למרצה לתקשורת ד"ר יריב בן–אליעזר הייתה ילדות לוחמנית משהו. “זה לא היה פשוט לגדול כנכד הבכור של דוד בן–גוריון", הוא מעיד. “בגלל זה הילדים התקיפו אותי כל הזמן. בעיקר השמו"צניקים והחרותניקים היו מקניטים אותי בכל מיני שירים. איכשהו התמודדתי עם זה לא רע, גם אם הדבר חייב אותי להיות יותר אלים מכפי שרציתי".
כשבן–אליעזר, מומחה לענייני ממשל, נשאל אם מנהיג דוגמת סבו המפורסם חסר כיום למדינת ישראל, הוא משיב מניה וביה: “אי אפשר להשוות מנהיגים, וכבר אמר מי שאמר כי אדם כמו בן–גוריון יש פעם באלף שנה. אם כך, אני לא רוצה מנהיג כמו סבא שלי, אלא רוצה בשלטון אדם נורמלי עם חזון, יושרה, שיפגין מנהיגות הגונה".
זה בנמצא כיום?
“בהנהגה הנוכחית אין מנהיג כזה. מחוצה לה ישנו בוז'י הרצוג, שאותו אני מכיר מגיל רך. הוא איש מקסים, חכם וביצועיסט טוב, אבל יש לו רק בעיה אחת - הוא לא יכול להיבחר בגלל תכונותיו ובגלל הטכנולוגיה התקשורתית. לכן הוא לא יכול להיות ראש ממשלה".
מי כן?
“מי שבא בחשבון כמחליף של נתניהו הוא יאיר לפיד, שיש לו נראות טלוויזיונית מצוינת, יכולת ביטוי מדהימה וגם התבטאויות שמסוגלות לדבר אל הציבור המסורתי של הליכוד".
ככל שיש היגיון במה שאתה אומר, התסריט שאתה טווה כאן נראה לך סביר?
“בהחלט. ללפיד יש חזון וגם יושרה והוא מוקף באנשים ישרי דרך כמו יעל גרמן, עפר שלח, קרין אלהרר, מאיר כהן וחיים ילין. בסיעת יש עתיד בכנסת אין ולו אדם אחד שניתן למצוא בו רבב אתי או מוסרי. כאלה אנשים הוא בחר. בעבר הייתה במפא"י ועדה מסדרת. שרגא נצר היה יושב עם עוד שני אנשים והם היו בוחרים את חברי הכנסת של המפלגה. כך נוצרו שם הרשימות הטובות ביותר לבחירות. הפריימריז הם לא חזות הכל. זה לא דמוקרטי אלא משהו פרחחי. יש שם כמה סרסורי קולות, שבכוח ובפראות סוחרים בשלטון. כך מגיעים לכנסת אנשים כמו אורן חזן, דוד ביטן, דוד אמסלם וירון מזוז. בגלל השיטה הקלוקלת הזאת הם יושבים בכנסת".
כלומר, אתה מציע שנחזור לימים העליזים של הוועדה המסדרת?
“אכן, אני בהחלט מעדיף ועדה מסדרת שתבחר את מועמדי המפלגות בבחירות לכנסת על פי איכותם ולא על פי כמות המיליונים שהם מגייסים לפריימריז או בעזרת המשפחתולוגיה שגורמת להם להיבחר. אני רואה בפריימריז השחתה איומה שאין בוועדה המסדרת".
כפי שליברמן בתור הוועדה המסדרת מטעם עצמו בחר את מועמדי ישראל ביתנו לכנסת.
“לדעתי, ליברמן בחר לרשימתו אנשים לגמרי לא רעים, אם כי השיקולים שלו הם לא בהכרח לטעמי. אגב, מובן שגם דרך הוועדה המסדרת עלולות להיכנס דבורים לכוורת. אבל יש הסתברות גבוהה יותר שהוועדה המסדרת תוציא מוצר טוב יותר מאשר מרכז המפלגה, שהוא מושחת מטבעו או מאשר דרך הפריימריז".
