"אני חשה הקלה”, אמרה חגית מוריה-גיבור ביום שבו פורסם שמו של ח”כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), שנטען כי הטריד מינית נשים. “עכשיו אני לא לבד בחזית. גם פורום הנשים שאני חברה בו הוציא גינוי חד-משמעי”. מוריה-גיבור, בת 31, נשואה ואם לשלושה, פעילה של מפלגת הבית היהודי, שאף התמודדה בפריימריז האחרונים ומי שחשפה את פרשת סלומינסקי, היא חברה בפורום הנשים של הבית היהודי, שבצוות ההיגוי שלו חברות שש נשים.



יותר מ-100 נשים פעילות בפורום האקטיביסטי, שמבקש לחולל שינויים במעמד נשות הציונות הדתית ולהביא אותן לקדמת הבמה הציבורית-פוליטית. הפורום, שהוקם לפני כארבע שנים ביוזמתה של עו”ד שגית פרץ־דרעי, נוהל בשלוש השנים האחרונות בידי יערה ישורון. יושבת ראש הפורום היא ח”כ שולי מועלם־רפאלי, שלאחר חשיפת שמו קראה לח”כ סלומינסקי להשעות את עצמו מתפקידיו בכנסת.



לאחרונה נאלצו נשות הפורום להתמודד עם כמה פרשות הטרדה מינית במגזר הדתי-לאומי שעלו לכותרות: מפרשת סלומינסקי ועד פרשת הרב דוד הריסון מירושלים, שאתמול הוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עשרות עבירות של אונס, מעשי סדום, מעשה מגונה, תקיפה ואיומים בתלמידתו בעת ששימש כרב אולפנה בבירה. הוא, מצדו, מכחיש את העבירות המיוחסות לו.



“צריך להבין שבמגזר הדתי עניין ההטרדות המיניות הוא עוד יותר מורכב”, אומרת כעת ישורון. “אישה שכל חייה דיברו איתה על צניעות ושמירת נגיעה - אם מישהו בא ומטריד אותה ונוגע בה ללא רשות, היא בטוחה שזה באשמתה. קשה לה מאוד להיפתח ולספר. היא לוקחת הכל על עצמה. העובדה שנשים דתיות מתחילות עכשיו לדבר זה הישג גדול ומדהים”.


פרשה לא פשוטה. ניסן סלומינסקי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
פרשה לא פשוטה. ניסן סלומינסקי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90



 אוכלים את הכובע 


פרשת ח”כ סלומינסקי עלתה לכותרות לאחר שבתחילת החודש מוריה-גיבור פרסמה פוסט בפייסבוק שבו כתבה: “הסיפורים נערמים, והשתיקה רועמת לי מאוד. יש ח”כ מכהן שתקף ותוקף נשים. כבר שנים. אני יודעת על מקרה ישן ולאחרונה הגיעו אלי סיפורים נוספים. מזעזעים”. בפוסט קראה מוריה־גיבור לנשים נוספות, שנפגעו, לכאורה, בידי אותו חבר כנסת, לפנות אליה. הפוסט עורר סערה ברשתות החברתיות ומחוצה להן. עוד לפני פרסום הפוסט הוקם פורום רבנים שבדק את העדויות, בהם הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת וחבר מועצת הרבנים, והרב איתן אייזמן, איש חינוך וחבר פורום "תקנה".



בשבוע שעבר, בעקבות עדויות שהובאו בפני פורום הרבנים, פורסם שמו של ח”כ סלומינסקי כמי שנטען כי הטריד מינית, ובאישור היועץ המשפטי לממשלה פתחה המשטרה בבדיקת העדויות נגדו. ח"כ סלומינסקי עצמו אמר בתגובה: "אני מוכר בקהילות רבות כאדם שתמיד נכון לסייע, בכל שעה ביממה, וכאיש חם ולבבי, וכמקובל בפוליטיקה הישראלית אני מחבק ולוחץ יד או אוחז מרפק, ללא שום כוונה מינית, רומנטית או פוגענית. מעולם לא התכוונתי לפגוע באישה או איש, ואם אישה כלשהי נעלבה, נפגעה או חשה אי נוחות כתוצאה מהתנהגותי, הרי שאני מתנצל על כך והייתי מתנצל אף בפניה מעומק לבי לו ידעתי מי היא". עם זאת, הוא הבהיר כי לא יתפטר מתפקידו. אתמול השעה את עצמו ח"כ סלומינסקי מניהול ועדת חוקה.



