"הייצוג שלנו נמוך": צעירי המפלגות נתקלים בחומה שמציבים הוותיקים

אלפי צעירים חדורי מוטיבציה להשקיע מזמנם, ממרצם ואף מכספם, נכנסו לעולם הפוליטי מתוך שאיפה לנסות להשפיע, להוביל מהלכים ולשנות, אבל רבים מהם מגלים שהמציאות שונה מכפי שסברו. שמולם ניצבת חומה, או נכון יותר לומר, מעליהם ישנה תקרה, שאינה מאפשרת להם להתקדם לעמדות השפעה. הוותיקים לא ששים לוותר על כוחם ואף לא לחלוק בו. התוצאה היא תסכול ומרירות, וגם אובדן של אמון ומוטיבציה. יש יותר מתפקדים צעירים אבל כוח והשפעה אין.

"צעירים רוצים להיות חלק מהמערכת, להיות בעלי הבית, אבל נתקלים במעצורים", אומרת נעמה לזימי (30), שהתמודדה על ראשות המשמרת הצעירה במפלגת העבודה והפסידה על חודו של קול. דור הביניים של המפלגה נמחק. המפלגה לא עברה תהליך של התחדשות במוקדי הכוח שלה. אנחנו מביאים מתפקדים אבל בסוף לא נכנסים למנגנונים".

לתסכול שותף דרור מזרחי (26), פעיל מרצ ודוברו של ח"כ אילן גילאון, שאומר: "מרצ צריכה לעבור תהליך של התחדשות בחיבור אמיתי לצעירים. לאפשר לצעירים להיבחר לרשויות המקומיות וליטול חלק פעיל יותר בקבלת ההחלטות ובמנגנוני המפלגה. יש במרצ מעין מוסכמה שלצעירים עוד יש זמן והכל עוד לפניהם. זו מוסכמה שיוצרת תקרת זכוכית ומקורה בחוסר הבנה שהפוליטיקה השתנתה".

תחושה דומה ישנה גם במפלגות הקואליציה. נועם סלע, ראש מטה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי וממקימי פורום איתן בליכוד. "צריך לתת מיקום גבוה יותר לצעירים ברשימה ולהעלות לשניים את מספר המקומות המשוריינים", הוא אומר.

"בבית היהודי קיימת חוסר שביעות רצון בקרב צעירי המפלגה על כך שבשונה מבחירות 2013, כיום לצעירים ברשימה אין שריון", מספר הפעיל מאיר פרייליכמן. שיעור המתפקדים הצעירים בליכוד כיום הוא 20% (25 אלף מתוך 125 אלף). בעבודה 15% (9,000 מתוך 60 אלף), בבית היהודי 26% (20 אלף מתוך 77 אלף) ובמרצ 22% (3,500 מתוך 16 אלף). יושבי הראש במפלגות הללו הם אנשים נמרצים הנבחרים בבחירות דמוקרטיות ומקדישים רבות לפעילות פוליטית, מארגנים כנסים וסמינרים, הפגנות וקמפיינים תקשורתיים, פועלים ברשתות החברתיות, מגבשים תוכניות ומגייסים מתפקדים, והכל בהתנדבות, אבל הכוח הממשי שהם מחזיקים הוא מוגבל.

הליכוד: "אנחנו די חסומים"

דויד שיאן (34) מכהן מדצמבר 2014 כיו"ר צעירי הליכוד, לאחר עשר שנים שבהן לא היה גוף נבחר שריכז את פעילות הצעירים. הוא זוכה להערכה רבה.

יש קבוצות פוליטיות רבות של צעירים. רואים את זה ברשתות החברתיות.

אפשר לתפקד כך?
"דפי הפייסבוק לא משקפים בהכרח את המציאות. אנחנו הקבוצה הרשמית שמשמשת גם ארגון גג לקבוצות משנה רבות שעוסקות בנושאים ספציפיים או אזוריים. לכל קבוצה יש מטרה והריבוי רק מפרה את המפלגה ומביא עוד מתפקדים".