ליברמן עשוי להתרומם אי פעם מעבר לתפקיד שר הביטחון?
“מי שלא עומד בראש מפלגה דומיננטית, קשה להאמין שיוכל להגיע לראשות הממשלה. לדעתי, בתחרות עם לפיד ועם בנט הוא לא יהיה מהזוכים".
נפתלי בנט?
“בנט מסוכן. יש לי בעיה עם משיחיות, המהולה בהיעדר מחסומים ועכבות מוסריות. בעיני, זה לא דמוקרטי לרוץ עם הדגל המשיחי שלו לגבי ארץ מולדת והבטחת אלוהים לאברהם אבינו. אני לא קונה את זה. מפחיד אותי לשמוע אנשים שלו מתבטאים נגד זה שנשים יהודיות וערביות ילדו זו ליד זו או יוצאים נגד בית המשפט העליון. בכך הם מזכירים לי תקופות אפלות מהמאה הקודמת".
משה יעלון?
“בוגי שלומיאל. כל מה שהוא עשה נשפך עליו. הוא בחור הגון ונחמד, גם בעל יושרה, אבל ראה איך הוא התמסמס בליכוד ואיבד את תפקיד שר הביטחון לאחר שהעז לומר מילה נגד אלאור אזריה הרוצח. זה מראה באיזו מדינה אנחנו חיים".
כמי שב–94' הריץ את חיים רמון בהסתדרות (וגם חתום על הצלחת רפול ושבעת “המופלאים" שלו בבחירות 92'), היית מעלה על דעתך שהוא יתאדה מהפוליטיקה כפי שהתאדה?
“בכלל לא. לדעתי, חיים רמון, אלמלא הטעות שעשה בנשיקה הטיפשית לקצינה, כיאה לערס פולני שרמנטי, היה מסוגל לטפס לתפקיד ראש הממשלה ולהיות ראש ממשלה טוב. עצוב לי לומר זאת, אבל לאחר מה שקרה לו אין לו תקומה בפוליטיקה".
כשאתה מצדד בלפיד, אתה מבטל לחלוטין את נתניהו?
“נתניהו הוא איש מבריק, פיקח, ערמומי, מניפולטור ומה שהכי חשוב אצלו זה שהוא נעדר עכבות מוסריות. נראה לי שהעובדה שהוא משרת כל כך הרבה זמן כראש הממשלה גרמה לו להסתאבות מבחינת נוהגי השלטון שלו. לכן לדעתי צריך להחליף אותו, רצוי ביאיר לפיד".
להחליף אותו בבחירות.
“רק בבחירות. אני לא בעד מהפכות".
אתה מכיר אישית את לפיד?
“לא רק את לפיד, אלא גם את בוז'י, את ציפי לבני והאחרים, ועדיין מכל החבורה הזאת האיש שנראה לי המתאים ביותר למלא את מאוויי החברה הישראלית הוא יאיר לפיד".
הכישלון באו"ם נזקף לחובתו של נתניהו?
“ביבי האמין יותר מדי בביבי. כשהוא טען שהוא עובד עם האסטרטג הכי טוב במדינה ונשאל מי זה, השיב - ‘אני'! היוהרה התחלפה אצלו במגלומניה. נתניהו מתחיל להישמע כמו נירון קיסר, שיצא לנגן בכינור על חורבות רומא הבוערת".
לא "או"ם שמום", כדברי בן–גוריון.
