כבוד אחרון: באווירה קשה הובאה היום (שני) סגן יעל יקותיאל מגבעתיים, שנהרגה בפיגוע הדריסה אתמול בירושלים, למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול. מאות בני משפחה וחברים הגיעו ללוות אותה בדרכה האחרונה. בין מלוויה הרבים היו גם קצין חינוך ראשי, תא"ל אבנר פז-צוק, וראש עיריית גבעתיים, רן קוניק.
אביה של יעל, יעקב, אמר קדיש על יעל ולאחר מכן ספד עם אשתו שלי לבתם: "אנחנו מודים לרבים שהגיעו להלוויה. אין איך להתחיל, היית אהובה כל כך החיוך המקסים, אהבת הזולת, היית חרוצה, ביישנית וטובת לב. אין לנו מספיק ממך. היית מורה חיילת ורצית לעשות יותר. לקחת אותנו לסיורי הכנה להתכונן לסיורים שאת מכינה לצוערים. היינו איתך בירושלים, בהר הרצל".
"ילדה של פעם"
אחיה, נדב: "יעל, אני כל כך אוהב אותך".
החברות: "מבטיחות שזו לא פרידה"
חברותיה של יעל עוד מימי התיכון, מאיה, עומר וליאם, התקשו להיפרד מחברתן הטובה: "השמים נפלו ואין יותר היגיון. אנחנו לא נפרדות, תמיד נהיה ביחד. לימדת אותנו על פרופורציה וחיפוש משמעות. יעל שלנו, יעל שנהנתה, יעל שכל הבחורים רוצים. אמרת שנצא בסוף השבוע. בלתי אפשרי לא להתאהב בך. הנוכחות שלך היתה משגעת. בשירות שלך ידעת שאת מחפשת משהו מיוחד".
"תמיד היית אומרת שאת אדם שממצה", אמרו החברות. נמשיך לגדול איתך, את בתוכנו. אנו מבטיחות - זו לא פרידה. את שחינכת ודיברת על שלום ואהבה - נהרגת בגלל שנאה. יעלי היתה שמחה תמיד. נמשיך להילחם על האהבה שהובילה את יעל ועל השמחה שלה".
חברה נוספת, ענת, סיפרה: "הסתכלתי על אלבומים ותמונות. איך אפשר לסכם חיים שלמים בכמה משפטים? יעל, את ומשפחתך אימצתם אותי. תמיד אזכור את זה".
דרכך תהיה לנו כצוואה במדרשה ובחיל החינוך"
סא"ל, רחל שרון אלקבץ, מפקדת מדרשת החינוך, ספדה: "יעל, הגעת אלינו לפני זמן קצר. הבחירה שלך לצאת לקורס קצינים - הגשמת הערכים שלך. היית כל כך יסודית, לא מוותרת אף פעם. גם אישיותך בלטה תמיד. היית מוותרת על שעות שינה כדי לעשות יותר. אתמול היה יומך הראשון בסדרת החינוך. האופטימיות והחיוניות היו חלק ממך. דרכך תהיה לנו כצוואה במדרשה ובחיל החינוך".
יעל למדה בבית הספר התיכון העירוני ע"ש דוד קלעי בגבעתיים, ד"ר אבי בנבנישתי, מנהל בית הספר, סיפר כי הוקמה לה פינת הנצחה ובית הספר ארגן הסעה להלוויה שלה כדי שבוגרי בית הספר יוכלו ללוות אותה בדרכה האחרונה".
דוד צאייג, שהיה המחנך שלה, שמע על הבשורה המרה דרך סגנית המנהל. "זה מאוד קשה. לא פשוט לעבוד עם תלמידה במשך שנתיים ולקבל כזאת הודעה". צאייג אמר כי "יעל הייתה בחורה מדהימה מבחינת כל הערכים וההתנהגות ודרך ארץ שלה. בחורה שרק רצתה לעזור לאחרים כל הזמן. הייתה תלמידה מצטיינת וחיפשה איך לעזור לאחרים. הייתה ילדה שמהבוקר ועד סוף היום חיוך מרוח על הפנים שלה, בחורה לבבית, חמה ואוהבת".
"בחורה מדהימה וחייכנית"
יקותיאל הדריכה את קבוצת "בלאגן" בתנועת הנוער העובד והלומד וחניכיה, דניאל באבו, ענבל הראל ותמיר הלר, תלמידי כיתה י' בבית הספר, נזכרו בסיפורים הרבים על יעל.
באבו, בן 16 סיפר: "יעל הדריכה אותנו בכיתה ה', בשנה השנייה שלנו בנוער העובד והלומד בקן בורוכוב. אנחנו זוכרים לא מעט פעולות איתה, זיכרונות ממנה שבאמת הייתה משקיעה בנו ונותנת מעצמה, אכפתית ואוהבת. זיכרונות יפים עם געגוע". הראל, בת 15, מספרת כי "בתור חניכים קטנים היא באמת הייתה מדהימה ומודל לחיקוי. במיוחד שאני ותמיר מדריכים היום כמעט את אותה שכבת גיל וזה מעלה המון זיכרונות. היא הייתה פשוט בחורה מדהימה וחייכנית ואוהבת והיה לה אכפת מהחניכים. אנחנו זוכרים המון פעולות וטיולים, בעיקר זיכרונות יפים של ילדים שבאו לתנועה וקיבלו את הכי טוב שאפשר".
באבו מוסיף כי "לקח המון זמן לעכל ולקלוט. ברגע שאתמול שמענו על הפיגוע ושהיא הייתה אחת הנפגעות, נזכרתי שבסוף שנה כשהיא עזבה אותנו היא עשתה לנו מין סרטון פרידה כזה שהיום די אירוני ועצוב - עם 'שיר פרידה' של שלמה ארצי. רואים תמונות שלנו בנפרד אתה, תמונות מהפעולות, מהמחנות, מאושרים. באמת סרטון שהוא נוגע ללב ועצוב".
"לפעמים הפיגועים והמצב במדינה נראה רחוק מאיתנו", אומרת הראל, "אתמול זה פשוט הגיע לכולנו בהפתעה וכל כך קרוב".
נירית הררי, שהדריכה עם יקותיאל בקן בורכוב ומכירה אותה מבית הספר היסודי למרות שלא למדו יחד מספרת כי יצאה להדרכה בתנועה בזכותה. "יצאנו ביחד בכיתה ט' לקורס מדריכים שהיא שכנעה אותי לצאת אליו, אני לא רציתי והיא לקחה אותי. בעקבות זה הדרכנו ביחד בכיתה י' בקבוצת 'בלאגן'. היא הייתה מדריכה מאוד משקיעה, נתנה מעצמה הכל. לא ויתרה אף פעם על אף חניך ועשתה הכל מהלב. הייתה גם חברה מאוד טובה שלי".
"היא הצליחה להיכנס מהר מאוד ללב של אנשים כי היא תמיד נתנה את כולה", אומרת הררי. "אתמול היה בעיקר הלם גדול מאוד. זה התחיל כשמועה שהיא רק נפגעת חרדה ואז כשנאמר שהיא נרצחה אז לא האמנו, לא רצינו להאמין עדיין, פשוט היה שוק טוטאלי. זה גם היה היום הראשון שלה בתפקיד כקצינת הסברה, זה היה סיור שהיא עבדה עליו קשה והתרגשה ממנו ולא הספיקה להעביר אותו. היא הייתה אדם מאוד מיוחד שנתן המון לעולם, היה לה חיוך תמיד. הייתה יקרה וטובת לב".