מה היקף הפעילות שלכם?
"בכל מוסד אקדמי קיימים תאים של הליכוד ויש בהם 15 עד 50 פעילים. בבר אילן יש 100 פעילים. כיום בכל לשכה בליכוד יש צעירים. גם ברמה המוניציפלית העוזרים מגיעים מגוף הצעירים. בממוצע אנחנו מקיימים שמונה עד עשר פעילויות בחודש".

אתם מצליחים להטביע חותם ממשי במדיניות המפלגה?
"בחודשים האחרונים אנחנו שמים דגש על הפריפריה. ערכנו כינוס מועצה בלוד וקיימנו שולחנו עגולים בנושאים כמו אכיפת חוקי בנייה והשתלטות על קרקעות, תעסוקה לצעירים, חינוך ומסתננים. בכל שולחן ישבו ח"כים, חברי מרכז, אנשי מקצוע ומתפקדים צעירים. גיבשנו חמש המלצות, שתיים מהן התקבלו כהחלטות ממשלה - בנושא השתלטות על קרקעות, ובהקמת קרן שאליה יפקידו מסתננים אחוז מסוים משכרם, שיוחזר להם עם עזיבתם את הארץ".

צעירי הליכוד. "הייצוג הנמוך שלנו במרכז סוגר את הדלת מבחינתנו". צילום: דוברות צעירי הליכוד

יש פערים באידיאולוגיה בין גוף הצעירים לבין הח"כים?
"האידיאולוגיה של הצעירים היא מאוד ימנית - מדינית וכלכלית. קיבלנו החלטה הצהרתית שאנחנו תומכים בהתיישבות ומתנגדים לפינויים. בשונה מראש הממשלה, אנחנו מתנגדים לרעיון שתי המדינות וגם לכניסת המחנה הציוני לממשלה. אספנו לצורך כך בזמנו 450 חתימות. הנושא ירד מהפרק עם כניסתה של ישראל ביתנו לממשלה. אם הנושא ישוב להיות אקטואלי, נגייס בקלות 750 חתימות הדרושות להעלות את הנושא להצבעה במרכז".

יש לכם לאן להתפתח במפלגה או שהוותיקים חוסמים אתכם?
"במחוזות אנחנו די חסומים. הצעת הפשרה שהתקבלה לפני כשנה קבעה כי בחירת הרשימה הארצית תהיה בידי כלל המתפקדים ובחירת עשרת המחוזות תישאר בידי המרכז. הייצוג שלנו במרכז הוא נמוך יחסית וזה סוגר את הדלת מבחינתנו. זה מוריד מוטיבציה".

העבודה: "יו"ר הסיעה החליט"

בראש מטה הצעירים של מפלגת העבודה עומדת יעל סיני (32). המטה הוא מנגנון קבוע ומעוגן בחוקת המפלגה. היו"ר נבחר על ידי ועידה ארצית המונה 330 חברים.

מה היקף הפעילות שלכם?
"היקף הפעילות גדל מאוד מאז המחאה החברתית. יש לנו עשרה תאי סטודנטים בכל הארץ וכ־30 משמרות מקומיות הפזורות בערים, בקיבוצים ובמושבים. 500 פעילים בשטח מהווים את ליבת הפעילות שלנו ונוטלים חלק בהפגנות, בסמינרים, בדיונים, בפעילות מקומית ובמאבקים ארציים. אנחנו מקיימים בין 10 ל־15 פעילויות בחודש".

מרשים, אבל הסקרים לא משקפים את עבודת השטח.
"ייקח זמן עד שהשינוי מהשטח יחלחל. דריסת רגל בפריפריה היא יעד בשבילנו ואנחנו עובדים חזק במקומות כמו אשקלון, שדרות וקריית גת, וסוללים למפלגה את הדרך לשם. אנחנו פועלים גם להכניס נציגים מהפריפריה למשמרת הצעירה ולהגדיל את כוחם בוועידה".

המפלגה מפרגנת לכם?
"אני חשה שכן. חברי הכנסת מגיעים לאירועים הגדולים כמו פתיחת שנה וסמינרים. אנחנו מתוקצבים השנה ב־800 אלף שקל ובשנה הבאה זה עשוי לגדול, וזה אומר הרבה".