“בוודאי לא 'או"ם שמום'. מדינת ישראל הוקמה בעזרת האומות המאוחדות. הרי אנחנו לא יכולים להיות ברוגז עם כל העולם. איך מירי רגב אמרה? אובמה זה היסטוריה. היא גם אמרה שגוש קטיף זה היסטוריה. מירי רגב יודעת טוב מאוד מה החליל של אדונה מחלל ולפי זה היא מתבטאת. בושה וחרפה! מרוב שהיא התעמקה בשירת שבזי, לא היה לה זמן לקרוא ספרי היסטוריה. היא בחורה שהופכת את הבערות שלה לנכס. כולנו יודעים על חלקה של רוסיה ברצח העם בסוריה. וכשהיה באו"ם ניסיון לגנות את זה, מי לא בא? ישראל! ביבי לא רצה לקלקל את היחסים שלו עם פוטין. אז הוא דרש שהנציג שלנו לא ישתתף בהצבעה. מכאן ברור שטיפשות וצביעות הרבה פעמים הולכות ביחד".
הכישלון באו"ם הוא גם תוצאה מכך שאין שר חוץ במשרה מלאה?
“אני לא יודע. בכל התפקידים שביבי ממלא הוא עושה עבודה לגמרי לא רעה, כי הוא צנטרליסט וקובע בכל. כשר החוץ בפועל, הוא חושב שבהבל פה הוא יוכל לשנות כל מה שאחרים חושבים על מדינת ישראל. לא כפי שאמר סבא שלי, כי ניבחן לא בכוחנו אלא במוסריותנו, ולכן צריכה להיות פה מדינה שתהיה אור לגויים. כלומר, מדינה צודקת, מוסרית, שוויונית ונאורה, אבל אנחנו לא. נתניהו משלה את עצמו כי כל העולם ישתחווה לו בגלל שהוא מדבר אנגלית טובה ויודע להופיע בטלוויזיה".
עד השולה הבאה
לבן־אליעזר ביקורת רבה על ראש הממשלה המכהן. “הוא אדם חסר רגישות חברתית. הרי הוא התפלא איך הציבור לא קנה דירות. ממה יקנו האנשים דירות? אין להם מה לאכול, אין להם פרנסה טובה, והם חיים על הקאנטים כשיוקר המחיה עולה והפערים החברתיים מתרחבים. והוא - ביבי–אנטואנט, קורא להם לקנות דירות. מה שעלה לו לראש זה שהוא כל כך הרבה שנים בשלטון ויש לו ממש כוח בלתי מוגבל, וזה מביא אותו להאמין שהוא יכול לתעתע לא רק בבוחריו, אלא גם בכל העולם. בניגוד לביבי, סבי ובגין היו אנשים מוסריים וצנועים ולא נהנתנים. אני לא ממעריצי בגין, אבל הוא היה אדם מוסרי, שאמר כי יש שופטים בירושלים, בעוד שביבי משתלח בבית המשפט העליון".
בראיון לפני עשר שנים אמרת לי כי ביבי גורר את הליכוד לתקופת חרות של בגין, מה שיהפוך את הליכוד למפלגה אזוטרית וחסרת חשיבות. התבדית?
“למי ניתנה הנבואה? לשוטים! כאן הוכחתי שאני שוטה, אם כי אני מקווה שזה מה שיקרה".
עוד אמרת אז, שאהוד אולמרט התגלה כמנהיג לאומי בעל שיעור קומה. האומנם?
“אולמרט היה ראש ממשלה טוב, אבל הוא נפל בשל היותו נגוע בשחיתות. זה מה שאומר כי לא לעולם חוסן. אני מקווה שכפי שהוא נפל, זה יקרה גם לנתניהו, המהתל בכולנו. מי יודע, אולי תימצא גם לביבי מעין שולה זקן, שתעזור לחשוף את ערוותו המוסרית".
האם כפי שאריה דרעי חזר מהכלא לממשלה גם אולמרט יוכל לחזור?
“יש הבדל בין האוכלוסייה החרדית לבין האוכלוסייה החילונית. החרדים סולחים לדרעי, מפני שהיה מקורב לרב המרן, דבר שאין בקרב החילונים. ולא רק דרעי. קצב חזר אחרי חמש שנים מהכלא לקריית מלאכי והתקבל בקולולו המוני, כאילו שהוא צדיק הדור, קורבן של זונות שפיתו אותו לאנוס אותן. מדהים איך שהפנאטיות גורמת לאנשים לנהוג כשוטים גמורים".