מוריה־גיבור בחרה לפרסם את הפוסט ההוא באופן עצמאי ולא מטעם פורום הנשים של הבית היהודי. “אין לי טענות לפורום”, היא מסבירה כעת. “הדעות בו היו חלוקות. היו נשים שחשבו שאנחנו לא צריכות להתעסק עם זה או לפחות כל עוד העדויות אינן בחוץ”.



יש אנשים במגזר שמכים על חטא או שכעסו עלייך על הוצאת הסיפור?


“הכאה על חטא זה הרבה לבקש, אבל כן, יש מי שאוכל את הכובע”.



ח”כ בצלאל סמוטריץ’ (הבית היהודי) טען בזמנו שהתנהלת בצורה “פופוליסטית וחסרת אחריות”.
“הוא התנצל על הדברים שאמר לי. אבל לגבי העניין עצמו, הוא בוחר, למרבה הצער, לשבת בינתיים על הגדר”.



אילו תגובות קיבלת?
“המון פרגון מנשים וגברים שקראו לכל מי שהכפיש אותי להתנצל”.



מישהו מהמפלגה כתב לך?
“אף אחד”.



את מאוכזבת?
“אני זה לא האישיו. אני רוצה להאמין שחברי המפלגה לא ירצו שהוא ימשיך לייצג אותם”.



מה דעתך על כך שח”כ סלומינסקי הגדיר את התנהגותו כ”התנהגות לבבית”? יכול להיות שהנשים שהעידו נגדו טעו בהבנת התקשורת איתו?
“האמירה הזאת מגוחכת. לא מדובר פה בדברים אפורים, אלא בהתנהגות שאין צל של ספק שהיא עונה על הקריטריונים של תקיפה מינית. כלומר מגע מיני שנעשה בכפייה”.



מדוע היה צורך להקים פורום רבנים מיוחד? למה הנשים לא הלכו לפורום “תקנה”, שנועד למנוע פגיעות מיניות בידי בעלי סמכות בציבור הדתי?
“פורום ‘תקנה’ נבנה באופן כזה שהוא אינו בא להחליף את מוסדות המדינה. הוא עובד בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה. למתלוננות היה קשה להופיע בפני הפורום, כי גם שם זו מעין חקירה. הפורום לא מקבל הקלטות של עדויות. לצערנו, לא הצלחנו להביא מישהי מהמתלוננות להופיע בפני הפורום. יהודית שילת, מנהלת פורום ‘תקנה’, פנתה לרב אליהו, שעסק בעבר בנושא הטרדות מיניות, ועוד לפני הפוסט שלי הוא החליט להקים ועדה כדי לבחון את הנושא”.



אז מדוע פרסמת את הפוסט?
“בידי היו כמה עדויות כבר שנתיים, אבל ידעתי שקיימות עוד נשים שהוטרדו ושאין לי דרך להגיע אליהן. בעקבות הפרסום הגיעו אלי מתלוננות נוספות. לא צפיתי את גודל הסערה שהוא יחולל”.



את יוצאת אופטימית מהסיפור?
“כן. אני לא מאמינה שהסיפור יתמסמס. אני חושבת שהיכולת של הציבור שלנו למצוא תחליפים לעדות במשטרה מוכיחה את עצמה. היא עוזרת להבהיר שיש מערכת מוסרית שאנחנו צריכים להידרש אליה, וזו מערכת יותר רחבה מהחוק הפלילי. אין את זה בעוד מקום”.



