"כשהמפקד של יוסי לא ענה, ידעתי שעולמי חרב עליי"

בין המשתתפים הרבים היו השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מפכ"ל המשטרה, רנ"צ רוני אלשיך, מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, ראש העירייה, ניר ברקת, וחבריו ליחידת העלית שבה שירת והקריב את חייו השוטר האמיץ, שרק בשנה שעברה קיבל צל"ש על סיכול פיגוע בגן ילדים בעיר הבירה כאשר עצר חשוד ועל גופו נמצאה סכין. מאוחר יותר הודה החשוד כי התכוון לבצע פיגוע דקירה בגן. 

לא רק בירושלים התאבלו על מותו של קירמה. אבל כבד נפל גם על מבשרת ציון, מועצה מקומית סמוך לעיר הבירה, שבה התגורר קירמה עם משפחתו. מתחילת השבוע הגיעו מאות רבות של אבלים לבית הוריו של קירמה, עוזי ואתי, כשהם ממתינים בתור להיכנס לסוכת האבלים שהוקמה במרפסת ביתם. השקט המעיק נשבר מפעם לפעם בבכי קורע לב של אחד מקרובי משפחתו של קירמה. בשיחה שנערכה ביום שני השבוע עם אביו, עוזי קירמה, סיפר האב השכול כי הוא ידע בלבו עוד לפני שקיבל את הבשורה כי בנו הבכור מת, אך לא רצה להאמין בכך. "הפרח שלי נקטף. הכתר שלי נפל", אומר עוזי בקול שבור, בעודו ישוב על ספת האבלים שהונחה במרפסת הגדולה בביתו. הבכי מתגבר והוא מוסיף, "החבר שלי נהרג, הבן שלי נהרג".

זרם האבלים לא פוסק לרגע אחד. גם לא כשהלילה יורד על מבשרת ציון. עשרות חברים וקרובי משפחה יושבים מול האב השכול, אוחזים בידו, וממלמלים "תהיה חזק" ו"שאלוהים ישמור עליך". קירמה מעריך כי לא פחות מ־5,000 בני אדם, החל בנשיא, רובי ריבלין, הרבנים הראשיים לישראל, ואחרים, הגיעו לביקור תנחומים בביתו לאחר האסון. חלק מהמבקרים היו חברים קרובים של הבן ואילו אחרים הרגישו צורך להגיע לאחר ששמעו את הסיפור על גבורתו של יוסי שחתר למגע כמה שיותר מהר לאחר שהמחבל בן ה־39 מסילואן הספיק לרצוח את לבנה מליחי ז"ל (60) ולפצוע חמישה נוספים. במהלך המרדף נורה יוסי בראשו והובהל לבית החולים הדסה עין כרם בעיר, שם נפטר מפצעיו.

אחרי הפיגוע התברר שהמחבל ביצע בעברו שורה של עבירות ביטחוניות ואף ריצה שנת מאסר בכלא הישראלי. ביום ראשון שעבר, היום שבו רצח שני אנשים ופצע אחרים, אמור היה אותו מחבל להיכנס לכלא רמלה ולרצות ארבעה חודשי מאסר בגין תקיפת שוטרים. מאסרו נדחה כמה פעמים בעבר, ולאחר הפיגוע הטיחו חלקים מהציבור ביקורת חריפה בשופטות שדנו בתיקו של המחבל.   

לשיחה השבוע עם האב השכול מצטרפים מפעם לפעם גם רעייתו, אתי, ביחד עם שני בניהם הצעירים, יצחק וטל, והאלמנה השבורה, נוי, שלעתים נכנעת לכאב הקשה מנשוא ופורשת לסלון, שם היא מתייפחת ללא הרף. קשה להאמין, הם מספרים, כי רק בסוף השבוע שעבר הייתה אותה מרפסת בבית ההורים עמוסה בבני המשפחה הצוהלים, שביחד עם רבים מחבריו של יוסי, בילו ליל שישי שגרתי עבורם: "צחקנו, שתינו, רקדנו", נזכר האב. 

הקשר עם שלושת בניו הינו כל כך הדוק, אומר קירמה. כאילו כולם היו בני אותו גיל. הם משפחה שעשתה הכל ביחד, הוא מספר: "לא היה לי חבר טוב יותר מיוסי". הוא אינו יכול לנקוב במספר הפעמים שדיברו השניים מדי יום בטלפון והסתמסו. האב והבן נהגו להיפגש כמעט מדי יום. יוסי, מספר עוזי, התגורר בבית הוריו כמעט עד יום חתונתו. 

ביום ראשון בבוקר, בזמן הפיגוע, היה עוזי בפגישה בסינמה סיטי בירושלים. האם אתי הייתה בעבודתה ברשות המקומית במבשרת ציון. הוא ידע כי יוסי פיטרל בירושלים בשעה הזו. עוזי כבר התרגל לעובדה כי בנו נמצא בקו הראשון של הסכנה בשל העובדה כי יחידת האופנועים שלו הייתה הראשונה להגיע, לעתים תכופות, לזירת פיגוע. 