למחנה הציוני יש סיכוי להגיע לשלטון?
“במחנה הציוני יש אנשים טובים, אבל הבעיה של המפלגה הזאת היא שאי אפשר להחליף את שם המותג כל הזמן, כי זה אומר שאתה לא בטוח בטיב המוצר. הם היו מפא"י, מערך, העבודה, ישראל אחת, אחר כך המחנה הציוני, בניגוד לליכוד, מפלגה שלא משנה את שמה כל שני וחמישי. אגב, במחנה הציוני ישנו גם עמיר פרץ. הוא אינטליגנטי גם אם הוא לא יודע אנגלית כל כך טוב, אבל הוא ישר, צנוע, עממי וגם איש חם. הייתי רוצה שייבחר כראש ממשלה, שיחבק מטפורית ופיזית את האנשים. גם אם לא בטוח שיגיע לכך, אני מאחל לו שלפחות יהיה שר דומיננטי גם אם יאיר לפיד ויש עתיד יקימו את הממשלה הבאה".
הצבעת בעד לפיד?
“לא, אבל אני זולג בכיוונו".
סליחה על ההומור הקלוקל, אבל כדי שהתחזית שלך לגבי פרץ תתגשם, יהיה עליו לדעת להשתמש נכון במשקפת, לא?
“גם לאריק שרון קרה שהוא הסתכל דרך משקפת כמו פרץ, אבל לא צחקו לו. על פרץ צוחקים כי הוא מתאים לסטריאוטיפ של המרוקאי".
איך “קנית" את שרון כראש הממשלה?
“הייתה לי בעיה עם האיש שרון. זכרתי מילדותי שסבי ראה בו שקרן כרוני ועם זאת חיבב אותו וחיפה על כל מיני מעשים שלו. מצד שני, כילד ראיתי בו דמות הרואית נערצת מה–101. אבל כשבגרתי, ראיתי אותו כדמות שנויה במחלוקת במלחמת יום הכיפורים וכבולדוזר עוקר סלעים וגם מחריב בתים באופן חסר מעצורים".
“אנחנו מתחילים להיות קלריקלים ופאשיסטים", בן–אליעזר מכוון את אשו כלפי מטרה נוספת. “זה מפחיד אותי. אני יהודי טוב, המאמין באלוהים, אבל האלוהים שלי שונה מהאלוהים של שר הבריאות ליצמן. בעוד האלוהים שלי הוא חנון וארך אפיים, האלוהים של ליצמן הוא קנא מרושע ומעניש כל מי שלא אומר 'שמע ישראל, אדוני אלוהינו'. מצטער, זאת לא הדת שלי! אני לא רוצה שיכפו עלי הר כגיגית, מכיוון שהם יושבים בעמדת מפתח בממשלה ומציעים אפילו ביגמיה בחסות הרבנות, שזאת שערורייה, וממנים רב צבאי ראשי שיש לו אמירות הומופוביות. לאן אנחנו הולכים? מה זה הדבר הזה שכאשר אישה שרה בצבא, קמים ויוצאים? בכך אנחנו מתקרבים באופן חריף לאיראן בשילוב עם אירופה של שנות ה–30".
הד"ר, הסבא והתפילין
מדבריו החדים כתער של בן-אליעזר לא משתקף מצבו הבריאותי הלקוי, כמי שנעזר בהליכון בתנועתו. “כמה ימים לפני ספטמבר 2011 חטפתי אירוע מוחי כתוצאה מהסוכרת שיש לי", הוא מספר. “תוך כדי זה קצת נדפקו לי יד שמאל ורגל שמאל - ובעיקר שיווי המשקל שלי הלך. מאז הסתדרו לי הרגל והיד, אבל בעיית שיווי המשקל נשארה. זה גרם לי ליפול לפני שנתיים בבית קפה ליד הבית. מאז, כשאני יוצא ממנו, אני צריך שיחזיקו אותי ביד שמאל בשביל שיווי המשקל וביד ימין אני אוחז במקל".