לעומת הנחישות של מוריה־גיבור, פורום הנשים של הבית היהודי הגיבו באופן נחרץ בפרשת סלומינסקי רק לאחר שהעדויות הגיעו לפורום הרבנים, והוא בדק את הנושא. "אנחנו תמיד בעד המתלוננות, אבל כל עוד העדויות לא היו בחוץ, זה היה בעייתי מבחינתנו”, מסבירה כעת ישורון. “צריך מאוד להיזהר מלינץ’ ציבורי”.



בהודעת הגינוי לאחר פרסום שמו של ח”כ סלומינסקי כתבו נשות הפורום. "אמות המידה המוסריות של הבית היהודי והציפיות של מצביעיו להתנהלות במרחב הציבורי אינן מאפשרות לו להמשיך לייצג את הציבור", נכתב בה. "אנו מחבקות את הנפגעות ושמחות שנמצאה הדרך להשמיע את מצוקתן. אנו מצפות שח"כ סלומינסקי יסיק את המסקנות ויפרוש מהחיים הפוליטיים".



ישורון, בת 35, נשואה ואם לארבעה שעובדת במשרה מלאה כמנהלת מרכז יהל למיניות בריאה וכמנהלת פורום המדרשות התורניות לבנות, סבורה שתפקידה של החברה מול תופעות של הטרדות מיניות הוא לאפשר מחילה. “גברים מאוד מתקשים להודות במעשיהם כי הם חוששים מההוקעה החברתית”, היא אומרת. “כל עוד אינם מודים, נשים נתפסות כשקרניות. זה משחק סכום אפס. החברה צריכה להיות מסוגלת להכיל נפילה ותיקון ולאפשר לגברים להתוודות”.




כל מקרה לדעתך אפשר לתקן?
“אני אישה יהודייה מאמינה. אף פעם לא מאוחר לתקן. כל עוד הנר דולק ניתן לתקן. הרמב”ם, שהבין לעומק את נפש האדם, דיבר על חמישה שלבי תשובה בדרך אל התיקון. להכיר בחטא זה השלב הראשון. צריך לחזור לרמב”ם”.



בעוד הפורום נקט משנה זהירות בעניינו של ח”כ סלומינסקי, הרי שבפרשה של הרב דוד הריסון, שכאמור מואשם בביצוע עשרות עבירות תקיפה, כולל אונס, בתלמידת אולפנה שלימד, היה הפורום נחרץ ביותר. לאחר שעורך דינו של הרב, יהודה שושן, טען כי מרשו חף מפשע והוסיף: "ידוע שדתיות שמתחתנות בגיל צעיר מוצאות דרך לתרץ את איבוד בתוליהן" - פורום הנשים פרסם הודעה שקוראת לציבור למחות על קו ההגנה שנקט עורך דינו של הרב. “במציאות שבה נשים חוששות ונמנעות מלהגיש תלונה במשטרה על תקיפות מיניות, האמירה של עורך הדין היא שערורייתית ומכפישה את כל נפגעות האונס והתקיפה”, כתבו נשות הפורום.



כשישורון העלתה את ההודעה לעמוד הפייסבוק שלה, היא ספגה תגובות בוטות. “בסך הכל הגבנו על מה שנאמר קבל עם ועולם וקיבלנו הכפשות”, היא אומרת. “זה הופך לי את הבטן. במקום להגיד לנו ‘כל הכבוד’ או לשתוק, נשים וגברים מהמגזר וגם מבחוץ באו בטענות על למה בכלל אנחנו מתעסקות בזה. חלק חשבו שאנחנו חורצות דין, חלק באו בטענות למה לא התעסקנו גם בדברים אחרים. אני לא מבינה את זה, מדובר בערכים בסיסיים. מה יש להתווכח בכלל”.