מה לגבי נציגות של צעירים ברשויות המקומיות?
"אחת המשימות המרכזיות שלי היא לבנות מנהיגות מקומית. יש מאבק כוחות מול הוותיקים, אבל לא צריך לחכות שיפנו לנו מקום. צריך לקחת".

המחלוקות בין בכירי המפלגה מחלחלות אל המשמרת הצעירה?
"היו לנו חילוקי דעות על היוזמה של הרצוג לדחות את הפריימריז. הקול המרכזי היה שעלינו לשמור על האחדות של המשמרת ולהתעלות מעל המחלוקות הפנימיות".

יש חילוקי דעות אידיאולוגיים ביניכם לבין הח"כים?
"אנחנו מציגים קול ברור נגד כניסה לממשלה. הצגנו גם קול ברור נגד התמיכה של איתן ברושי בתושבי עמונה, ותקפנו אותו על כך". נעמה לזימי, שהתמודדה מול סיני על ראשות מטה הצעירים במפלגה, סבורה אחרת. לטענתה, יש להבדיל בין הפעילות הענפה בשטח לבין הכוח בפועל שניתן לצעירים".

"בבחירות האחרונות הייתי מספר 2 ברשימת המוניציפלית של העבודה בחיפה, אבל לא הייתה לי אפשרות להשפיע על הקמפיין", היא אומרת. "יו"ר הסיעה החליט הכל. יש יותר מדי תפקידים שמאוישים על ידי אותם אנשים במשך 20 שנה. זה יוצר מנגנונים מאובנים ומקשה על הצעירים לקבל כוח אמיתי. עם כל הכבוד, אני כבר לא בתנועת נוער. אנחנו צריכים לצאת נגד שיטת השריונים של נציגי הקיבוצים והמושבים כי הם סימן לשמרנות של אליטות ולחוסר מוכנות לשבור מוסכמות. מפלגת העבודה איבדה קשר עם הרשויות המקומיות והדרך של הצעירים לתפוס בהן עמדות של כוח חסומה".

המשמרת הצעירה אינה מספיק בועטת?
"התפקיד שלנו כצעירים הוא לבקר את המנגנון ולא להציג קול ממלכתי. אנחנו צריכים לדרוש גם שינוי של המבנה הקיים ולתת ייצוג אמיתי לחברה. זה לא רק צודק יותר, זה גם מה שיביא יותר מתפקדים".

הצעירים מגובשים תחת המשמרת הצעירה?
"הפעילות שלנו בשטח היא מאוד מקיפה ומרשימה. עם זאת, לאחר הוועידה האחרונה, שבה הוחלט לדחות את הפריימריז, צעירים רבים מרגישים שהמשמרת בגדה בהם כי היה רוב שאסור לדחות את הבחירות. הרוב ראו בזה אקט שנועד לשרת את יו"ר המפלגה".

הבית היהודי: "זה תקוע"

צעירי הבית היהודי קיבלו את הדחיפה הרצינית שלהם לפני שלוש שנים. מאיר פרייליכמן (30) היה בין הפעילים שלאחר הבאז שנוצר סביב יו"ר המפלגה נפתלי בנט בבחירות 2013 החליטו יחד איתו להביא לפריסה רחבה של תאי המפלגה בקמפוסים. בנט הבין את החשיבות שבתמיכת הצעירים. "הוא ערך שינויים בחוקה וכיום מתוך 1,200 איש שמונה מרכז המפלגה, 300 מקומות משוריינים לצעירים", אומר פרייליכמן.

יו"ר צעירי הבית היהודי הוא יונתן דובוב (29). לדבריו, מספר הפעילים הצעירים בשטח הוא בין 150 ל־200. תאים של המפלגה קיימים ב־15 מוסדות אקדמיים. "הפעילות שלנו כוללת סיורים בעמונה ובשומרון, כנסים שעוסקים במצב הביטחוני וחלוקת ממתקים לחיילים", הוא מסביר. "אני משתדל להגיע גם למשפחות נפגעי טרור. הרבה פעמים אנחנו מקשרים בין בעיות של חיילים או תושבים בהתנחלויות לבין חברי הכנסת והשרים ומסייעים לפתור בעיות".