מה מעשיך כיום?
“אני גמלאי ובגלל מוגבלותי הפיזית אני הרבה בבית, מה שלא מפריע לי ללמד ארבע שעות בשבוע במרכז הבינתחומי בהרצליה, שם ריכזתי את לימודי התקשורת. זה נחמד לי כמי שאוהב את הקשר עם הסטודנטים. ההימצאות בחברת אנשים צעירים מאפשרת לי לשמור על הטריות ועל הרעננות. פרט לכך אני מבלה עם נכדי ועם חברי. אני גם קורא עיתונים וספרים כמו משוגע ומשחק בפייסבוק כמו פסיכי".
כלומר.
“מאחר שאני דעתן, אני מגיב על כל מה שאני יכול להגיב, כי יש לי זמן. כשאני נמצא הרבה בבית, אני יושב המון מול הפייסבוק ותוקע לכל מי שאני חושב שמגיע לו, ולא חסרים כאלה בין 5,000 החברים שיש לי שם. אני עושה זאת תוך כדי הקפדה על שפה נקייה. אבל ברגע שמישהו מוריד את השפה לביבים, אני לא רוצה אותו בין ה'חברים' שלי ומוחק אותו".
אתה שומר על השפה?
“אומנם אני בוטה, אבל אני לא גס, אם כי יש לי שריטה אחת - כשפוגעים באהובי, אני תופס ג'נאנה".
אתה מצטער על שלא פנית לפוליטיקה בעקבות סבך?
“לרגע לא. אחד הפגמים שיש לי באישיות זה שאני אומר את האמת אף שלא פעם זה מתקבל כחוסר טאקט. אני לא יכול ללחוץ ידיים לאנשים שדוחים אותי פיזית. בחיים לא ליקקתי למישהו כדי להתקדם. שבוע לא הייתי מחזיק מעמד לא ב'האח הגדול', ולא בפוליטיקה, שאליה לא פניתי גם כדי להימנע מלהתמודד עם צלו הענק של סבי - לו הייתי נכשל, היו אומרים היכן הסב, היכן הנכד".
אזכור סבו המפורסם מביא את בן–אליעזר לשבח את “בן–גוריון. אפילוג", סרטם התיעודי של יריב מוזר ויעל פרלוב, העומד לעלות לאקרנים בבתי הקולנוע. “הסרט מראה כמה שסבי היה גדול מכולם, הגם שיש העושים הזניה מדמותו ומחזונו", הוא סבור. “מפריע לי מאוד שבמפלגת העבודה הורידו את הצילום של מייסד המפלגה ומחולל המדינה ודחפו אותו לבוידם. כעת הם שמים בפרונט את צילומו של רבין, שאללה ירחמו נרצח. זאת טעות חמורה שמפלגה מתנכלת לסמליה ולדגליה - ולסבי תקעה סכין כפי שתקעה למנהיגים אחרים שלה.
“כן, גם לשמעון פרס, שפעל בה רבות ואני אוהב אותו אהבה רבה. שלוש פעמים בכיתי חזק בחיי - פעם אחת כשסבי נפטר בהיותי בלימודים בארצות הברית, בפעם השנייה כשאשתי דליה נפטרה, ובפעם השלישית כשפרס נפטר. אהבתי אותו כמו שאוהבים אח בוגר. הוא היה איש מקסים, נעים הליכות ובעל חזון. בעיני הוא האיש הכי יצירתי והכי מבריק שהיה בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם".
מדינת ישראל הפסידה מכך שאדם כמוהו כיהן כראש הממשלה רק בשתי תקופות קצרות?