לפרק את האתוס
למרות הקשיים שמתארת ישורון, הפורום זוכה להישגים רבים. “הצלחנו לחבר נשים מכל הארץ”, אומרת מיטל בנשק, חברה בצוות ההיגוי של הפורום. “במפגשים אנחנו דנות בסוגיות אקטואליות או מפגישות את הנשים עם דמויות מפתח נשיות בעולם העסקים, הפוליטיקה והחברה. בנוסף, הובלנו קמפיין מאבק באלימות נגד נשים במגזר ועבדנו עם סגן שר הדתות דאז אלי בן דהן לקדם את נוהל פרטיות הטובלת במקוואות”.



כיצד אתן פועלות לקדם בפועל את הנשים בפוליטיקה?
“בתקופת הפריימריז פעלנו באופן נמרץ לקדם את המועמדות. מעבר לכך, הרצנו קמפיין שבו נשות המפלגה קראו לנשים להתפקד ולהציג את מועמדותן, והגברים קראו להצביע לפחות עבור שלוש נשים ברשימה. ניסינו גם לקדם אישה להיות המזכ”לית של בני עקיבא ופעלנו לקדם נשים למועצות הדתיות”.


אחד הפרויקטים המרכזיים של פורום הנשים הוא קורסי העצמה פוליטית ובהם שישה-שמונה מפגשים בכנסת.



“הרעיון הוא לאתר נשים שיש להן חיידק פוליטי ולהעניק להן כלים וידע”, מספרת עידית סילמן, שנמצאת אף היא בצוות ההיגוי של הפורום וחברה בוועד המנהל של מפלגת הבית היהודי. “בינתיים קיימנו שני מחזורים, שכללו כ־80 נשים, והשטח צמא לעוד. נשים מתחילות להבין את חשיבות הכניסה לחיים הפוליטיים והציבוריים וצוברות ביטחון ביכולת שלהן לעשות זאת”.



נראה שהפורום הוא סממן נוסף לשינויים שחלים בקרב נשות הציונות הדתית. “המהלך הפוליטי שלנו הוא אכן חלק ממהלך גדול”, אומרת ישורון. “מהלך שמתחיל באספקטים קהילתיים ובשאלות שנוגעות לטקסטים הלכתיים ולמקומה של האישה בטקסים הדתיים. אין לי ספק שכשאישה מרגישה מסוגלות בתחום אחד, היא משליכה על דברים אחרים. אם היא מרגישה שהיא יכולה לעשות קידוש בבית ולשאת הספדים בלוויות, אז זה מקרין על היכולת שלה לתפקד גם בעולם הפוליטי”.



כמה המפלגה תומכת בפעילות?
“ניר אורבך, מנכ”ל המפלגה, מאוד מגבה אותנו ומבין את חשיבות הייצוג הנשי. בנט הצהיר שהיה רוצה ש־%50 מחברי הכנסת במפלגה יהיו נשים. עם זאת, צריך לזכור שמדובר בתהליכים תרבותיים מורכבים, שקשים גם לגברים, שצריכים להתרגל לנוכחות שלנו”.



היכן ההתמודדות הופכת קשה?
“יש מלחמות על לוח הזמנים, למשל לישיבות שנקבעות לשעה 18:00בערב אף אישה לא יכולה לבוא כי זה בדיוק הזמן שרובנו עסוקות עם הילדים. מעבר לכך, העולם הפוליטי מורכב מקשרים וכוח. נשים בדרך כלל נמנעות ממאבקי כוחות. הן לא תמיד מבינות את החשיבות לבוא ולשבת בישיבות וליצור קליקות. מבחינתן זה בזבוז זמן. הן הרבה יותר ממוקדות בעשייה. אבל מה לעשות שפוליטיקה זה קשרים והרבה דיבורים”.



הפן ההלכתי לא מקשה את הפעילות?
"אני חושבת שזה לא העניין ההלכתי כמו העניין התרבותי. ‘כל כבודה בת מלך פנימה’ זה אתוס חזק מאוד אצלנו, ועכשיו יש תהליך של ארגון מחדש של האתוס”.