"חיכינו שיגמרו את הפיתוח במרכז ואת ענייני הביטחון. עכשיו הזמן להציל אותנו"

תושבי הצפון כבר שבעי הבטחות ואכזבות. הם יודעים שבדרך כלל צריכים אותם רק למנוחה בסופי השבוע. כשאנשי המרכז נוהרים לצימר המהודר, מתפנקים במסז’ אבנים חמות ומקנחים בארוחה גלילית טובה. ביתר הזמן שוכחים שהם שם. לא נותנים את הדעת שאנשי הצפון החמימים והנעימים מהוויקנד המפנק בקושי מתקיימים.

אולם אור של תקווה החל מנצנץ שוב שלשום, עת נפגשו שר האוצר משה כחלון, שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי ושר הביטחון אביגדור ליברמן עם ראשי רשויות מאזור הצפון. בסוף הישיבה סיכמו על הקמת ועדת מנכ”לים שתוביל ליישום תוכנית להבראת הצפון, במסגרת תקציב המדינה לשנים 2017-2018.

בין הצעדים המתוכננים: העברת מחנות צה”ל, פעילות חברות ממשלתיות ומכון וולקני לאזור הצפון, וכן עידוד ההתיישבות. החלטות צוות המנכ”לים יועברו בסוף החודש לקברניטי הצפון, כדי שאלה יבדקו אם הן מקובלות עליהם ואם יש הערות. התקווה היא שסוף סוף תוכנית ההצלה תקבל מסגרת מתוכננת ולא תתמוסס, דבר שיוביל לדימומו של חבל הארץ היפה.

“אנחנו לא מוכנים להתפשר”, מבהיר סיון יחיאלי, ראש מועצת כפר הוורדים ויו”ר פורום ישובי קו העימות. “הרי בקלות יכולים למרוח אותנו, ואף אחד לא רוצה את זה, גם לא השרים. הם מבינים שהמשבר אמיתי. קח משברים אחרים: במשך שנים היה משבר בכבאות שלא נגעו בו עד השריפה הגדולה בכרמל, ופתאום נמצא הכסף. קח את משבר המים. ייבשו את המדינה שנים והיום אנחנו לא תלויים בגשם, אלא בים התיכון. המדינה לא מסוגלת לקבל החלטות, אלא רק כשיש משבר קיצוני. אז אם נצטרך, גם אנחנו ניצור משבר כזה”.

התוכנית להצלת הצפון גובשה כבר לפני כשנתיים במשרדי הממשלה. תקצבו אותה ב-18 מיליארד שקלים, תכננו שהיא תתפרש על פני חמש שנים, ובמסגרתה ישדרגו את בית החולים זיו בצפת, ירחיבו אזורי תעשייה, יסללו כבישי רוחב, יקימו פרויקטים חינוכיים ויעודדו מתיישבים להגיע.

אבל כשהחלו הדיונים על אישור התקציב הקרוב, המספרים היו אחרים לגמרי. אז כבר דיברו על סביבות המיליארד שקלים, סכום רחוק מאוד מהמתוכנן, שמבחינת המנהיגות המקומית היה עילה לזעקה ולמחאה גדולה.

תחילתה של הקריסה

הנתונים המספריים קשים. על פי מטה המאבק לתוכנית הצפון, שיעור האבטלה במחוז הצפון הוא הגבוה ביותר בארץ, תוחלת החיים הממוצעת נמוכה מזו שבמרכז בשמונה שנים, השכר הממוצע נמוך מזה שבמרכז ב-28%, כ-17% מהצעירים עזבו בעשור האחרון את האזור, ומדי שנה עוזבים בממוצע כאלפיים איש.

יקיר פרץ, 28, נשוי ואב לילד בן חודש וחצי, נולד ומתגורר היום בקריית שמונה. לפני חצי שנה סיים לימודים בהנדסת חשמל וכמה שניסה לחפש עבודה, לא מצא. כעת הוא שוקל ברצינות נדידה לארץ האפשרויות שבמרכז.