המפלגה מפרגנת לכם?
"אנחנו נפגשים עם הח"כים מדי שבוע בישיבות סיעה. רוב לשכות השרים והח"כים מנוהלות על ידי הצעירים".

יש לכם חילוקי דעות אידיאולוגיים עם הנבחרים?
"לפעמים, בעניינים נקודתיים. אנחנו בעיקר מגבים אותם. כשהיו מגעים בין ראש הממשלה להרצוג, הוצאנו מכתב לבנט והצהרנו שאנחנו לא חוששים לשבת באופוזיציה". פרייליכמן סבור שאף על פי שבליכוד יש כיום חובשי כיפות רבים, אין להסיק מכך שמפלגת השלטון "שאבה" אליה את הצעירים שהוא וחבריו עמלו לשמר. "המבוגרים הם שעברו לליכוד", הוא אומר. "הצעירים של המגזר נשארו ונותנים את הלב. צעירים שלא היו שייכים למגזר או מסורתיים עברו לליכוד".

יש לכם נציגות ברשויות מקומיות?
"יש לנו כמה נציגים בכירים בשומרון ובגבעתיים. יש מקומות שזה קצת תקוע".

ותקציב ייחודי לצעירים?
"תקציב זה קצת בעיה. המפלגה לא במצב אידיאלי מבחינה כספית, וזה לא הזמן לדרוש".

ומה עמדתכם לגבי סיעת תקומה?
"אנחנו לא אוהבים לדון תיאורטית. יש במפלגה כל הזמן דיונים על הישארותה ולא טוב שאנחנו נתערב כעת. אחרי ההחלטה נגבש עמדה".

מרצ: "צריכים לנדנד לח"כים"

את ראשות צעירי מרצ חולקים שניים: אלעד וולף (24) ובר גיסין (27), שנבחרו לפני כשלושה חודשים. הפעילות מרוכזת ב־12 סניפי צעירים בערים שונות. בליבת הפעילות כמאה איש. לאחרונה הם יצאו בקמפיין תקשורתי נגד ספר האזרחות של משרד החינוך. גוף הצעירים מארגן גם סמינרים שבהם נדונים נושאים הקשורים לליבת השמאל.

"חלק מהפעילות שלנו עוסק במתן כלים לעבודה מפלגתית ולקידום אג'נדות בתקשורת", אומר וולף. "המטרה המרכזית היא להגדיל את מספר הסניפים, ובמיוחד ביישובים ערביים בפריפריה". וולף: "אנחנו מנסים להציג קול יהודי־ערבי משותף".

צעירי מרצ. "המטרה: להגדיל את מספר הסניפים". צילום: חופית בן נון

המפלגה תומכת ומקדמת אתכם?
"אנחנו צריכים לפעמים לנדנד לח"כים שישימו לב. קיבלנו הבטחה לתקציב, שייתן לנו אוטונומיה גם לבקר את המפלגה".

שיטת הפריימריז של מרצ מגבילה את פעילות הצעירים?
"אין לנו עמדה בעניין הפריימריז".

יש עתיד: "יש חופש פעולה"

במפלגת יש עתיד אין פריימריז ופעילות הצעירים בה אינה מעוגנת במוסדות קבועים. עם זאת, עבודת השטח של 130 המטות ברחבי הארץ היא מהמרשימות בפוליטיקה. יוראי להב־הרצנו (28) הוא ראש מטה הצעירים, ובניגוד לעמיתיו במפלגות אחרות, הוא מקבל שכר.

מה היקף הפעילות שלכם?
"מטה הצעירים מפעיל 15 תאי סטודנטים ו־15 סיירות שטח ברחבי הארץ, שמקיימות פעילות פעם בשבוע־שבועיים. זה כולל ימי כיף לילדים, סיוע לניצולי שואה, פעילות בבתי אבות ובמתנ"סים. מדובר במאות פעילים. המוטו הוא להיות מוכנים לבחירות בכל רגע".