“זאת טרגדיה היסטורית שמנהיג כמו שמעון פרס לא עמד בראשות ממשלת ישראל תקופה מספיק ארוכה כדי להטביע חותם משמעותי יותר. עם כל הכבוד לסבי, אם תשאל אותי - פרס היה ראש הממשלה הטוב ביותר שלנו. לוזר או לא לוזר, עובדה שהרעיונות שלו נקלטים עם הזמן ואחרים מממשים אותם".
הסרט מחזיר את בן–אליעזר לילדותו המחבקת בקרבת מי שכינה את עצמו “סבא של יריב". “בשבילי זאת הייתה זכות גדולה לגדול לצד סבא כזה, שכילד לא ידעתי לתפוס את מלוא גדולתו", הוא מציין. “לגבי הוא היה לפני הכל סבא דוד, עם כל תכונותיו הנפלאות. רק אחר כך חיפשתי בו את המנהיג ואת האדם שהטביע את חותמו על ההיסטוריה היהודית. כנכד בכור, בלעדי בשטח, היו לי איתו יחסי קרבה כפי שלא היו לנכדיו האחרים".
מה עשיתם יחד?
“היינו יושבים ומדברים, כשלרוב הייתי זה ששאל שאלות, הרבה פעמים קנטרניות, והוא היה עונה לי בסבלנות אין קץ ומסביר, והיה תענוג להקשיב לו. בן–גוריון היה יותר סבא שמשוחח, מחבק ומנשק מאשר סבא שמביא מתנות וצעצועים. מה כן? בכל יום הולדת שלי הוא היה לוקח אותי לחנות של הוצאת הספרים מסדה ואומר לי לבחור כל ספר שארצה. עם ארגזים מלאים הייתי יוצא משם. כשאלה היו מגיעים הביתה, במצוות סבתא פולה בן–גוריון היה כותב לי הקדשה על כל ספר".
על מה שוחחתם?
“על כל מה שעלה על הפרק. אני זוכר ויכוחים עם ‘הזקן', כפי שקראנו לו בחיבה במשפחה, על מלחמת קוריאה. כילד מרדן שחיפש כל הזמן צדק סוציאלי, דווקא הזדהיתי עם הקומוניסטים שם וכעסתי על ההתנהגות האימפריאליסטית של האמריקאים בקוריאה. על זה התווכחנו ועל נושאים מההיסטוריה היהודית. הייתה לו הרבה סבלנות. בניגוד לתדמית הקשוחה שלו הוא היה אדם רך, חם, נינוח, חביב ומלא הומור, בעוד שכלפי יריביו הפוליטיים הוא ידע להיות אכזר".
הייתם מדברים גם על נושאים קלים?
“אספר לך אפיזודה. כששירתי בצבא, הייתה תקופה שבה הדרכתי בירושלים. כשסבתא הייתה בבית חולים, יכולתי לבוא למעון ראש הממשלה בלי בלבולי מוח. ערב אחד בן–גוריון היה אמור להיות בכנסת ואמר שיבוא מאוחר. אז הזמנתי שני חברים שלי, דווקא חרותניקים שרופים, לבוא למעונו. אלא מאי? באותו ערב פוצצה ישיבת הכנסת והוא הגיע מוקדם מהצפוי. שני החבר'ה היו נבוכים ורצו ללכת, אבל ‘הזקן' הורה להם להישאר. זה התחיל בשמונה–תשע בערב ונמשך עד שלוש לפנות בוקר.
“לא להאמין על מה שוחחנו עם המנהיג הדגול. אפילו דיברנו על חיזור של בני הנעורים, והוא הסתקרן לדעת אין שיגענו את המדריכים שלנו בצבא ועל כל מיני תעלולים שעשינו בבית הספר. כתגובה בן–גוריון סיפר על תעלולים שהוא עשה בעבר הרחוק. זה היה משהו מדהים! כשראיתי שהשעה הלכה והתאחרה ומבחינתו המפגש יכול היה להימשך עד אין קץ, לקחתי על עצמי את התפקיד של סבתא ועשיתי סימן שיש לפזר את האסיפה. כשליוויתי את שני החרותניקים אל הדלת, הם אמרו - ‘אילו לכל אדם במדינת ישראל היה הצ'אנס להיפגש עם הזקן לשעתיים–שלוש, לא היו נשארים לו מתנגדים'".