“עוד לפני שהתחלתי ללמוד אמרו שיקום כאן פארק היי־טק. אבל הבטחות מצד אחד ומעשים לא קורים בפועל”, פרץ נאנח, “כל אקדמאי, לא משנה באיזה תחום, אין לו לאן לחזור. עד שקופצת מודעת דרושים, ואני לא מדבר על קריית שמונה, אלא על הגליל כולו, יש כל כך הרבה מבקשים, שאפילו לא תספיק להגיע לראיון העבודה במרחק שעת נסיעה לפני שיתפסו לך. התחלתי להגיש קורות חיים לחברות במרכז ושם יש מבחר, רק תבחר”.

המצב נשמע קריטי

“אנחנו חיים באזור שטוב לגדל בו ילדים, אבל במקום לחזק את הצפון, הצפון נודד ומחזק את המרכז. זה סוג של גזר דין מוות. האוכלוסייה האיכותית עוזבת, ומשאירים כאן את הפועלים של שכר המינימום, אלה שיכולים להיות קופאים בסופר, עובדים בפס וייצור, ולא את מי שיכול לפתח”.

סיון יחיאלי, ראש המועצה בכפר הוורדים, מכיר היטב את הבעיה שפרץ מדבר עליה. “אתה יושב מול אזור שבמקום לפרוח, הוא לאט-לאט מדלל את האוכלוסייה החזקה החוצה. אלה האנשים שמתנדבים לוועד בבית הספר, הפעילים בקהילה. ברגע שהקבוצה היותר המובילה עוזבת, מתחילה הקריסה. אתן לך עוד דוגמה: יש מדד טיפוח של בתי הספר שנקבע על פי המצב הסוציו-אקונומי, ובפריפריה הבעיה היא לא מדד הטיפוח, אלא היכולת להשיג מורים איכותיים. אם אתה לא יכול להשיג מורים כאלה, אז מה זה משנה כמה הילדים איכותיים? בחלק מהמקצועות אנחנו מתקשים להשיג מורים. מדיניות מאזנת אומרת למורה או לרופא שיש להם יתרון כשהם עובדים בפריפריה”.

אז איפה הבעיה?

“זה נעצר בידי כלכלה ניאו-ליברלית שמנוהלת בידי מדינת ישראל מ-2003. כתב את זה מישהו לפני כמה שנים - ‘רוצים האדונים שרון ופרס ליישב את הנגב והגליל? בבקשה, אבל כל מי שרוצה להתיישב שם, שישלם את חלקו’. זאת אומרת, מה פתאום להשקיע בפריפריה? תשקיעו במרכז, איפה שחיים רוב האנשים”.

זו לא רק בעיית תעסוקה או הגירה שלילית, אלה גם ההתנהלות בחיי היומיום. נסיעה לעבודה ולבית הספר לוקחת שעות, וזה לא רק זמן שהולך לאיבוד, זה גם דלק. החיים לוחצים ומחניקים.

תלמה הרי, 54, נשואה ואם לחמישה, מתגוררת במושב כחל, שמשקיף על הכנרת. הרי חולה כבר תשע שנים בסרטן, ובגלל מחסור באמצעים בסביבתה, היא נאלצת כל שבועיים, למרות הקשיים הפיזיים, לנסוע לטיפולים בבית החולים תל השומר ברמת גן שבמרכז הארץ.

“בהתחלה הייתי מאושפזת ובעלי נאלץ להשכיר חדר בסביבה. תעשה לבד את החשבון”, היא ביקשה, “אני נוסעת לטיפולים הלוך חזור, חמש שעות. אלה טיפולים שאין להשיג בצפון אלא רק במרכז. אצלנו המיון בבית החולים הוא קטסטרופה וגם כאן בישוב יש רופאה רק פעמיים בשבוע במשך שעתיים. השבוע היא לא באה ונשארנו חסרי אונים. אז איך אני אעודד את הילדים להישאר אם זה נדון מראש לכישלון? מי שנשאר לפני עשר ועשרים שנה הם אלה שפחדו לעזוב. אנשים משאירים אצלנו בתים מרהיבים בישוב ועוברים למרכז כי אין להם איפה לעבוד. או שיש אנשים שגרים כאן ועובדים במרכז, איזו מין צורת חיים זו?”.

