"העמותה אומרת שיש לך את הפוטנציאל ושמה אותך באותה נקודת פתיחה עם אלה שיש להם כסף. יש לך פוטנציאל גבוה אבל מבינים שאתה נמצא במקום שאתה לא יכול להביא אותו לידי ביטוי". דוד בורוכוב, בן 28 מתל אביב, מספר ל"מעריב אונליין", לכבוד יום זכויות הילד הבינלאומי, איך הצליח להגיע ממשפחה בה השכלה גבוהה לא הייתה על הפרק, לכך שהיום הוא בעל שני תארים ושותף בסטארט אפ חברתי.
ביום ראשון חל יום זכויות הילד הבינלאומי אותו עצרת האו"ם אישרה ב-1989 ומאז בכל שנה ב-20 בנובמבר, מציינים אותו ברחבי העולם. ישראל הצטרפה רשמית ליום זה ב-1991 והיום (שלישי) בכנסת ציינו אותו עם דיונים מיוחדים בנושא.
"המכללה האקדמית תל אביב-יפו קרובה לשכונה והוחלט שרוצים לפתוח את הסניף הראשון של העמותה בשכונה שלי - נווה עופר. הם הגיעו לבתי הספר באזור ודיברו איתנו ועם המורים והמנהלים והתאהבנו בקונספט", מסביר בורוכוב איך הגיע לעמותה.
"בעמותה פתחו לי את העיניים"
עמותת "חינוך לפסגות" הוקדמה לאחר שסטודנטים במכללה האקדמית תל אביב-יפו החליטו בשנת 1999 לסייע לילדים החיים בפריפריה החברתית והגאוגרפית ולאפשר להם למצות את יכולותיהם על מנת לממש את הפוטנציאל שלהם ולהפוך לדור המנהיגים הבא. "אם לא העמותה לא הייתי מגיע אף פעם למסלול העתודה, לא הייתי חושב על המסלול כאופציה", מסביר בורוכוב שלאחר שסיים את התיכון החל מיד בלימודי עתודה בתחום מדעי המחשב באקדמית תל אביב-יפו. "בעמותה פתחו לי את העיניים למסלול הזה ואמרו לי שהוא אפשרי. זה הביא אותי גם לאופציה שאני מסוגל להירשם למוסד לימודים אקדמי".
בחרת ללמוד באקדמית בגלל הזיקה לעמותה?
"בתור עתודאי יכולתי להירשם לכל מוסד אקדמי אבל רציתי להישאר יחסית קרוב לבית ולעמותה כי ידעתי שאדריך. גם כל הסטודנטים שלימדו אותי בעמותה היו כולם מהאקדמית, זה כל מה שהכרתי. ישבתי עם מרצים שלימדו אותי לתואר וכמה שנים קודם לימדו אותי לבגרות אז היה לי מאוד טבעי להמשיך שם".
גם היום יש לך קשר לעמותה?
"העמותה זה כמו משפחה, אתה מבלה כל כך הרבה שעות עם אותם ילדים. התלמידים הם משפחה ראשונה, הסטודנטים משפחה שנייה והמנהלים משפחה שלישית. אנחנו כולנו עדיין בקשר ומתעדכנים מה קורה. עברו 10 שנים מאז שיצאתי מהעמותה כבוגר ועד היום אנחנו בקשר".
גם היום, עשור כאמור לאחר שסיים את דרכו "הרשמית" בעמותה, בורוכוב עוסק בתכנים חברתיים וממשיך לתרום לקהילה."עשיתי שנה הפסקה אחרי שהשתחררתי מהצבא לאחר שירות של שש שנים ודרך מישהו שהייתי איתו ביחידה הגעתי לסטארט אפ 'אולמונדו', שבא לעזור למשפחות שיש להן ילדים הסובלים מאוטיזם ומתמודדות עם קשיי תקשורת. אנחנו יוצרים אפליקציית תקשורת כמו ווטסאפ שנותנת להורים אפשרות לדבר עם הילד בשיטה נוחה. זה חלק ממה שחינכו אותי בעמותה, שאתה יכול לעזור לתת לאחרים".