במה עסוקים הסטודנטים?
"כל פעיל יכול להעלות כל רעיון. מקדמים עכשיו יוזמה לביטול תשלום ביטוח לאומי לסטודנטים. החתמנו 8,000 סטודנטים על חבילת החקיקה של יש עתיד נגד השחיתות. המצע הוא היפרדות מהפלסטינים, כינוס ועידה בינלאומית, חיזוק תקציבי החינוך, הרווחה והבריאות, תוך שמירה על כלכלה חופשית והפרדת הדת מהפוליטיקה. אנחנו בעד להחזיר את חוק השוויון בנטל ולקיים תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת. וכמובן, מלחמה ב־BDS. בסוף השנה נוציא משלחת לבריטניה למאבק בקמפוסים נגד ה־BDS".

צעירי יש עתיד. "כל פעיל יכול לקדם כל רעיון". צילום: יש עתיד

מי מממן את הנסיעה?
"הפעילים את כרטיסי הטיסה, וקרנות פרו־ישראליות מסייעות לנו. המשלחת לבריטניה תהיה במימון מרכז פינסקר. מדובר בארגון של בוגרי אוקספורד וקיימברידג', המחויבים לספר את הסיפור הישראלי באנגליה".

נראה שהצעירים הם יותר "חיילים", לא באמת שותפים במנגנון.
"יש לנו חופש פעולה לקדם את מה שנראה לנו. אני מתנגד לשיטת הפריימריז ורואה בה שחיתות. במקום להיות עסוקים במחנאות, אנחנו עסוקים בפעילות. עוברים אלינו מתפקדים מהעבודה ומהליכוד ומספרים שנמאס להם כששואלים אותם לאיזה מחנה הם שייכים".

יש חילוקי דעות אידיאולוגיים עם הח"כים?
"ב־2014 רצינו להפגין נגד ההחלטה לסגור את תל אביב בשבת. הגענו לשטח והחתמנו אנשים. חלק מהח"כים לא אהבו את זה, כולל יאיר לפיד, אבל עשינו את זה".

התגובה הרפה שלו כלפי החרדים במשבר הרכבת סיפקה אתכם?
"התגובה שלו הייתה חד־משמעית ובאה לידי ביטוי בסיוע ממשי ולא בצרחות פופוליסטיות".

אם מחר לפיד יחליט שהוא הולך הביתה, כל הפעילות שלכם קורסת.
"במפלגה יש אנשים רציניים מאוד, שעומדים בפני עצמם. לא רק יאיר".

הרשימה המשותפת: "ייאוש"

לרשימה המשותפת, בהיותה שותפות פוליטית שנכפתה מתוקף העלאת אחוז החסימה, אין מוסדות פוליטיים משותפים. כל אחת מהמפלגות המרכיבות אותה שמרה על אוטונומיה מוסדית, וכך גם פעילות הצעירים. תאים של חד"ש, בל"ד ורע"ם, קיימים באוניברסיטאות ובחלק מהמכללות. לחד"ש יש תאים גם באוניברסיטאות האמריקאיות בגדה.

לדברי איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, ישנן שלוש בעיות מרכזיות בקרב הצעירים הערבים: 1. הם לא לומדים את הנרטיב של זהותם ולא מכירים את ההיסטוריה של עצמם. 2. מעמד הביניים בחברה הערבית הוא דל. אין מערך של שעות פנאי שבהן אדם יכול להקדיש זמן לפוליטיקה וזה מסביר את העובדה שאחוז ההצבעה בקרב הצעירים הערבים הוא הנמוך ביותר. 3. תעסוקה ודיור.

"מדי קיץ אנחנו מקיימים קייטנות של ברית הנוער הקומוניסטית ומגיעים אליהן מאות צעירים מהנגב, מהמשולש ומהגליל", אומר עודה. "המטרה היא להשלים את מה שחסר לצעיר ערבי במערכת החינוך הישראלית ולחשוף אותו לסיפור הנכבה ולהקשר הפלסטיני טרם הנכבה. לסייע בבניית הזהות של הערבי־הישראלי".

