות".
ד"ר קצ'רגין מסביר כי "פעם אבחון היה תחנה ראשונה בתהליך - אדם שהתקשה הלך לעשות אבחון שהיה אמור לזהות את הקשיים ולמפות אותם מתוך הנחה שזו האבחנה הראשונה לפני שהוא מתחיל להתמודד עם הקושי ולעבוד על עצמו, מה קרה? היום האבחון הוא לא תחילת הדרך אלא סוף הדרך, הוא התחנה האחרונה כדי לייצר את ההתאמות".
"בהנחה ובאמת יש פה תופעה של מתחזים אז מי שנפגע מהסיפור הזה מעל ומעבר לתרבות ולאתיקה הם לקויי הלמידה ה'אמיתיים' שהמשאבים לא מופנים אליהם. הם לא מסנגרים על עצמם – הם עסוקים בלחרוק שיניים וללמוד בדרך הקשה והרבה פעמים הם לא מגיעים לאקדמיה וזו האירוניה", הגדיש ד"ר קצ'רגין.