ביום חמישי, ה־27.11.14, הייתה אסרף בבית עם בנה הקטן וחיכתה שבעלה יניב, רב סמל בכיר ביחידת האופנועים של אגף התנועה, יחזור משלושה ימי פעילות מבצעית באילת. כשעשה עצירה בדימונה, הספיקו השניים לדבר ואסרף, כהרגלה, ביקשה ממנו שייזהר.
"כל הזמן דאגתי לו, ותמיד לפני שיצא מהבית הייתי אומרת לו שייסע לאט והוא היה אומר לי שהוא רוכב מקצוען ושלא אדאג", היא מספרת, "הוא היה בן אדם שלא פחד משום דבר, שום דבר לא הדאיג אותו. אמרתי לו שמספיק שיבוא אדם מטומטם ויעשה את הטעות הכי קטנה, וזה מה שקרה בסוף, מה שאמרתי לו כמעט כל יום - קרה בסוף.
"דיברנו שמונה דקות לפני התאונה והוא אמר לי ‘תנוחי, אני עוד שעה בבית’. עוד דאגתי להגיד לו שייסע עם כל השיירה של הרוכבים ולא לבד. אחרי השיחה ניסיתי לנוח ולא הצלחתי. היה חוסר שקט, הרגשתי לא נוח, משהו מוזר. אחרי שהוא ניתק לי הוא וחבר שלו עלו על האופנועים והשאירו את כל השאר מאחורה ושמונה דקות אחרי זה הוא נהרג".
רכב שהגיע לצומת ערוער לא נתן זכות קדימה, נכנס לצומת, פגע ביניב באורח אנוש והוא נפטר בדרכו לבית החולים. בן 41 היה במותו.
סופרמן של כולם
אסרף חיכתה ליניב, ואז, דרך מצלמות שמוצבות מחוץ לבית ראתה שני אנשים מתקרבים. "הבן שלי ישר רץ לפתוח, ואני, לא יודעת איך להסביר את זה עד היום, אמרתי לו לא לפתוח את הדלת", היא משחזרת את אירועי הלילה הגורלי ההוא. "שנייה אחרי זה ראיתי שני שוטרים לבושי מדים, עומדים ודופקים על הדלת ולא רציתי לפתוח, לא יודעת מה עבר לי בראש. התחלתי ללכת מצד לצד בבית, לא היה לי כוח בגוף, הרגשתי שמשהו לא טוב קורה ושמעתי אותם מדברים בחוץ והבנתי שאין לאן לברוח. פתחתי את הדלת והם ביקשו שאשב ולא הסכמתי, לא יכולתי, שאלתי אותם ‘יניב נהרג?’. בהתחלה הם לא הסכימו להגיד לי ואז הם אמרו. לא האמנתי להם, מי שמכיר את יניב יודע שאין סיכוי שזה יקרה לו, כמה שזה נשמע מצחיק, שמעתי את זה מאות פעמים בשבעה, לא מתאים לו למות, הוא היה סופרמן של כולם".
איך קמים מכאב כזה?
"אני לא יודעת לענות על זה, אני יודעת שגיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי, אני בן אדם אחר ממה שהייתי. זה מאוד קשה אבל יש כאן ילדים שצריך לגדל אותם בצורה הטובה ביותר, להראות להם שלמרות מה שקרה החיים לא נגמרו, וזה בעיקר מה שאני עושה מאז שהוא לא כאן".
אסרף משרתת כיום כמדריכת זה"ב (זהירות בדרכים) ונמצאת משרד ליד המשרד שהיה שלו, מוקפת בחבריו ליחידה, שהפכה להיות היחידה שלה.
"לא חשבתי להתגייס למשטרה, זה משהו שקרה בעקבות התאונה", היא מסבירה, "חודש אחרי התאונה קצינת הרווחה הציעה לי להתגייס, וישר כששמעתי על זה ידעתי שזה בדיוק הדבר שאני רוצה לעשות. ישבתי ולמדתי והתגייסתי כמו כולם. עבדתי קשה כדי להשיג את זה. היה לי חשוב לעבור את זה באותה צורה שכל שוטר מתגייס ולא לקבל הנחות על הדרך. חשוב לי עד היום שיתייחסו אלי כאל ‘לבנת’ ולא כ’אשתו של’, בכל הדברים האחרים חשוב לי שידעו שאני אשתו של יניב. אבל פה - בלי הנחות".
זאת התמודדות יומיומית, להיות בדיוק איפה שהוא היה.
"כשאתה מציב לעצמך מטרה, אז הולכים עם הראש למעלה עם כל הקושי. הרבה פעמים אני אומרת ‘וואלה, אני פה במקומו’. מצד אחד זה מאוד כואב ומצד שני אני עדיין מזכירה לכולם שהוא היה פה פעם, אני דואגת שאף אחד לא ישכח את זה, עצם זה שאני שם זוכרים את יניב וזה מה שחשוב לי, שלא ישכחו אותו לעולם".
להיות כדי להבין
השבוע תשתתף אסרף ב"גלגלי אהבה", מסע אופניים שנתי לגיוס תרומות למען ילדי בית החולים אלי"ן בירושלים – מרכז לשיקום ילדים ונוער. במסע, המתקיים זו השנה ה־17, ישתתפו כ־700 רוכבים ומתנדבים מהארץ ומהעולם. שבועיים לפני מותו ליווה יניב את המסע מטעם המשטרה, ולפי לבנת, כשחזר לא ידע לתאר לה במילים מה בדיוק עבר עליו שם: "הוא דיבר על זה הרבה, על זה שאנשים שם מחפשים רק לתת בלי לקבל בחזרה והבטיח שבכל שנה יעשה הכל כדי להשתתף במסע הזה".
בשנה שעברה השתתפה אסרף במקומו כמלווה והשנה כבר תרכב במסגרת קבוצת רכיבה משטרתית. "הייתי בדיוק במקום שלו, עם השותף שלו, עם כל אותם חבר’ה שהיו איתו שם שנה קודם, ועכשיו, כשהוא לא פה הבטחתי לעצמי שכל עוד זה תלוי בי אני אהיה שם כל שנה. כיף לראות שאנשים מגיעים מכל העולם כדי לתרום לילדים שזקוקים לזה, זה משהו מרגש בפני עצמו, צריך להיות שם כדי להבין".
איפה תהיי בעוד שנה?
"מהרגע שיניב נהרג אני יודעת שלא מתכננים שום דבר. נותנים לעניינים לזרום כמו שאני רוצה. אני מנסה, אפילו שזה לא מצליח רוב הזמן, למצות כל רגע וליהנות מכל רגע. אני יודעת שזה מה שיניב היה רוצה שאעשה, שאמשיך בחיים שלי. שמים מסכות רוב הזמן, גם כשאני צוחקת, אבל משתדלים להראות שהכל בסדר ויהיה בסדר. אני מקווה שאני אהיה במקום טוב".
מסע "גלגלי אהבה", 6־10 בנובמבר