לאחר כל פיגוע נהג יוסי להתקשר או לסמס ולהודיע שהוא בסדר. ביום ראשון הייתה זו אתי שהתקשרה לעוזי והודיעה לו שיוסי נפצע והיא במונית בדרך לבית החולים: "התקשרתי למפקד שלו. אנחנו חברים מאוד טובים. כשהמפקד שלו לא ענה לי, ידעתי שהעולם שלי נחרב", אומר עוזי. הוא עזב את הפגישה שלו מיד ונסע לבית החולים להצטרף לרעייתו. "נדמה היה כי הנסיעה נמשכה לנצח", הוא נזכר: "כשהגענו לבית החולים, הרופאים לקחו אותנו הצדה לתוך חדר פרטי על מנת לדבר איתנו על יוסי. אתה יודע מה קורה אבל אתה לא מאמין", הוא מסביר.

מאז הוקמה בתחילת שנות ה־90 נהרגו ביס"מ ירושלים ארבעה לוחמים. ביום ראשון נהרג החמישי. מותו של יוסי קירמה פגע באורח קשה במיוחד, כך נדמה, במפקדו והמנטור שלו, מפקד יס"מ ירושלים, סנ"צ מאיר נמיר (49). בראיון מיוחד עמו בתחנת המשטרה במגרש הרוסים, יממה בלבד לאחר האירוע הקשה, מספר נמיר על האובדן העצום ועל החיים ביס"מ, שם נמצאים 208 לוחמים שאומנו בקפידה.

סנ"צ נמיר מספר שהלוחמים הללו משרתים בארבע יחידות שונות, כולל פרשים, שתי יחידות רכבים ויחידת האופנועים, שהוקמה במטרה להקדים את זמן התגובה לפיגועים והיא ידועה בהגעתה בתוך שניות לזירה. חוד החנית של המשטרה, כך מכונה היחידה המונה 40 חברים וניתנת לזיהוי בקלות - לוחמיה רוכבים על אופנועי ב.מ.וו לאורכה ולרוחבה של המדינה כשהם לבושים באפודי מגן ונושאים רובי אם 16 ואקדחי 9 מ"מ. מדובר ביחידה המייצגת לעתים קרובות את קו ההגנה הראשון של המדינה והיא מתמודדת עם אין ספור תרחישים קטלניים. 

בהלווייתו של קירמה ביום ראשון סיפר המפכ"ל, רנ"צ אלשיך, שספד לשוטר הצעיר, כי רק ביום חמישי האחרון, ימים ספורים בלבד לפני שנרצח, מונה יוסי לסגן מפקד צוות ביס"מ: "השיח על קורס הקצינים העתידי היה על השולחן", הוסיף המפכ"ל, "פעם אחר פעם זכית להגן בגופך על אזרחי ישראל. הפעם לחתירה למגע היה מחיר אישי כבד ששילמת בחייך כדי להציל חיי אחרים".

כשהתבקש השבוע לתאר את קירמה, דיבר עליו מפקדו, סנ"צ נמיר, כעל אח אהוב, כשהוא משתמש בסופרלטיבים כגון כבוד ונאמנות: "יוסי שירת ביס"מ במשך ארבע שנים והצטרף ליחידת האופנועים לפני כשנה וחצי", אומר נמיר, "הוא היה אדם נפלא, אמיץ ובעל כבוד. חבר מאוד טוב ובעל חוש הומור נפלא, שתמיד הצליח להצחיק את חבריו ליחידה. הוא היה נאמן". 

נמיר מוסיף ומספר: "ישנם שני דברים קשים מנשוא. קשה לראות את גופתו של הבחור, ואחר כך לספר למשפחה שלו על מותו. קשה לספר להוריו שהוא מת ואני, בתור המפקד שלו, עדיין בחיים. במשטרה ובצבא הישראלי, המפקד הולך בראש, אבל ביחידה הזו זה בלתי אפשרי. הפיגוע אירע בזירה שהייתה הכי קרובה לקירמה. הוא היה הראשון להגיב". 

כשנשאל לגבי המורל של חבריו ליחידה של קירמה בעקבות האסון הגדול, מסביר סנ"צ נמיר כי האנשים ביחידה מתאבלים "מהר ככל האפשר" ונאלצים לאפסן את הכאב, משום שעליהם להמשיך לתפקד באפקטיביות מרבית: "אתה חושב ששום דבר לא יפגע בך כי הצדק לצדך, אבל המציאות שונה", הוא אומר, "במציאות, אתה יכול להיפגע וכשזה קורה, זה מכה בך כמו שוק, אבל אתה לא יכול לחשוב על זה. אתה חייב להמשיך הלאה מהר".

ואכן, מספר נמיר, כבר בבוקר למחרת הלווייתו של קירמה הגיעו כל חבריו ליחידה לעבודה: "הלוחמים פה משרתים בתפקידים קרביים בצבא. הם מכירים את החיים פה ומגיעים לעבודה עם המון ניסיון", הוא מסביר, "זה שונה מחייל בן 19 שהרגע הצטרף לצבא. העבודה ומה שהיא מחייבת אותך לעשות תמיד חייבת להדהד במוחך, אפילו כשאתה בסכנה. אנחנו יודעים מה חובתנו, ומאמינים במשימה לפנינו". 

היחידה הזו, הוא מדגיש, מושכת "טיפוסים" מיוחדים: "אלו לוחמים מאוד מיומנים ומנוסים, שאוהבים את המדינה הזו, את הדגל שלה ואת האנשים. הם מאמינים בעבודה. אם לא, הם לא היו שורדים בה". כשנמיר נשאל מה היה אומר לקירמה, אם הייתה ניתנת לו הזדמנות אחת נוספת לדבר איתו, עיניו מתלחלחות וקולו נשבר, "אני אוהב אותך", הוא אומר.