מה המעמד של חד"ש בקרב הצעירים?
"דומיננטית מאוד. אנחנו מאוד מושפעים ממה שקורה בעולם הערבי. נקודת שיא הייתה לאחר ההפיכה במצרים, שהדיחה את מורסי. הח"כים האסלאמים קיבלו מכה רצינית. אנשים הבינו שמבחינה מעשית הססמה 'האסלאם הוא הפתרון' אינה מספיקה".

מחמוד אבו סאלח (24) מסכנין, סטודנט מאוניברסיטת בן גוריון, שייך לתא חד"ש בקמפוס. "יש לנו פגישות שנתיות ארציות של כל התאים, ימי עיון, סמינר שנתי ואירועים מרכזיים", הוא מסביר. "דואגים תמיד לפרסם הכל בערבית ובעברית. לפני יום הנכבה ויום האדמה אנחנו מקיימים עצרות והרצאות בקמפוסים, מקרינים סרטים ומזמינים דוברים שמספרים על מצוקת הכפרים הבלתי מוכרים ועל המאבק המשפטי בעניין. בכל שנה אנחנו מקיימים עצרת לציון הנכבה. לעצרת האחרונה באוניברסיטת תל אביב הגיעו 300 סטודנטים, מחציתם יהודים. בכל שנה אנחנו מקיימים יום סטודנט אלטרנטיבי במועד של יום ירושלים. אנחנו מאמינים שהעיר צריכה להתחלק לשתי בירות. השנה, במלאות 50 שנה למלחמת 1967, אנחנו בונים קמפיין ברשתות ובשטח".

פאדי אבו יונס, ראש מחלקת הסטודנטים של חד"ש, מציין שהפעילים משתפים פעולה עם תאים של בל"ד, של מרצ וגם של הליכוד. "אנחנו שותפים גם למאבקים של כלל הסטודנטים על שכר לימוד ונגד סגירת ספריות", הוא אומר. "היינו שותפים למאבק נגד סגירת הפקולטה לרפואת שיניים והחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

"בניגוד לתאי השמאל, שנזכרים ברחוב רק לקראת בחירות, אנחנו תמיד ברחובות. מתוך קמפוס של 1,100 ערבים אנחנו מצליחים להביא כ־10%. אנחנו עושים גם פעילויות תרבות ומוזיקה ומנסים לחשוף את הסטודנטים לסופרים פלסטינים שכותבים על דברים שאינם בתוכנית הלימוד בבתי הספר. יש גם מלגות לימוד מטעם המפלגה לירדן ולמוסקבה".

הח"כים הערבים באמת דואגים לציבור הערבי?
"האוכלוסייה היהודית לא מודעת לפעילות שלהם. מראיינים אותם רק כשח"כ ערבי עושה משהו בניגוד לרוח הלאומית היהודית. מישהו דיבר על כך שהם דאגו שלכל הכפרים בצפון יהיה חיבור למים, לחשמל ולדואר? מישהו מזכיר את העובדה שהם מנהלים מאבק ממושך בעניין הכפרים הבלתי מוכרים? איימן עודה חזר לא מזמן מירדן וסייע להקים שם תחנת מעבר לערבים הישראלים שעולים למכה. אבל בתקשורת לא כותבים על זה".

דאוד עפאן (30) מהכפר עוזייר הוא יו"ר עמותת אלקלאם, הזרוע האקדמית של הפלג הדרומי של התנועה האסלמית המיוצגת בכנסת על ידי מפלגת רע"ם. "הפעילות שלנו היא לא רק פוליטית, אנחנו מסייעים לסטודנטים הערבים שבאים מהכפרים גם בשיעורי עזר ובמלגות", הוא אומר, "בכל האוניברסיטאות, בהרבה מכללות וגם בכפרים עצמם. היום קשה לעשות פעילות פוליטית באוניברסיטאות. האוניברסיטה זו מראה לחברה הישראלית וגם בה יש סתימת פיות".