הרי נולדה בכפר סאלד, נכדה למקימי הקיבוץ. כל חייה גרה בצפון, אבל בת אחת שלה כבר גרה במרכז והאחרים נאנקים תחת העומס. היא לא יודעת כמה זמן תצליח המשפחה להחזיק את הראש מעל המים. “איך שלא תפרוט את זה, החיים כאן מאוד מורכבים”, היא מסבירה, “כשמישהו רוצה לעבור לאזור אני אומרת לו ‘אתה חייב, כמשפחה, שתי מכוניות ואל תבוא בלי עבודה’”.

עומדים על המשמר

בדף הפייסבוק שלו, “לא סופרים את הצפונים”, הודיע מטה המאבק שאין לו כל כוונה לוותר הפעם. “במשך השנים המדינה לא ישבה וגיבשה תוכנית אסטרטגית איך היא רואה את התפתחות הגליל”, אומר אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן ויו”ר אשכול גליל מזרחי. “חיכינו שיגמרו את הפיתוח במרכז, את ענייני הביטחון, וייצבו את הגבולות, עכשיו אנחנו בטוחים שהגיע הזמן להציל אותנו”.

מלכה נחשב אחד מראשי המאבק. שלשום עמד בין כאלף איש שעלו לירושלים להפגנה מול הכנסת והיה נוכח בפגישה עם השרים במטרה למצוא פתרון.

“הייתה ישיבה מאוד טובה”, הוא מספר, “השרים הביעו תמיכה לגבש תוכנית ולתקצב אותה ויתרה מזה, אמרו שרוח המפקד שלהם תהיה גם על הכפופים להם, אלה שנכחו בחדר. קבענו את הסכומים לחמש שנים, קבענו שהתוכנית תעמוד על יסודות של יצירת מקומות תעסוקה, הקמת מנועי צמיחה ושיפור ושדרוג דרמטי בשירותי הבריאות והתחבורה. אני הרבה יותר אופטימי כעת, ולמרות זאת אנחנו עומדים על המשמר. נהיה ערניים לכל התפתחות ואם נרגיש שאנחנו לא על מסלול, נחזור לפעולות המחאה. לא נוותר. לא ניתן שיאשרו את תקציב המדינה אם לא יהיה לנו מענה”.

בהודעת משרדי הממשלה נכתב שבוועדת המנכ”לים לגיבוש התוכנית ישתתפו מנכ”ל משרד האוצר שי באב”ד, מנכ”ל משרד הכלכלה והתעשייה עמית לנג, נציגו של השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, האלוף במיל’ איתן דנגוט, ואת סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר שירה גרינברג.

נוסף לעידוד התעסוקה, מסרו בהודעה, הצוות יבחן גם צעדים נוספים להעלאת איכות החיים ורווחת התושבים בדגש על תחומי הבריאות, הרווחה והחינוך.

בצפון יודעים שאם לא תאושר כעת התוכנית, לכו תדעו מתי היא תצא לפועל. הרי עכשיו מדובר באישור תקציב דו־שנתי, ואחריו, אם שום דבר לא יתפוצץ בדרך, יתקיימו שוב בחירות וכללי המשחק עלולים להשתנות. זו נקודת זמן קריטית לעתיד האזור.

“אני הרי משמש ;יו”ר פורום קו העימות”, אומר יחיאלי, “היחלשות של האזור היא בסוף גם היחלשות אסטרטגית של מדינת ישראל. בטווח הארוך זה אומר שהאוכלוסייה כאן יותר חלשה, יותר שבירה. חוסנה של המדינה הוא חוסנו של קו העימות. ראינו בכנסת שהנושא חוצה מפלגות. אין מישהו שמתנגד. אני רוצה להמשיך להיות אופטימי, תקרא לי תמים”.