וסבתא פולה?
“סבתא פולה הייתה דמות צבעונית שבחוסר טאקט הייתה תוקעת לכל מיני אנשים. היא הייתה אישה ליברלית בצורה לא רגילה, כולל בנושאים שבינו לבינה, לעומת אמי, גאולה, שהייתה הרבה יותר פוריטנית ושמרנית ממנה. אם בגיל העשרה הייתי רוצה להתייעץ בנושא בנות–בנים, סבתא הייתה יותר קשובה ופתוחה מאשר אמא. זאת, אולי בעקבות היותה בצעירותה בברוקלין אנרכיסטית בהשקפותיה. מבחינת הפתיחות היא הייתה עשר. עם כל העוקצנות שלה, קיבלנו ממנה חום ודאגה. בשבילי היא הייתה סבתא פצצה.
“כשהבאתי אליהם בפעם הראשונה את דליה, שהייתה בחורה יפה ותמירה, היא באה בחצאית מיני, כפי שהיה מקובל בתקופה ההיא. סבתי, שהייתה לה לשון שלוחה, שאלה אותה ‘מה, אין כבר בד במדינה הזאת?'. ומה סבי אמר? ‘זה מתאים לה, כי יש לה רגליים יפות'. מאותו רגע דליה (מרצה לעיצוב ואמנית, שלפני ארבע שנים הלכה לעולמה בעקבות מחלה קשה ויריב נוצר את זכרה באהבה - יב"א) קיבלה אצלם חסינות".
אתה מתאר את בן-גוריון כאיש משפחה חם, אבל בסרט “בן–גוריון. אפילוג" נשמעת אמך, גאולה בן אליעזר, אומרת שלפעמים היה חסר להם אבא.
“אומרים שכשם שאנשים חמים רואים את החום באנשים אחרים, כן אנשים קרים רואים את הקור באנשים אחרים. אמא שלי לא הייתה אישה חמה וככזאת, היא ראתה בסבא שלי איש קר, בעוד אני, בהיותי איש די חם, ראיתי בסבא שלי איש חם מאוד. זה מעין רשומון בינינו. כל זמן שילדי אוהבים אותי, אני רגוע".
בן–אליעזר אב לשלושה וסב לשמונה נכדים. בנו הבכור, אהוד (45), יצא לגמלאות משירותו כתובע צבאי בקבע, וסבא–יריב גאה בו על שפנה להוראת אזרחות “במקום לעשות המון כסף כעורך דין". “זה שהילד הלך אחרי ערכים ולא אחרי הכסף, זאת המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות לדליה הנפלאה ולי", הוא מעיר. אחריו באים יואש, המשנה למנכ"ל טמפו, ואפרת, עורכת דין בחברת טבע.
מה עושות אצלך תפילין?
“בלידתה של אפרת הייתה הסתבכות שהצריכה ניתוח קיסרי. אז יצאתי החוצה מהחדר ואמרתי - ‘אלוהים, אם דליה יוצאת מהלידה בסדר, ממחר אני מניח תפילין'. באותו רגע נקראתי פנימה והתבשרתי שיש לי בת והכל בסדר. שם, בניו יורק, התקשרתי לחב"דניק שהכרתי ושאלתי היכן אוכל למצוא תפילין כשרות. ‘אל תדאג', הוא אמר לי ותוך 20 דקות הגיע ואן עם עשרה חב"דניקים, שהביאו תפילין עם מעטפה מהרבי מלובביץ' ובה, כמנהגו, דולר מתנה. במשך חודשים הקפדתי להניח תפילין מדי בוקר".