מור אזפרזקו, בקרוב בן 25, סטודנט שנה א' להנדסת תעשייה וניהול בבן גוריון. במהלך בית הספר היה בסניף העמותה בנס ציונה ואת לימודיו סיים בהצטיינות יתרה.
"גדלתי בסביבה מתירנית, ההורים שלי לא למדו, כך שכל השאיפה ללימודים ואיזשהו חלום גדול שאנהל או שאצליח, שיהיה לי איזה ייעוד, לא ממש היה על הפרק וזה חלחל אליי. לא ראיתי את החשיבות של הלימודים עד שבכיתה ז' הציעו לי להצטרף לפרויקט של העמותה".
"אין דבר העומד בפני הרצון"
"זו לא הייתה החלטה קלה להצטרף, מילד שמחמם את הכיסא בכיתה ומשחק כדורסל, מבחינתי זה היה לוותר על הנאות החיים אבל השתכנעתי ועברתי את מבחני המיון. התחלתי להבין שלא בושה לחלום חלומות, כל אחד צריך לרדוף אחרי האני מאמין שלו. המוטו שלי עד היום הוא שאין דבר העומד בפני הרצון. המעגל החברתי שלי השתנה ב-180 מעלות והתחלתי להכיר אנשים שרוצים להצליח".
בצבא עשה שירות משמעותי ויצא לקורס קצינים וזאת לאחר שיכול היה לשרת קרוב לבית משום שאביו היה נכה והיה צריך סיוע בבית. במהלך השירות אביו נפטר אך הוא החליט שהוא ממשיך בשירות למרות ההתלבטות אם לחזור הביתה ליומיות ולתמוך באמו. היום אזפרזקו שואף ללמוד רפואה ועשה לשם כך ארבעה מבחני פסיכומטרי עד שהצליח לקבל ציון מספיק גבוה, אך לצערו לא עבר את מבחני המיון. בשנה הבאה הוא ייגש אליהם שוב בתקווה שיעבור אותם.
"תפסו אותי שנייה לפני הנפילה לתהום"
"רציתי לקדם את עצמי ולא לבזבז עוד שנה", מסביר אזפרזקו על הבחירה להתחיל בלימודי הנדסה ומדגיש כי לא היה חולם על לימודי רפואה אם לא "חינוך לפסגות": "העמותה עושה עבודת קודש, אותי היא תפסה שנייה לפני הנפילה לתהום שיכול היה להיות שחור ועמוק ואין לדעת מה היה קורה לי שם. התוכנית מטביעה חותם עצום בתלמידים והם הופכים להיות אנשים משמעותיים יותר לחברה. הפרויקט הזה מעצב דור שלם של ילדים שגדלים להיות אנשים בוגרים ואחראים, טובים יותר במקום בו הם נמצאים. זה משהו ייחודי שאין שני לו".
חנה דורסמן מנכ"לית עמותת "חינוך לפסגות", מספרת כי "עמותת חינוך לפסגות פועלת מזה 17 שנים לטובת צמצום פערים חברתיים על ידי יצירת שוויון הזדמנויות לילדים ונוער בעלי פוטנציאל למצוינות, החיים בפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל. דוד ומור הם ההוכחה כי השקעה ארוכת טווח בשעות לימוד, העשרה, מעורבות חברתית וערבות הדדית בין החניכים והקהילה היא זו המאפשרת את צמצום הפערים ותורמת באופן משמעותי למימוש הפוטנציאל הגלום בילדים אלו".
"שניהם סיימו את לימודי התיכון בהצלחה רבה והמשיכו ללימודים גבוהים. מצוינותם אינה נמדדת רק בהישגיהם הלימודיים, הם גם אזרחים התורמים רבות לקהילותיהם - דוד אשר עובד בחברה המשלבת בין העולם העסקי לבין מטרות חברתיות ומור המעורב בפעילות תכנית הבוגרים ומתנדב בחינוך לפסגות. אנו נמשיך לפעול לחיזוק הזדמנויות החיים של אלפי ילדים בישראל לטובת חברה שוויונית יותר וצודקת", אמרה דורסמן.