תחושת הניכור מהפוליטיקה משותפת לנציגי כל צעירי המפלגות הערביות. "הצעירים הערבים בדרך להתייאש מהפוליטיקה כי היכולות שלהם מוגבלות", טוען עפאן. "לצעירים הערבים אין תעסוקה. עשרת אלפים סטודנטים סיימו ללמוד ואין להם במה לעבוד. רבים מאיתנו חיים מתחת לקו העוני. במצב כזה קשה להיות פעיל פוליטית". "החסמים של הצעירים הערבים הם רבים", אומר אבו יונס. "מורים ערבים לא מתקבלים לעבודה בבתי ספר יהודיים. רבים איבדו אמון ביכולתה של הפוליטיקה לשנות".

"צומח דור שמאבד אמון בפוליטיקה"

ד"ר עופר קניג, מומחה לפוליטיקה השוואתית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את מתפקדי המפלגות, מתריע מפני אי שיתוף הצעירים במנגנוני המפלגות.

"צומח דור שעלול לאבד אמון בפוליטיקה וביכולתו להשתלב במשחק הפוליטי", הוא אומר. "כיום לא יכולים כמעט לצמוח מנהיגים כמו עמיר פרץ ומאיר שטרית, שבאו מהשטח. זה עלול להוביל לאנטגוניזם כלפי הממסד. זה גם מצב שמאפשר את צמיחתם של מנהיגים פופוליסטים דוגמת דונלד טראמפ, את צמיחתן של מפלגות אווירה שלא שורדות את מבחן הזמן, ואת הגברת השימוש בכלי הבעייתי של משאלי עם".

קניג מסביר שזו אינה בעיה ישראלית בלבד. "בכל הדמוקרטיות המערביות הצעירים מתרחקים מהערוצים המסורתיים של השתתפות פוליטית", הוא אומר. "פחות הולכים להצביע, פחות מתפקדים למפלגות. במקומות רבים נוצר ייצוג יתר לשכבת הגיל המבוגרת ושכבת הצעירים, גיל 35 ומטה, נמצאת בתת־ייצוג".

קניג היה שותף במחקר בנושא מתפקדי המפלגות בשנת 2010. הממצאים העלו ששיעור הצעירים במפלגות לא עבר את ה־12%. "מאז המחאה החברתית יש סימנים ראשונים לחזרה של צעירים לפוליטיקה", הוא אומר. "כך היה גם בספרד, אחרי המחאה ב־2011 בסוגיות של דיור ושחיתות. התוצאה הייתה מפץ פוליטי וכניסתן של מפלגות מבוססות צעירים. רואים גם ביוון, בקנדה ובאיטליה מנהיגים בני 40 ומטה.

בישראל חלק מגלי ההדף של המחאה הביאו לכניסתם של צעירים למפלגות. שרי החינוך והמשפטים שלנו גם הם בני 40. המחאה יצרה שינוי תודעתי בקרב הצעירים ובקרב ההנהגה, אבל לא בטוח שזה שינה מהותית את כוחם במוקדי הכוח".

"יש עתיד השכילה לגייס לשורותיה צעירים ולהפעיל אותם לפי נושאים", אומרת פרופ' קרין ההון, מומחית לפוליטיקה של המידע מהמרכז הבינתחומי ומאוניברסיטת וושינגטון. "בכל העולם הפרלמנטרי ניתן לראות שהפעילות הפוליטית הולכת ומנווטת יותר על פי ערכים או נושאים שאינם בהכרח קשורים לשמאל־ימין. יש עתיד בהחלט קורצת לצעירים במובן זה. אבל בסופו של דבר, למרות הפעילות הענפה הצעירים לא באמת יכולים להשפיע מהותית על מוקדי כוח במפלגה כשיש איש אחד שקובע בה הכל".

כמו במקומות רבים אחרים בעולם, לרשתות החברתיות יש תפקיד חשוב בפעילות הצעירים. "במאקרו אין ספק שהמפלגות מתפוררות", אומרת נהור, "אבל השיח הקיים ברשת זו השתתפות פוליטית לכל דבר. הרשת מאפשרת לדור הצעיר להיות פעיל באופן רציף ולא רק לקראת בחירות. כדי לשמר את הצעירים המפלגות צריכות להיות פעילות ברשת, אבל כיום הפעילות ברשת היא בעיקר פרסונלית. המפלגות לא חדרו באמת לרשתות החברתיות והצעירים לא באמת חדרו למנגנוני המפלגות".